בס"ד, כ"ט באייר תשפ"ב

30 במאי 2022 

תיק מס' 82051-2

פסק דין 

בעניין שבין 

– התובעים

לבין 

 – הנתבעת

רקע

מדובר בארוע כואב שהגיע לבית הדין בשל טרגדיה קשה שעברה על התובעים וזאת לאחר שנים של מאבק במחלה קשה שהסתיימה לצערנו הרב בפטירת בתם של התובעים. 

בתם של התובעים חלתה לפני מספר שנים במחלה קשה ועברה טיפולים ואישפוזים רבים תוך ניסיון להתגבר על המחלה. משחזרה המחלה פעם נוספת הומלץ לתובעים להשתתף בהליך רפואי חדשני המתקיים בבית חולים בארה"ב. מבחינת התובעים היה מדובר בסיכוי משמעותי להצלת בתם ועל כן עשו כל שבידם כדי להצליח ולהירתם למשימה הלא פשוטה. התובעים החליטו לעבור יחד עם כל ילדיהם לארה"ב, שכן מדובר בטיפול שאורך חודשים ארוכים. הליך המעבר והשהייה בארה"ב דרשו כספים רבים ולשם כך החליטו התובעים לצאת בקמפיין גיוס המונים (להלן: הקמפיין). לצורך הקמפיין פנו התובעים לנתבעת שהינו עמותה רשומה, וזאת בכדי שדרכו יטופל נושא גיוס הכספים. הנתבעת, אשר לה היכרות מקדמא דנא עם התובעים בהקשר של עבודה משותפת וחיובית, נעתרה לסייע לתובעים מתוך הבנת מצוקתם, ואף סייעה להם ביצירת הקשר עם חברת צ'רדי שנתנה משירותיה לתובעים בחינם. 

במהלך הקמפיין גייסו התובעים בעזרת משפחתם וחבריהם סך מסויים(להלן: "הקרן"). 

מיד לאחר הקמפיין עברו התובעים יחד עם בני משפחתם ברוכת הילדים לארה"ב, והחל ההליך הרפואי. לצערנו הרב, תוך חודשים בודדים התגלה זיהום אצל בתם של התועים, ובית החולים בארה"ב הודיע לתובעים כי הם לא יוכלו להמשיך בהליך הרפואי לשמו הם עברו. בשל כך נאלצו התובעים לשוב ארצה. כאן נמשכו טיפולים ואישפוזים במשך מספר חודשים עד שהגיע הנורא מכל ולצערנו הרב הבת נפטרה.

הנתבעת, אשר הקרן נמצאת תחת ידה, תמכה בתובעים ובמשפחתם לאורך כל הדרך מיום גיוס הכספים ועד לשובם ארצה. מששבו ארצה נשלח מיסרון לכלל התורמים בקמפיין בו הם נתבקשו לאשר להמשיך את הסיוע למשפחה גם בארץ. רוב מוחלט ומכריע של התורמים השיב שהוא מעוניין שתרומתו תמשיך לסייע לבת ז"ל ולמשפחתה וכך עשתה הנתבעת במשך כל החודשים עד לפטירתה של הבת ז"ל ואף למשך כשלושה חודשים אחרי. 

מתוך כספי הקרן ניתנה לתובעים תמיכה בסך כ-60% מהכספים שגייסו לקרן (מתוכם 78,900 ₪, שניתנו לתובעים במסגרת הלוואה לאחר פטירתה של הבת ז"ל).

בנוסף לכך, הוצאו מהקרן הסכומים הבאים: 

— ₪ עבור סליקה

— ₪ עבור ניהול הקרן (כפי שסוכם בין הצדדים)

— ₪ שהועברו(בהסכמת התובעים) לתמיכה במשפחה אחרת בשל מחלת בתם 

לפיכך, יתרת הקרן נכון ליום כתיבת פסק הדין הינה *** ₪ (כ-30% מהכסף שגוייס לקרן). 

כעת, מספר חודשים מאז הפטירה ממשיכה המשפחה לחוות קשיים בחזרה לשיגרה וקשיים בפרנסה. התובעים, שעד לתחילת מחלתה של הבת היו מתפרנסים בתחומי החינוך והבריאות, עדיין לא שבו לעבודתם ומתקשים לספק את צרכי הבית הבסיסיים. בנוסף לכך, הם זקוקים לטיפולים שונים בשל האירוע הקשה שעבר על המשפחה. 

לפני מספר שבועות פנו התובעים לבית הדין בבקשה להמשיך ולקבל תמיכה מכספי הקרן, וזאת לאחר שהנתבעת העלתה בפניהם את הקושי שלה להמשיך ולסייע להם משום שאינה יודעת האם, עד מתי וכיצד, רשאית היא להמשיך לסייע ולהחזיק את המשפחה מכספי הקרן שנועדו לסייע בזמן מחלתה של הבת ז"ל, שלדאבוננו הרב נפטרה. 

טענות התובעים

הסעד אותו מבקשים התובעים – שהנתבעת תמשיך לתמוך בהם כלכלית מכספי הקרן עד לשיקומם המלא וחזרתם לשיגרה (עד כמה שניתן). למעשה הם זקוקים לתמיכה חודשית בסך כ- 20-25 א' ₪ בחודש (אומדן, המשתנה בהתאם להוצאות המשפחה, כפי שנאמר בדיון). לאחר מכן, באם יישאר כסף, מבקשת המשפחה להיות שותפה בבחירת המשפחות האחרות אליהן יועברו הכספים. 

טענתם של התובעים היא שכספי הקמפיין נאספו על ידם ושהנתבעת שימשה רק כ"צינור" שעל ידו ניתן יהיה לקבל את הכספים ולהוציא קבלות לתורמים.

על כך מוסיפים התובעים לטעון כי כספי הקמפיין יועדו ונתרמו על ידי התורמים לא רק לצורך הבת ז"ל אלא לצורך המשפחה כולה, כפי שעולה מההודעות שנשלחו בקמפיין ולאחר החזרה לארץ, ולכן הם, כמשפחתה, זכאים לתמיכה מן הקרן שכן הם חווים עדיין קשיים וטרם חזרו לעבוד מאז הפטירה. לטענתם, גם לשם כך יועדו כספי התרומה. 

טענות הנתבעת

הנתבעת איננה חולקת באופן מהותי על התובעים אלא טוענת כי מבחינה חוקית לא בטוח שהיא יכולה להמשיך ולתמוך במשפחה שכן היא כפופה לכללי חוק העמותות. כל עוד הבת ז"ל הייתה בחיים והמשפחה הייתה לצידה בחוליה – לא הייתה בעיה חוקית לסייע למשפחה. אולם, משנפטרה הבת, כיצד ניתן להעביר כספים רבים לצורך הוצאות המשפחה. כיצד יצדיקו זאת אל מול רשם העמותות וכד'?

נתבעת מוסיפה וטוענת כי איננה "צינור" בלבד אלא הכספים נתרמו דרכה מתוך אמון שנתנו בה התורמים כי היא תווסת בצורה חכמה ונבונה את התמיכה במשפחה. העברת הכספים ללא בקרה יכולה למנוע מן המשפחה להשתקם ולחזור לשיגרה מתוך מחשבה שיש להם את כספי הקרן להישען עליהם.

בנוסף, הכספים נתרמו לצורך הבת ז"ל ולהוצאות שהיו מסביב לטיפול בה. משנפטרה הבת ז"ל לא בטוח שהכספים עדיין שייכים למשפחה.

נושאי הדיון

1. למי שייכים כספי צדקה שנאספו לצורך מטרה מסוימת.
2. סמכות גבאי צדקה לשנות את יעודו של כסף שנאסף לצורך מסוים
3. מן הכלל אל המקרה שלפנינו 
4. סמכות ואחריות העמותה

למי שייכים כספי צדקה שנאספו לצורך מטרה מסוימת

נפתח בשאלה למי שייכים כספי צדקה שנאספו לצורך אדם מסוים. בעניין זה המשנה מחלקת בין כספי צדקה שיועדו באופן כללי לעניים, לבין כאלו שיועדו לצורך עני מסויים (מסכת שקלים ב, ה): "מותר עניים – לעניים, מותר עני – לאותו עני". 

על פי המשנה, כספים שנאספו על ידי גבאי הצדקה באופן כללי לצורך סיוע לנזקקים – שייכים לכלל העניים השונים שבעיר (וכן פסק הרמב"ם מתנות עניים ט, ז; שולחן ערוך יו"ד רנג, ו; שם רנו, ד; שו"ת שבט הלוי ט, רד). לעומת זאת, כספי צדקה שיועדו לעני מסויים- שייכים לו ואף במותר הכספים שנאספו הוא זכה.

הרמב"ם (מתנות עניים ט, יח) פסק דין זה להלכה:

עני שגבו לו כדי להשלים מחסורו והותירו על מה שהוא צריך – הרי המותר שלו. ומותר עניים לעניים, ומותר שבויים לשבויים, מותר שבוי לאותו שבוי, מותר מתים למתים, מותר המת ליורשיו.

וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד, רנג, ו). 

בשיעורי שבט הלוי (מהדורה קמא סימן רנג, ס"ו) הביא שני טעמים בדבר. מן הירושלמי בשקלים הוא למד שבכך שנתבזה זה שאספו לו- קנה את המעות כולם, והביא אחרי כן שיש אומרים סברא אחרת, והיא שהגבאים שאספו הם כיד העניים לזכות להם, ולכן הכסף נחשב כאילו הגיע כבר לידי העניים.

אלא שלכאורה דין זה שנוי במחלוקת הפוסקים, שכן לפני הרשב"א הגיעה שאלה (שו"ת הרשב"א ד, נה) על שבוי שאספו כספים לצורך פדיונו, ובטרם הספיקו לפדותו הוא נפטר. ונשאל הרשב"א למי שייכים כספי המגבית שנאספה לפדיון אותו שבוי.

הרשב"א כתב שהכספים שייכים למי שאספו עבורו, ואם הוא נפטר - הכספים עוברים ליורשיו. הרשב"א למד כן מהמשנה במסכת שקלים שהזכרנו לעיל – שמותר שבוי לשבוי, כך שהשבוי כבר זכה בכספים, לפיכך יש להעביר את הכספים ליורשיו. הרשב"א הוסיף: "ותמה אני אם יש חולק בדבר הזה, דהא טעמא דמילתא משום דמשעת גוביינא - זכו לו גבאין... אלא שדברים פשוטים הם בעיני שינתנו ליורשים".

אולם, הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל לב, סימן ו) חלק וכתב שיש להחזיר את הכספים לתורמים, ואם לא ניתן למוצאם יש לעשות בכסף שימוש למצווה דומה לזו שלשמה נאספו הכספים. לכאורה קשה על הרא"ש מהמשנה שהבאנו שאומרת שהמותר של השבוי – לשבוי או ליורשיו? 

הרא"ש השיב כי המשנה במסכת שקלים דיברה על מציאות בה התחילו כבר לעשות את המצווה, ואז שייך לומר מותר שבוי – לשבוי, אך אם כלל לא השתמשו עם המעות – אין זה בכלל מותר, ולכן יש להחזיר את הכספים למי שנתנם, כי יש אומדנא שהתורם לא תרם עבור היורשים אלא רק לצורך המצווה, ואם לא ניתן לעשות את המצווה – יש להחזיר את הכספים. השולחן ערוך (יו"ד רנג, ז) הביא את שתי השיטות ופסק כדעת הרא"ש.

העולה מזה שכאשר כבר נעשה שימוש בכסף עבור מי שהכספים נאספו בשבילו, אין מחלוקת כי יתרת הכספים שייכת לו. 

מעשה שהיה בחולה שנזקק לטיפול רפואי בחו"ל ונאספו לשם כך כספים רבים, ולבסוף נפטר החולה – ונשאר ממה שתרמו לו עודף גדול של עשרות אלפי דולרים. והגיעו לשאול את הרב יוסף ש. אלישיב מה דינם של הכספים שנותרו, והוא הורה שהמותר שייך ליורשי החולה (ספר אהבת צדקה, פרק יא, סע' ל). 

באופן דומה פסק בשו"ת שבט הלוי (ט, רד), בדבר נערה שחלתה ואספו לצרכה כספים רבים. הנערה הבריאה מהר משחשבו ונותרו כספים רבים, והוא האריך להסביר מדוע דין "מותר עני לעני" שייך גם שם.

נמצא שאין מחלוקת שלאחר שכבר נעשה שימוש עבור האדם לשמו נאספו הכספים, שיתרת הכספים שייכת לו, או ליורשיו אם הוא נפטר.

סמכות גבאי צדקה לשנות את ייעודו של כסף שנאסף לצורך מסוים

כעת יש לבחון האם יש סמכות לגבאי צדקה לשנות את יעוד הכספים. במספר מקומות מצינו כי אין לשנות את ייעודם של כספי צדקה שנתרמו למטרה מסויימת. כך למשל כתב רבינו פרץ (מובא בבית יוסף יו"ד סימן רנט): 

מיהו אם פירש הנותן העני למי יתן – אסור לשנותה לעולם. 

וכן פסק הרמ"א (יו"ד, רנו, ד) בשם מהר"י ווייל: 

אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני – אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה. 

וביאר הש"ך (שם, ס"ק י): 

דכיון שאמר לעניי העיר – מיד זכו בה אותם עניים, והוי כאלו בא הממון לידם.

אולם, בסוף דברי השולחן ערוך (יו"ד רנג, ו) הוא הוסיף ונתן פתח מתי כן ניתן יהיה לשנות את ייעודם של כספים שנאספו לעניים מסויימים: 

ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות, הרשות בידם.

מדברים אלו של השולחן ערוך משמע, שביד הממונים על הצדקה לשנות את המותר ממה שנאסף, גם אם הוא נאסף לצרכי עני מסוים, אם הם רואים בכך צורך מיוחד, ובלשונו – "צורך שעה". מקור דברים אלו הם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (מסכת שקלים שם) וכן משמע בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה). 

בערוך השולחן (יו"ד רנג, יג) הקשה – כיצד יכולים הגבאים לשנות אם הצדקה ניתנה לשם עני מסויים וכבר זכה בה? ותירץ שהתורמים נתנו רק לצרכי אותו האיש, וכל מה שנותר הרי הוא כמתנה בטעות. אלא שהתורמים נתנו את הכסף על דעת הגבאים, והגבאים בעצמם דעתם שגם המותר יהיה שייך למי שנגבה בעדו. לפיכך, אם הגבאים בעצמם רואים ליתן המותר לצורך דבר אחר – מותר.

וכן פסק בשו"ת אחיעזר (ח"ב סימן כג) שמותר לשנות למטרה חשובה שהיא "צורך שעה", וכמעשה שהיה בימיו שאספו כסף לטובת קהילות יהודיות באירופה. הכסף היה מגיע ומתחלק על פי החלטה של ועד גבאים ששלח את הכסף לועדים מקומיים שהיה בקהילות השונות והם חילקו אותו לעניים. בידי הוועד המרכזי נשאר סכום הגון ועלתה השאלה האם מותר להעבירו לעניי ירושלים שסבלו מרעב (בתקופת מחלת הכולירה ששררה בעיר), ופסק האחיעזר שהדבר מותר מפני שרשאים הגבאים לשנות למטרה אחרת כאשר השעה צריכה לכך.

אך יש שחלקו על הסבר זה בשולחן ערוך וכתבו שכל מה שהתירו ביד הגבאים לשנות – היינו דווקא בצדקה שניתנה סתם אך אם ניתנה לצורך עני מסויים אין בכוחם לשנות, כיוון שהכסף כבר שייך לעני, וכן מובא בחכמת אדם (שער משפטי צדק כלל קמח, טו): 

ונראה לי דזה קאי דוקא בגבו סתם, אבל כשגבו לעניים ידועים אין ביד הפרנסים לשנות.

מכל מקום, לכל השיטות המוזכרות לעיל ברור ששינוי כזה מותר רק במקום צורך מיוחד, ואילו במקרה שלפנינו אין צורך מיוחד לשנות את ייעוד הכספים.

מן הכלל אל המקרה שלפנינו 

אין מחלוקת בין הצדדים כי כספי הקמפיין נאספו לצרכי סיוע לבת ז"ל ולמשפחתה בשל המחלה הקשה. כך גם עולה מן ההודעה שנשלחה לציבור התורמים בתחילת הקמפיין:

אנחנו פונים אליכם בבקשה לעזור ל*** ומשפחתה לקבל את הטיפול המיוחל. 

לפי זה יוצא שמדובר בכספים שנאספו לצורך מסויים ולאנשים מסויימים, ולאור המוזכר לעיל אין להשתמש בהם אלא לצורך זה. כמו כן, גם "מותר הכספים" שייכים לבת ז"ל ומשפחתה שכן "מותר עני – לאותו עני", כנ"ל.

אולם, במסרון שנשלח לתורמים עם חזרת המשפחה לארץ נאמר כי "מותר הכספים" יהיה לצורך סיוע למשפחות המתמודדות עם מקרים דומים:

לאחר ש*** תחלים בעזרת ה' יתרת הכסף תועבר למשפחה המתמודדת עם מקרה דומה באישור המשפחה.

יתכן, והיה מקום לדון, מה יהיה הדין אם יישארו כספים שהתובעים לא יהיו זקוקים להם. אולם, בדיון שהתקיים בבית הדין עלה שאין מחלוקת בין הצדדים בעניין, ושניהם הסכימו ש"מותר הכספים", אם יישאר לאחר סיום הסיוע לתובעים, יעבור למשפחות הנזקקות לתמיכה דומה. על כן אין להכנס ולהרחיב בעניין זה.

השאלה העומדת בפנינו היא האם כבר הגענו לשלב ה"מותר" והיינו שעם פטירתה של הבת ז"ל, הסתיים הצורך לסייע למשפחתה או שמא מצבה של המשפחה כעת עדיין מושפע מן האירוע המצער ועדיין נמצאים אנו בשלב שהכספים אינם בגדר "מותר".

הן מההודעות שנשלחו בקמפיין ובחזרה ארצה, והן מהדיון שהתקיים בבית הדין, עולה כי הכספים נתרמו לא רק לצרכים רפואיים של הבת, כלומר למימון תרופות, ניתוחים וכד', אלא לסיוע כללי לבת ז"ל ומשפחתה, על כל המשתמע מכך. כך עולה גם מהסיוע בפועל לה זכתה המשפחה עד כה, שכלל בין השאר, החזרים עבור הוצאות ניהול תקין של בית, בשל העובדה שהתובעים לא עבדו בתקופת המחלה. 

קשה להגדיר בצורה מדוייקת מתי בדיוק נגדיר ש"הסתיים המקרה" שלשמו נאספו הכספים, שכן אירוע כזה איננו דומה לשבוי שהשתחרר מבית האסורים, או חולה שנתרפא ולא צריך עוד לכספי התרומות. 

אך אין ספק כי במקרה דנן מצד אחד, הפצע הגדול עודנו פתוח והשפעותיו עוד קשות וניכרות. התובעים עברו אירוע טראומתי שהשפיע על כל בני הבית ועדיין לא חזרו למסלול החיים הרגיל של עבודה, אותו הם עזבו לשם הסיוע והטיפול בבת בזמנים הקשים. גם מבחינה נפשית, ישנה עדיין השפעה ישירה על התובעים ומשפחתם, שכן מדובר באירוע מטלטל שנמשך על פני תקופה ארוכה ובה עליות וירידות. אירוע שכזה מגיע עד לעמקי הנפש והשיקום ממנו אורך זמן רב. 

מצד שני, ברור לכל שהסיוע לא יוכל להמשך ללא גבול, וכי ככל שהזמן עובר על התובעים לעשות כל מאמץ לחזור לחיי שיגרה עד כמה שניתן, ואז כבר לא יהיו זכאים ליטול כספים מן הקרן.

אשר על כן, יש לקבוע כי התובעים זכאים לסיוע מכספי הקרן.

סמכות ואחריות העמותה

לכאורה, לאור כל האמור היה מקום לחשוב כי התובעים זכאים לקבל באופן מידי את כל כספי הקרן שנותרו בידי הנתבעת, אולם, אין אלה פני הדברים.

הכספים לא נאספו על ידי אדם פרטי אלא דרך עמותה המחוייבת הן להוראות החוק בענייני עמותות והן כלפי התורמים שסמכו, לפחות חלקם, על כך שכספם אכן יסייע למטרה שלשמה הוא נאסף. הבנתם של התובעים כי הנתבעת שימש רק "כצינור" דרכו יועבר הכסף איננה נכונה, שכן עמותה בישראל מקבלת אישור מיוחד לאחר בחינה ובדיקה של רשם העמותות על כך שהיא מקפידה על ניהול תקין. הדבר מחייב את העמותה לעמוד בסטנדרטים גבוהים של ניהול הכספים והיא איננה, ואסור לה, להוות רק "צינור" דרכו זורם הכסף. לפיכך יש לעמותה אחריות וממילא גם סמכות, לוודא שהשימוש שנעשה בכספים הוא מיטבי. 

לפיכך בוודאי שלא ניתן להעביר את כספי הקרן באופן מידי לתובעים אלא חובת הנתבעת לוודא שאכן הוא ניתן לצורך המטרה שלשמה הוא נאסף, ובדרך הטובה ביותר. העברת הכספים כולם עתה לתובעים אסורה על פי החוק, כמו כן היא גם לא רצויה משום שצעד כזה עלול להזיק ולמנוע מהמשפחה לשוב ולהשתקם. הכספים שנותרו בקרן צריכים להינתן בחכמה בכדי שיהיו "חכה" המסייעת להשתקם ולהתפרנס.

בכדי לעשות את הדברים בצורה נכונה, הסיוע יהיה מותנה בהליך שיקום של המשפחה תוך עבודה משותפת עם עמותת "מקימי", אשר מעת לעת תדווח לבית הדין על התקדמות התהליך ותתן חוות דעת מקצועית האם המשפחה עדיין זקוקה לכספי הסיוע, ומה הסכומים הנדרשים כחלק מהשיקום. מעיון במטרות העמותה הנתבעת (המפורסמות באתר רשמי של משרד המשפטים), סבור בית הדין כי לא תהיה לה בעיה להמשיך ולסייע לתובעים מכספי הקרן שכן המשפחה עודנה בגדר "נזקקת" הצריכה לסיוע, וזו אחת ממטרות העמותה. פסק דין זה יוכל לסייע להסברת הדברים בפני רשם העמותות באם יהיה צורך.

אשר על כן, הסיוע לתובעים יינתן על פי הנחיות מלווה מטעם ארגון מקימי.

הוצאות משפט ואחרית דבר

בהתאם למדיניות בית הדין לגבי ההוצאות, התשלום עבור אגרת בית הדין יחולק באופן שווה בין הצדדים. כיוון שכל אחד מהצדדים שילם מחצית מהאגרה בסך 500 ש"ח, אין צו להוצאות.

לסיום, על התובעים לקחת בחשבון, כי לטובתם ככל שהזמן יחלוף, יתכן והסיוע למשפחה מכספי הקרן ילך ויפחת. ועל כן עליהם להתאמץ ולהשתדל ככל האפשר לשוב למסלול העבודה והחיים כסדרם מבחינת ניהול צרכי המשפחה. כמו כן, בית הדין מאחל לתובעים ולמשפחתם הרבה נחמה וסייעתא דשמיא גדולה להתגברות כמה שניתן על המשבר הקשה והנורא.

החלטות

1. על התובעים ליצור קשר באופן מיידי עם נציגת ארגון מקימי הגב' *** (להלן, המלווה) ולפרוס בפניה את צרכיהם. המלווה תכין תוכנית שיקום לתובעים ותעביר לבית הדין את התוכנית ואת ההמלצה לשיעור סכום התמיכה החודשי מהנתבעת, לאחר מכן, בית הדין יודיע לנתבעת מהו הסכום שעליה להעביר לתובעים עד ליום החמישי בכל חודש לועזי.
2. אחת לשלושה חודשים מיום מתן ההחלטה האמורה של בית הדין בסעיף 1, ישלחו התובעים והמלווה לבית הדין סיכום של התקדמות התהליך עם "מקימי", בצירוף המלצות בעניין המשך התמיכה. בעקבות הדיווח ינחה בית הדין את הנתבעת על המשך העברת הכספים.
3. ההלוואות שניתנו עד למועד פסק דין זה הינן בגדר מענק תמיכה, ואין צורך להחזירן.
4. תוך שבוע מהתאריך הכתוב על פסק הדין, הנתבעים יעבירו לתובעים סך של 15,000 ₪ כעזרה מיידית לתובעים.
5. בית הדין שומר לעצמו את הסמכות להמשיך להורות ולהכריע בכל עניין השייך לתיק זה, במהלך חמש שנים לועזיות מהתאריך הנקוב על פסק הדין.
6. אין להשתמש בכספי הקרן בשונה ממה שנקבע בפסק דין זה, ללא אישור בכתב של בית הדין.
7. אם ישארו כספים לאחר שהמלווה תודיע לבית הדין שהתובעים יכולים להמשיך את חייהם ללא סיוע של הנתבעת, הכספים שישארו יחולקו למשפחות עם צרכים דומים (שלא יהיו) על ידי הנתבעת, לאחר התייעצות עם התובעים.

והאמת והשלום אהבו

פסק דין ניתן ביום כ"ט באייר תשפ"ב, 30 במאי 2022.

בזאת באתי על החתום

______________

הרב יוסף כרמל, אב"ד