בס"ד, א' בכסלו תשע"ח

19 בנובמבר 2017

תיק מס' 77007

פסק ביניים - קנס על ביטול דיון ויעילות באיחוד תביעות

בעניין שבין

התובע

מר ע'

הנתבעים

הרב פ'

ומוסדות פ'

העובדות:

בסוף שנת 2016 חתמו הצדדים על הסכם בוררות.

ע"פ כתב התביעה, התובע דרש לקבל סך 126,360 ₪.

בתאריך 08.02.17 התקיים דיון בנוכחות התובע וב"כ הנתבע. בשלב מסוים בדיון, התובע קם ויצא תוך שהוא אומר "מדבר שקר תרחק, איני מוכן לשמוע שקרים, אני מוכן לבטל את התביעה". אב בית הדין יצא אחריו, ניסה לשכנע אותו לחזור, התובע סירב לחזור, תוך שהוא חוזר ואומר "אני מבטל את התביעה".

בסופו של הדיון ניתנה ההחלטה הבאה: "הנתבעים יודיעו למזכירות בית הדין עד התאריך 15 לפברואר האם ברצונם להגיש תביעה נגדית במסגרת תיק זה לאור דברי התובע הנ"ל. במידה ויודיעו הנתבעים כי ברצונם להגיש תביעה נגדית, הרי שההליכים בתיק יימשכו עד להכרעה בכל העניינים שבמחלוקת (התביעה והתביעה שכנגד), תוך מתן התראות מתאימות לצדדים על משמעות העדרות מהדיונים וההליכים הבאים."

בתאריך 27.02.15 נתקבלה בביה"ד הודעת הנתבעים. הנ"ל הודיעו לביה"ד כי הם מתכוונים להגיש תביעה נגדית נגד התובע ונתבעים נוספים. רצונם כי תביעה נגדית זו תידון בביה"ד. הנתבעים דרשו לקבל הוצאות עבור הדיון שנקטע באמצעו, וכן לדחות את תביעת התובע.

בתאריך 25.03.17 הגישו הנתבעים תביעה נגדית נגד התובע ונגד מר נ' ונגד חברת ח' הסכום הנתבע 786,000₪ + ריבית והצמדה + הוצאות. [1]

בתאריך 29.6.17. התקיים דיון קצר בנוכחות התובע וב"כ הנתבעים. בדיון זה התברר כי נעשתה לאחרונה פעולת מכירה בחברה הנתבעת. בסופו של דיון נתבקשו הנתבעים לבדוק האם כל הנתבעים שכנגד מוכנים להתדיין בפני ביה"ד.

בתאריך 05.09.17 הודיעו הנתבעים כי הנתבעים שכנגד הנוספים (מר נ' וחברת ח') מסרבים להתדיין בפני ביה"ד. ולפיכך היא מתכוונת לתובעם בבית המשפט.

הנתבעים בקשו מביה"ד כי יאשר להם לתבוע את כל הנתבעים שכנגד בבית המשפט (לרבות את התובע). ובכדי להמנע מניהול הליך כפול, הרי שהם מבקשים לבטל את התביעה שכנגד ולהשיב להם את האגרה בסך 9,825 ₪. הנתבעים מציינים כי יקשה מאד לנהל את ההליך כנגד התובע בבית הדין שלא בנוכחות 2 הנתבעים שכנגד הנוספים.

הנתבעים חוזרים ומציינים כי לאור דברי התובע בדיון הראשון, הרי שיש לדחות את התביעה (הראשית) ולחייב את התובע בהוצאות הדיון וכנ"ל.

התובע טוען, כי יציאתו מהדיון (הראשון) נעשתה בעידנא דריתחא ומתוך רוגז, והוא מתנצל על כך, אולם הוא לא מבטל את התביעה. הוא דורש להמשיך את ההליכים בפנינו. לטענתו אין לו קשר לנתבעים שכנגד האחרים. ואין הוא אחראי לסרובם לבוא לד"ת.

הנתבעים חזרו וציינו, שלדעתם אין שום טעם בניהול הליך עם התובע לבדו. היות והטענות נגדו שלובות בטענות נגד שאר הנתבעים שכנגד.

דיון:

אף שהתובע התנצל על התנהגותו בדיון הראשון. מ"מ הרי הוא מחל על תביעתו. כנ"ל התובע חזר כמה פעמים על דבריו: אני מבטל את התביעה. התובע אף לא חזר בו ממחילה זו, לכשנרגע מכעסו (באותו יום או למחרת). אשר על כן, אין מנוס מהקביעה: מדובר במחילה. ממילא דין התביעה להדחות.

אולם התובע לא ידע בעת שוויתר על תביעתו, כי הנתבעים יגישו נגדו תביעה נגדית. (זו אכן טרם הוגשה או נידונה באותה העת). וברור כי אילו היה יודע שלמרות שהוא מוותר על התביעה, עדיין יתכן כי יחויב לשלם כסף לנתבעים, לא היה מוותר על תביעתו.

ואכן בהחלטת ביה"ד בסיום הדיון הנ"ל נאמר במפורש: "במידה ויודיעו הנתבעים כי ברצונם להגיש תביעה נגדית, הרי שההליכים בתיק יימשכו עד להכרעה בכל העניינים שבמחלוקת (התביעה והתביעה שכנגד)."

וא"כ אם ברצון הנתבעים לדון בתביעה שכנגד – והם רשאים להחליט כרצונם – תידון גם התביעה העיקרית.

הנתבעים אכן הגישו תביעה נגדית כנגד התובע ואחרים. אלא שכעת, נוכח סירובם של הנתבעים שכנגד האחרים לבוא לדין תורה, הם מבקשים לבטל את התביעה שכנגד, ולדון כנגד כל הנתבעים בבית המשפט.

לגבי הנתבעים האחרים (מר נ' וחברת ח') – הרשות נתונה, היות והם סירבו להתדיין בדין תורה.

אולם התובע מוכן בהחלט להתדיין בדין תורה. ולמה אפוא נסרב לבקשתו זו? אמנם מטעמי יעילות המשפטית אכן יש הגיון רב באי פיצול ההתדיינות. אולם אין בטעמים אלו בכדי למנוע את זכותו הבסיסית של התובע לידון בדין תורה.

הנתבעים רשאים כמובן לבטל את התביעה הנגדית כלפי התובע. אולם לא יוכלו להגישה בבית המשפט. ההחלטה בידיהם.

לענין החזרת האגרה. היות ובכל מקרה, התביעה שכנגד תידון רק כלפי התובע (1 מתוך 3), הרי משורת הדין, אם יבחרו הנתבעים לבטל את התביעה הנגדית, המזכירות תחזיר לנתבעים את האגרה. אם יבחרו הנתבעים לדון בתביעה הנגדית כלפי התובע, רשאים הנתבעים לשנות את סכום התביעה. במקרה זה תעודכן האגרה ע"פ הסכום המתוקן. – יש לשאול את מנהל בית הדין.

ללא כל קשר להחלטתם בענין, אנו מחייבים את התובע בהוצאות עבור הדיון שנקטע באשמתו הברורה והבלעדית. על התובע לשלם סך 800 ₪ לנתבעים + 600 ₪ למזכירות ביה"ד.

הערה: התובע ציין / רמז / אמר פעמים רבות כי הוא מעונין שהנתבע יבוא בעצמו לבית הדין. התובע אף ציין, בשפה חריפה, כי אי הזמנת הנתבע נובעת ממשוא פנים כלפי רב ות"ח. התובע אף טורח לציין פעמים רבות את הנתבע ללא התואר "רב", כנראה מטעמי זלזול.

אנו דוחים טענות ורמזים אלו מכל וכל. ביה"ד אינו נושא פני איש. ואם יהיה צורך, לדעת הדיינים, לא נהסס להזמין כל עד או מומחה שיידרש.

החלטות:

התובע ישלם לנתבעים סך 800 ₪ תוך 14 יום מיום קבלת פסק זה – א' בכסלו תשע"ח, 19 בנובמבר 2017

התובע ישלם למזכירות ביה"ד סך 600 ₪ תוך 14 יום מיום קבלת פסק זה –

 א' בכסלו תשע"ח, 19 בנובמבר 2017

הנתבעים יודיעו למזכירות ביה"ד תוך 60 יום מיום קבלת פסק זה – א' בכסלו תשע"ח, 19 בנובמבר 2017– על בחירתם באחת משתי האפשרויות הבאות:

הנתבעים מבטלים את התביעה שכנגד התובע – במקרה זה ינתן פסק דין סופי המבטל את כל תביעות הצדדים בענין. במקרה זה תחזיר המזכירות את האגרה בשלמותה לנתבעים, תוך 14 יום מיום קבלת הודעת הנתבעים.

הנתבעים בוחרים להמשיך את ההליכים בפנינו – במקרה זה יקבע דיון לדון בטענות הצדדים. במקרה זה רשאים הנתבעים לעדכן את סכום התביעה. סכום האגרה יתעדכן בהתאם.

הנתבעים רשאים לתבוע את מר נ' ואת חברת ח' בבית המשפט או בכל מקום שירצו.

פסק הדין ניתן ביום א' בכסלו תשע"ח, 19 בנובמבר 2017.

והאמת והשלום אהבו

הרב בצלאל דניאל                       הרב ניר ורגון                     הרב אליעזר שנקולבסקי

[1] בסעיפים 28-30 לכתב התביעה שכנגד נזכרים סכומים נוספים.