‏                                                                                                             

פסק דין - ועד בית התובע נזקים מדייר

התובעים

ועד הבית

הנתבעים

דייר בבניין

א. ההליך

הצדדים חתמו על הסכם בוררות, עשו קניין כדת וכדין ; בהסכמתם התקיים הדיון בפני דיין יחיד.

התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים.

בשילהי הדיון, העמדתי בפני הצדדים שתי חלופות. הדרך האחת היא הכרעה לפי שורת הדין. לצורך זה נמנה ממומחה ניטראלי שיביע את עמדתו בשאלות העובדתיות שבמחלוקת.

לחילופין, ועל מנת לחסוך בעלויות, הצדדים יכולים לאפשר לי להכריע בסכסוך לפי הידע הקיים, ותוך מרחב שיקול דעת רחב.

הצדדים בחרו בהסכמה באפשרות השניה, וביקשו שאקיים ביקור במקום להתרשמות.

התקיים ביקור בנוכחות הצדדים, בנוכחות מנהל בית הדין ובנוכחותי.

ב. רקע עובדתי

התובעים הם נציגי וועד הבית. הנתבעים הם בעלי דירה באותו מבנה.

המבנה מחולק לשתי כניסות. בכניסה הקדמית שלוש דירות – דירה בכל מפלס, כאשר הנתבעים גרים בדירה שבמפלס הקרקע שבכניסה זו.

בכניסה האחורית 6 דירות, 2 דירות בכל מפלס. התובע מס' 1, הינו יו"ר נציגות הבית המשותף, ובעניין זה התובעים מייצגים את את 6 דיירי הכניסה האחורית.

לדירות כניסה ב', מערכת חימום מרכזית, המשרתת את 6 הדירות.

בנוסף למגורים בדירה המקורית, הנתבעים עושים שימוש למגורים בשטח שבאופן מקורי נועד להיות מחסן, ואשר הורחב לפני שנים.

במהלך חודש דצמבר 2011 (או אף סוף נובמבר, לא נמסר תאריך מדוייק) ארעה תקלה במערכת החימום. צינור התפוצץ והדבר בא לידי ביטוי בהצפה של חדר ההסקה, הנמצא במפלס תחתון שנמוך ממפלס קומות המגורים והמחסנים.

לאחר נסיונות שונים לאתר את התקלה, התברר שמקור התקלה הוא בצינוי חלוד ומפוצץ, הנמצא תחת שטח המחסן של הנתבעים, שהוסב למגורים, באזור השירותים. כמו כן, לטענת התובעים נמצא שבאזור הפיצוץ של הצינור לא היה חול מתחת לריצוף אלא חלל.

התובעים הזמינו בעל מקצוע שאיתר את התקלה, ובעל מקצוע אחר שביצע את עבודת התיקון. במסגרת התיקון – הוחלף צינור המתכת החלוד והמפוצץ, ושלושה צינורות סמוכים לו, בצינורות פלסטיים תקינים.

עלות התיקון – 10,672 ₪. בנוסף, הצדדים שילמו לאיש המקצוע שאיתר את התקלה, סך של 500 ₪ על מנת שיביע דעתו ביחס למקור הנזק לצינור.

ג. טענות הצדדים ותביעותיהם

טענות התובעים ותביעתם

לטענת התובעים, הדברים מוכיחים כי הדבר שגרם לפיצוץ בצינור הוא נזילת מים מהאסלה שעמדה מעל למקום בו נפגם הצינור.

מעבר לכך, לטענתם, הפועל שעבד במקום, העיד על כך שהוא ראה נזילה מצינור היוצא מן האסלה. גם האינטסטלטור שזיהה את הבעיה, כתב לשני הצדדים חוו"ד על פיה, הסיבה לרקבון של הצינור הוא נזילה מן השירותים. עוד טענו שהאינטסלטור הערבי שביצע בפועל את העבודה אמר להם שהוא הראה לנתבע את הנזילה הנטענת.

מן הבחינה המשפטית, לטענתם, העמדת השירותים במקום זה לא הוסכמה על השכנים מעולם, והיא נוגדת את החוק. כמו כן, אופן התקנת השירותים היה שלא על פי התקנים. שכן, רצפת השירותים לא היתה אטומה למים. המרצפות הותקנו על גבי חול ומלט כמו בחדר רגיל, בעוד שעל פי התקנים יש לאטום את רצפת השירותים מפני נזילות. על כן, במקום ספק, נטל הראיה על הנתבע.

תביעתם עומדת על 10,672 ₪ ומחצית דמי המומחה 250 ₪.

התובעים הגישו תמונות מתקופת השיפוצים, אשר לטענתם מורים כי מקור הנזק בנזילה משירותי הנתבע.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, השירותים לא נזלו, ועל כן אין לייחס את רקבון הצינור לנזילה מן השירותים, אלא לגורמים אחרים: יתכן שהיתה חדירה של מי גשמים או שחדרה לחות מחדר ההסקה הסמוך למקום הרקבון של הצינור. לטענתם החור שבקיר שבין המחסן לחדר ההסקה לא היה אטום, אלא פתוח, ואפשר חדירה של לחות.

הם הראו שבחדר ההסקה ישנם צינורות שונים הסובלים מרקבון חמור של חלודה.

עוד הלינו הנתבעים על התובעים שלא הראו להם את הנזילה האמורה ב'שעת מעשה', אלא תקנו הכל, ואחר כך דרשו מהם תשלום. הנתבעים הכחישו כליל את הטענה שהאינסטלטור שביצע את העבודה הראה להם שמקור הבעיה בנזילה מן השירותים.

עוד טענו הנתבעים, שמדובר בצינורות בני כ- 40 שנה, ועל כן, יתכן שמדובר בבלאי טבעי, וכן שהעבודה והחומרים של הקבלן שבנה את הדירות של כניסה ב' היו לקויים. בסיור, הראה הנתבע את הצינורות שהוחלפו וכי יש בתוכם חלודה, וזו לטענתו הוכחה על כך שהנזק נגרם מבלאי טבעי ואינו קשור להעמדת השירותים.

ביחס להתקנת השירותים במקום שיועד מתחילה למחסן, הם טוענים שהשימוש במקום למגורים, נעשה בהסכמה בעל פה של הדיירים. התקנת השירותים הייתה ידועה לכלל הדיירים, שכן על מנת להעביר את הניקוז, הם נדרשו לחפירה משמעותית באזור החניה. אף שכן לא יכול היה להתעלם מפעולה זו, ועל כן אין ספק שהשכנים ידעו ולא מיחו בשימוש זה. על כן – אין לטעון שלא ידעו על העמדת השירותים ולא הסכימו לה. לטענתם, השירותים הותקנו על ידי אינטסלטור מקצועי כנדרש. ובוצע איטום מתחת למקלחת הנמצאת בסמוך, כנדרש ולא בוצע איטון מתחת לאסלה כיון שהדבר אינו נדרש.

ד. דיון

1. זיקה בין השירותים לבין הפגיעה בצינור.

כאמור, הצדדים ויתרו על הזמנת מומחה ניטראלי, לאור העלויות הגבוהות יחסית לגובה התביעה. נציין עוד, שלאחר מעשה, יתכן מאוד גם מומחה לא יוכל לעמוד על אמיתתם של דברים באופן ודאי, אלא רק לתת הערכה מקצועית, שאמנם יש לה חשיבות אך אינה מוציאה מכלל ספק. מטעמים דומים, גם חוו"ד שהוגשה על ידי התובעים, אינה יכולה להתקבל כעובדה מוגמרת. ראשית, יש בה הסתמכות על אמירה של אדם אחר, ושנית, מדובר בהערכה המבוססת על הסתברות, אך אין בה כדי להוכיח את הדברים באופן חד משמעי.

מוסכם הוא שהפיצוץ (רקבון) בצינור אירע מחלודה. כמו כן, אין חולק שמקום הרקבון הוא סמוך ביותר למושב האסלה. לא נבדקה האפשרות של חדירת מים ממקורות אחרים (כטענת הנתבעים), אף שהיא נראית רחוקה מן הדעת. אני גם לא השתכנעתי בסבירות של חדירת לחות מחדר ההסקה. בעניין זה נציין, שעל פי התמונות, הנזילה היא בקטע שלאחר פנייה של 90 מעלות שעשו הצינורות, לאחר שעברו מחדר ההסקה אל מתחת למחסן. דהיינו, אם מקור הלחות הוא מן המחסן, טבעי היה שמקום הנזילה יהיה סמוך מאוד לחדר ההסקה, ולא היא.

הכחשה בעניין הנזילה

בעניין קיומה של נזילה בשירותים היתה הכחשה בין הצדדים. התובעים טענו, מפי הפועל, שהיתה נזילה.

התובע הכחיש טענה זו. אילו היתה ראיה על נזילה, ניתן היה להתייחס לעניין כראיה ודאית לאחריות התובעים לנזק.

במצב של הכחשה, יש לדון האם על פי עיקר הדין, היה מקום להשביע את הנתבע שבועת היסת. התובעים, אינה טוענים וודאי מפי עצמם, אלא מפי אדם אחר, שאינו כשר לעדות.

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן עה, סעיף כג) נפסק:

"טענו בספק על פי העד, כגון: פלוני אמר לי שנטלת משלי מנה, והוא כופר, והביא העד, משביעו שבועה דאורייתא כאלו היה טוענו טענת ברי.

הגה: ... ויש אומרים דכל שאומר שהוגד לו מפי נאמן, אפילו קרוב שלו, משביעין אותו היסת, וכן נראה לי להורות. ודוקא שאותו שאומר מפיו פד אין נוגע בעדות".

הש"ך חלק על דברי הרמ"א, וכן יש לדון על נאמנותו של פועל זה מפיו נאמרו הדברים. מאידך, כתב הרמ"א (שם, סעיף יז):

"הגה: וי"א דמשביעין היסת על טענת שמא כשיש רגלים לדבר, כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה, והוא חושד שמעון, יכול להשביעו היסת (מרדכי פ' הדיינים ותשובת מיימוני סוף קנין ס"ו); וכן נראה לי להורות (צ"ע דבתשו' מיימוני שם קאי אבא ליטול וכדלקמן סי' צ"א ס"ג בהג"ה ואין עניינו לכאן ע"ש)".

על כן נראה, שבהנחה שנזילה, אם הייתה, היא מקור ברור לנזק שלפנינו, בנדון דידן, היה מקום להשביע את התובע שלא היתה נזילה, ואפילו קלה בחדר השירותים. הנוהג בבתי הדין הוא שלא להשביע, אלא לפדות את השבועה בתשלום חלקי, וכלדלהלן.

בנוסף, אפשרית זיקה בין השירותים לבין הפגיעה בצינור, גם אם ביום התיקון לא היתה נזילה בשירותים. שכן, גם נזילה שארעה לפני תקופה, עשויה לגרום לנזק מתמשך לצנרת, שכן באותו מקום שוהים מים המאפשרים תהליך של קורוזיה (חלודה). כמו כן, בשירותים נעשה שימוש אינטנסיבי במים לנקיון וכד'.

על כן, מסתברים הדברים, שלפחות אחד הגורמים של הפגיעה בצינור, הוא חדירת מים מחדר השירותים. אומנם אין הוכחות חד משמעויות לזיקה זו.

גילה המתקדם של הצנרת כ- 40 שנה, וביחוד אם יש בה פגם פנימי כלשהו, עשוי להיות סיבה לחלודה בצנרת גם ללא מקור מים חיצוני.

בעניין זה, אני מבקש דווקא לדחות את טענת הנתבע בסיור, אשר טען  שניכר שהצינורות פגומים. הנתבע הראה שאריות אבקת חלודה בתוך חלק הצינור. הצינור דווקא נראה שלם ללא רקבון, אלא שהייתה בו אבקת חלודה, שאין ספק שמקורה הוא דווקא באזור הרקבון ולא במקום עליו הצביע הנתבע. כל זאת לא שולל את האפשרות לפגם בצנרת או לבלאי טבעי, שגרר את הפגיעה הנמשכת והולכת בצינור, ולא מחמת נזילה חיצונית מן השירותים.

2. שיקולים להעברת נטל הראיה.

כלל גדול בדין: המוציא מחבירו עליו הראיה.

כאמור, התובעים טענו, שכיוון שהשירותים נבנו בלא היתר, ולטענתם אף בלא הסכמה ומודעות שלהם, הדבר מטיל על הנתבע את נטל הראיה. כמו כן, השירותים נבנו ללא איטום כנדרש, וזו סיבה נוספת להעברת נטל הראיה אל הנתבע. בעניין זה נציין, שהתובעים לא תמכו במסמכים את הטענה שיש תקן לאיטום רצפת שירותים. שירותים אינם מוגדרים כ'חדר רטוב' על פי התקנים, ואזור המקלחת די מרוחק מאזור השירותים.

הנתבע טען כנגד התובעים על כך שלא הראו לו את הנזילה בעת התיקון. בעניין זה השיבו התובעים שתי תשובות:

האחת, לטענתם הפועל הראה לנתבע את הנזילה. כך אמר להם הפועל. השניה, כך נאמר במהלך הסיור, הנזילה היתה בתקופת החורף והיה חשוב להם לקדם את התיקון, ולא להתעכב במשא ומתן עם הנתבע.

גם אם נקבל את הטענות של התובעים, אין בהן כדי להשיב באופן מוחלט על הטענה של הנתבע. שכן, אם אכן היתה נזילה מן השירותים, היה בידם, בשעה שנמצאה הנזילה הנטענת על ידם, לתעד את הנזילה (בצילום איכותי) ולהוכיח את הזיקה שבין השירותים לבין הנזילה.

התוצאה של מצב זה, היא שאינני מקבל את הטענה שנטל הראיה עבר מן התובעים אל הנתבעים.

3. האם יש ראיה מספקת לחיוב ממון.

יש לדון האם זיקה מסוג זה – בעיה בנקודה מסויימת בצינור, ומקור אפשרי לבעיה בסמיכות מקום, די בה כדי לחייב בממון על פי עיקר הדין (כל עוד אין ראיה על נזילה).

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן תח סעיף ב) נפסק:

"שור שהיה רועה, ונמצא שור הרוג בצדו, אף ע"פ שזה מנושך וזה מועד לנשך, זה מנוגח וזה מועד ליגח, אין אומרים בידוע שזה נגחו או נשכו.

ואפילו גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו, אין אומרים בידוע שזה הרגו, עד שיראוהו עדים כשרים".

דהיינו, מעיקר הדין, זיקה בין מקור נזק פוטנצאלי, לבין נזק שאירע בפועל אינו בסיס מספק לחיוב ממון.

מאידך, אם אכן היתה ראיה על נזילה שמקורה בשירותים, היה זה כעדות על הנזק עצמו (על כן מסתבר מאוד, שחוו"ד מקצועית עתה, לא הייתה תורמת תרומה מכרעת לפסק הדין).

למרות האמור, בהסכם הבוררות קבלו את הצדדים את הח"מ לדון 'בין לדין בין לפשרה על פי שיקול דעתו'. הדבר מסמיך להכריע גם על פי אומדן. על בסיס סמכות זו, אחייב את הנתבעים, באופן חלקי, וכלדהלן. מעבר לכך, הצדדים הסכימו באופן ספציפי לקבל הכרעה ע"פ שיקול דעת תוך ויתור על חוו"ד מומחה. חשוב להדגיש, כי לא מדובר על פשרה בדין המהותי, אלא על הכרעה עובדתית ע"פ אומדן דעת.

4. השבחת הצנרת

שיקול נוסף, בקביעת הסכום לתשלום הוא העובדה, שתוצאת התיקון היא השבחה של חלק מהצנרת של התובעים. התובעים עשו בצדק, כשלא הסתפקו בתיקון נקודתי ביותר, אלא החליפו את ארבעת הצינורות בקטע הצנרת באורך מסויים. אך בסופו של דבר,  הנזילה ותיקונה, העמידו את התובעים במצב טוב יותר משהיו קודם לאירוע זה.

5. תשלום חלקי

בנדון זה, יש מקום לתשלום חלקי, לאור מספר שיקולים:

1)     הזיקה בין הנתבעים לנזק מסתברת מאוד (גם אם לא הייתה נזילה בשעת התיקון) , אך אינה ודאית.

2)     יש הכחשה בעניין קיומה של נזילה בעת התיקון, ויתכן שיש בסיס לחיוב שבועה. הנוהג הוא לפדות את חיוב השבועה בתשלום חלקי.

3)     ישנה אפשרות שסיבת הנזק היא מחמת שילובם של גורמים שונים.

4)     צנרת התובעים הושבחה, ונמנעו תקלות בחלק ממנה לאור התיקון.

ה. הכרעה.

לאור הסמכות בהסכם הבוררות, והסכמת הצדדים בסיום הדיון הראשון, להכרעה על פי שיקול דעתי, אני קובע סכום חלקי לתשלום על ידי הנתבעים.

בקביעת הסכום, התייחסתי לאחריות החלקית, לשאלת חיוב השבועה והנוהג לתשלום כספי תמורת השבועה, ולהשבחה לה זכו התובעים בעקבות התיקון.

הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 3000 ₪ עבור תיקון הנזק לצנרת, ובנוסף 250 ₪ השתתפות בעלות חוו"ד.

ו. החלטה

הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 3000 ₪, עבור התיקון.

בנוסף 250 ₪ השתתפות בחוו"ד.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 3,250 ₪. התשלום, יועבר תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

אין  צו להוצאות.

צפייתי מן הצדדים היא לנסות ולנהל את מערכת היחסים ביניהם, גם אם יש ויכוחים שונים, בדרך של שיח, אמון וכבוד הדדי.

והאמת והשלום אהבו

­­­­­­­­­­­­­____________________

הרב סיני לוי