מאבטח שהפסיד קורס בגלל מעסיקו 71029

פסק דין - מאבטח שהפסיד קורס בגלל מעסיקו

בעניין שבין

התובע

מאבטח  

הנתבעת

תנועת נוער

         א.         תמצית עובדתית

התובע נשכר על ידי הנתבעת לשמש כרכז במחנה התנועה בחופשת הקיץ. על פי המוסכם בין הצדדים, התובע יעבור הכשרה של ירי באקדח, על מנת שישמש גם כמאבטח.

שכרו של מי שאינו מאבטח, נקבע ל 300 ₪ ליום, ואילו שכרו של רכז נושא נשק, נקבע ל 350 ₪ ליום.

שכרו עבור הזמן שישקיע בקורס הכשרה האבטחה, נקבע ל 500 ₪ נוספים.

קורס ההכשרה, התקיים כשבועיים לפני תחילת המחנה. בפועל, התובע לא השתתף בקורס האבטחה, בשל העובדה שלא הופיע ברשימות ממשרד הפנים, שהגיעו לגוף שהפעיל את הקורס.

בין התובע והנתבעת היה דין ודברים על הסכום אותו יקבל. שכן, התובע דרש לקבל את השכר עבור ימי ההכשרה, וכן 350 ₪ עבור יום עבודה, כיוון שנקבע איתו שכר של 350 ₪ ליום עבודה.

בפועל, שולם לו סכום כולל של 4,700.

         ב.         טענות התובע ותביעותיו

לתובע 4 תביעות:

1. לטענת התובע, יש לראות בקורס ההכשרה, לא רק אמצעי לכך שישמש כמאבטח, אלא גם כחלק מן השכר עצמו. עלות קורס האבטחה הוא 2000 ₪, ואילו היה מוכשר בקורס זה, היה יכול לעבוד כמאבטח בשכר למשך תקופה. לטענתו, לא הופיע ברשימות בשל רשלנות של הנתבעת.

התובע ביסס טענה זו בכמה דרכים. ראשית, חברים שלו שעברו את הקורס, אכן שימשו כמאבטחים לאחר המחנה במקומות נוספים. שנית, נקבעו סכומים נמוכים מאוד עבור הדרכות שביצע   קודם למחנה (40 ₪ ). ברור שהסכים לסכומים פעוטים כאלה רק משום שראה את העבודה כולה כעסקת חבילה.

2. על פי חישוב השכר, מגיעים לו עוד 90 שקלים נוספים.

3. השכר שולם באיחור רב, ולאחר לחץ ותחנונים. על כן מגיע לו פיצוי על הלנת השכר.  

4. הוצאות משפט, 200 ₪.

          ג.         טענות הנתבעת והתביעה הנגדית

לטענת הנתבעת, בעבודה בתנועת נוער יש אלמנט של התנדבות. אין חוזים, אין שכר בתלוש, אלא התשלום הוא בדרך של מעין מלגה.

הם מצרים על כך שיש עיכוב בתשלום השכר. כך זה בדרך כלל בתנועות נוער, בשל אילוצים שונים. לדוגמה, במקרה זה, התשלום עוכב בשל העובדה שרכז המחנה (האחראי על הנתבע), ניתק קשר מייד עם סוף המחנה, ולקח זמן רב עד שהעביר דו"ח מפורט של העובדים ותקופות העבודה שלהם. כמו כן, לאחר מכן בתקופת הדיונים על השכר, מזכ"ל התנועה היה במילואים, וכך נוצר העיכוב בתשלום.

ביחס לקורס ההכשרה, טוענים נציגי הנתבעת, שהם עשו הכל שהתובע יהיה גם מאבטח, שכן זה היה אינטרס כלכלי שלהם. אין לדעת מה גרם לכך שלא הופיע ברשימות.

נציגי הנתבעת טוענים ששילמו יותר משהיינו חייבים לשלם. שילמנו 500 ₪ כאילו עבר את ההכשרה וגם 50 ₪ נוספים ליום, בסך הכל 1000 ₪ מעבר לנדרש. ביחס לטענתו, שעל פי החישוב המלא, חסר 90 ₪ שהם עדיין צריכים לשלם, השיבו נציגי הנתבעת, שיתכן הדבר.

אך לטענתם,  ה1000 ₪ שולמו בטעות, כי לא ידענו שיהיה דין תורה ועל דעת שיובילו אותם לבית דין, לא היו משלמים. כעת הם תובעים השבת 1000 ₪.

         ד.         דיון

עיכוב תשלום השכר

בית הדין רואה בחומרה הרגל של תשלום מאוחר, גם אם מדובר על עבודה שהיא בעלת מאפיינים התנדבותיים.

חשיבות מתן שכר שכיר בעתו, היא מן העניינים שזכו להדגשה מיוחדת בתורה: "לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בוקר (ויקרא, יט, יג) וכן: "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך, ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את-נפשו ולא יקרא עליך אל ה', והיה בך חטא." (דברים, כד, יד-טו).

וכך היא לשון הרמב"ם בפרק י"א מהלכות שכירות הלכה ב:

"כל הכובש שכר שכיר – כאילו נטל את נפשו ממנו, שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו' (דברים כד, טו). ועובר בארבע אזהרות, ועשה: משום בל תעשוק, ומשום בל תגזול, ומשום 'לא תלין פעולת שכיר' (ויקרא יט, יג), ומשום 'לא תבוא עליו השמש' (דברים כד, טו), ומשום 'ביומו תיתן שכרו' (שם)...."

על כן, אין הצדקה לעיכוב שכר עובדים מטעם זה או אחר, בוודאי לא כמנהג קבוע.

בכפוף לאמירה העקרונית, לא ברור שבנדון דידן, העיכוב היה כה חמור, ולשאלת הפיצוי נתייחס להלן.

הקורס כשכר עבודה

אין חולק על כך, שתאריך הקורס היה כשבועיים לפני עיקר העבודה – מחנה הקיץ. לשאלת בית הדין, כיצד הגיב לביטול הקורס, ומדוע למרות זאת עבד במחנה, השיב התובע כי נאמר לו שהוא יפוצה על כך. לא נקבע פיצוי מסויים.

על כן, גם אילו היינו מקבלים את עמדת התובע, שהקורס הוא חלק מן התמורה, ברור שאין מקום לתמורה מלאה על אובדן הקורס.

החיוב מעיקר הדין על ביטול הקורס:

התובעת שלחה את התובע לקורס, הוא הגיע, אך שם הודיעו לו שאינו נכלל ברשימת המשתתפים. נמצא, שהנתבעת גרמה לביטול יומו של התובע, ולהוצאות נסיעה וכד'. לכאורה יש מקום לפיצוי על כך כפי הדין המבואר שולחן ערוך חושן משפט סימן שלג סעיף א:

"השוכר את הפועלים....הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל"

דהיינו, במצב בו התברר שאין במה להעסיק את הפועל, בוחנים את השאלה האם הדבר באחריות בעל הבית (המעסיק), או לא.

בנדון דידן, אם היה באפשרות הנתבעת למנוע את הגעת התובע לקורס ההכשרה (שאלה זו לא הובררה בפני בית הדין), היה עליה לשלם לו. נראה שהיה על הנתבעת לשלם רק עבור יום עבודה אחד, ולא יותר מכך. גם התשלום הוא רק כ'פועל בטל' (ראו נו"כ על שו"ע שם), ולא תשלום מלא.

השכר ליום עבודה

לגבי התשלום ליום עבודה במהלך המחנה טען התובע: שכרו אותי בסכום של 350 ליום, על מנת שאהיה מרכז ואיש אבטחה, אך ללא התניה שאשא עימי נשק. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, 50 ₪ נוספים ניתנו דווקא למי שעסק גם באבטחה.

התובע ידע שישנן שתי מדרגות שכר, וששכרו עומד על 350 ₪ תמורת עבודתו כרכז וכמאבטח גם יחד. הוא ידע גם שלא יוכל לעסוק באבטחה, ובכל אופן בחר להגיע למחנה הקיץ. יתכן אולי שגם בזו סמך על ההבטחה שהוא יפוצה על ביטול הקורס, אך אין לראות את הדברים כאילו הובטחו לו 350 ₪ בלא תנאי.

נציין, שבמקום בו אין הסכמה מפורשת בין המעסיק והעובדים על שיעור השכר, הדין הוא "נותן להם בפחות שבפועלים" (רמ"א חו"מ סימן שלב, ד). דהיינו את השכר המינימאלי הנהוג לפועל.

תשלום 1000 ₪ - פיצוי הולם.

כאמור, התובעת שילמה גם 500 ₪ עבור ימי ההכשרה, וכן שכר מלא של 350 ₪ עבור כל יום עבודה.

התובעת מבקשת השבת ה-1000 ₪ שניתנו לטענתה בטעות. התובע מבקש 90 ₪ נוספים, וכן תמורה נוספת לכך שלא עבר קורס אבטחה.

כפי שעולה מהאמור לעיל, התובעת לא הייתה חייבת בסכום המלא ששילמה, אך יש בסיס לחיוב של סכום חלקי מתוכו, במיוחד אם אכן הובטח לתובע פיצוי.

לדעת בית הדין, פיצוי של כ910 ₪ (1000 פחות 90 ₪ שאין עליהם חולק) מהווה פיצוי הולם, על ביטול הקורס, וכן על העיכוב הלא ראוי בתשלום השכר.

בנסיבות אלו, שהיה מקום לפיצוי התובע, והתובעת שילמה סכום מסויים משיקולים שונים, אנו לא רואים מקום להשבת כל הסכום או אף חלקו, למרות שלאחר מכן, הגיעו הצדדים לבית הדין.

למרות הנוהג של בית הדין לחלוקת אגרת בית הדין באופן שווה בין הצדדים, אנו לא רואים מקום להשתתפות של הנתבעת במקרה זה בתשלום האגרה, שכן דומה שלאחר תשלום השכר, היה ראוי לו לתובע למשוך את תביעתו.

         ה.         החלטה

התביעה והתביעה הנגדית נדחות.

אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן ביום ז' אדר תשע"ב 1 במרץ 2012.

והאמת והשלום אהבו

_____________

הרב יוסף כרמל