מזגן שבולט ומפריע לסוכת השכן 69010

תיאור המקרה

הנתבע התקין מזגן מעל המרפסת של התובע שכנו. זו המרפסת היחידה בבית ולכן ישנה פגיעה באפשרות לבנות סוכה במרפסת. בעלי הדין העבירו את המקרה בכתב לבית הדין.

דיון הלכתי

הפרעת המזגן לבניית סוכה כשרה

היות ובעלי הדין לא לפנינו אין לנו אפשרות לתת תשובה החלטית למקרה זה. בייחוד כאשר ישנו וויכוח על העובדות האם המנוע של המזגן נמצא בולט בשיעור של 22 ס"מ או 31 ס"מ מעל המרפסת? וכן השאלה האם במפרט של הדירה הוזכר שזו מרפסת סוכה.

לכן להלן נפרט את האפשרויות השונות וכיצד יש לנהוג בכל מקרה. נקדים שלענין רוחב המזגן יש השלכה ישירה להלכות סוכה. נבחין בין ג' מצבים:

א. רוחב המזגן פחות מג' טפחים (פחות מ24 ס"מ) - ניתן לשבת גם תחת המזגן. (או"ח תרלב א). במצב זה אין שום תביעה כלפי השכן עם המזגן.

ב. רוחב המזגן בין ג' לד' טפחים (24 - 32 ס"מ ולא עד בכלל) - במצב זה לדעת השו"ע (שם) ניתן לשבת תחת המזגן, אך המ"ב (סק"ג) כתב שיש חולקים ויש להחמיר לכתחילה, לפ"ז נמצא שלכתחילה אין לשבת תחת המזגן. במצב זה אין אפשרות לכפות על בעל המזגן להעביר אותו היות ולפי הדין המובא בשולחן ערוך מותר לשבת בסוכה. פסק זה תלוי בשאלה נוספת האם מראש המרפסת הוגדרה כמרפסת סוכה? נראה שאם יש לנתבע זכות ממונית למרפסת סוכה שנקנתה כחלק מתוכנית הבית אזי כוונתו למרפסת המאפשרת סוכה שכשרה לכתחילה. ממילא יש משקל גדול לדברי המשנה ברורה שאין לשבת תחת סכך פסול הגדול משלושה טפחים. אדם שקונה מרפסת סוכה מתכוון למה שנהוג להחשיבו כשר וכאן המנהג להחמיר לכתחילה כפסק המשנה ברורה [יעויין פסקי תשובות שם]. אם זה הוא המצב אזי בעל המזגן צריך להעביר אותו למקום אחר. לגבי העלות של העברת המזגן, בעלי הדין יגיעו לפשרה בניהם ואם אין הסכמה אזי עליהם לבוא לפנינו להכרעה.

 ג. רוחב המזגן מד' טפחים ואילך (מ32 ס"מ ואילך) - במצב זה הסוכה אינה נפסלת אך היושב תחת המזגן לא יצא ידי חובתו (שם). אם יש לנתבע זכות ממונית למרפסת סוכה שנקנתה כחלק מתוכנית הבית אזי ודאי יש לו זכות לכפות על בעל המזגן להעביר אותו וההוצאות הכספיות מוטלות על בעל המזגן. כל זה אם בתוכנית הדירה, ברישומים של הקבלן, כתוב שהמרפסת נקראת מרפסת סוכה. אזי יש כאן זכות מוקנית לבעל המרפסת לסוכה ובכך הוא יכול למנוע פגיעה בסוכה שלו.

נזקי שכנים

במידה ולא מצוין שזו מרפסת סוכה ברישומים, והמזגן אכן מעל 32 ס"מ יש לדון מצד נזקי שכנים. האם ניתן למנוע מאחד השכנים את הזכות להשתמש ברשות שלו ולהוציא מזגן?

בהלכות נזקי שכנים נפסק "זה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו" (שולחן ערוך סימן קנ"ה סעיף לב). אכן אם אדם עושה בתוך שלו דבר שבעצמו מזיק לחבירו כגון שעוסק בפעולה שמרעידה את כל המבנה בצורה קבועה, חייב המזיק להרחיק את ההיזק משום שנחשב הדבר כאילו ירה חץ לרשותו של חבירו (שם סעיף ט"ז).

רוב הדוגמאות המופיעות בהלכה הם דברים שמגיעים משכן אחד לשני כגון עשן או חום או רעידת הקרקע, כאן לא יוצא שום דבר לרשות השני אלא מבחינה הלכתית הוא פוסל כנגדו. האם בכל זאת ניתן להחשיב פסול הלכתי כ"חץ" שיוצא מרשות המזיק?

בגמרא בבא בתרא (ב.) מובאת ברייתא "מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור" רש"י פירש "שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים" אם כן ישנה חובת הרחקה המוטלת על בעל הגפן כדי למנוע מבעל התבואה הפסד הלכתי, למרות שלא יוצא ממנו שום דבר לשדה חבירו.

לכאורה זה הוא מקרה שדורשים מהמזיק שירחיק את שימושיו מפני גרימת הפסד הילכתי לחבירו. בחידושי הר"ן מובאת דעה שלהלכה אין צורך להרחיק משום שאין זה "גירי דיליה" ניתן לבאר כפי שהזכרנו לעיל כאשר אין דבר שמגיע מרשות המזיק לניזק אין חובת הרחקה. אף בעניננו נראה שאף שהמזגן פוסל סוכת חבירו אין בכך "גירי דיליה".

הר"ן נוטה לחלוק על פירוש זה ולהלכה צריך להרחיק את הכרם משדה התבואה.

לכאורה נחלק עם הפירוש הראשון בנקודת הדיון שלנו - לדעתו השפעה הלכתית מוגדרת כ"גירי דיליה". אולם דעה זו מנמקת את הדין בכך "שיש איסור בדבר, ובעל הכרם הוא שנכנס בגבולו של חבירו". לדעה זו יש פה שילוב של שני דברים יצירת איסור כלאים וכן זה שנכנס בגבול חבירו. אצלינו המזגן לא נכנס בגבול חבירו ממילא לא יחשב הדבר ל"גירי דיליה"[1].

אולם מדברי האחרונים משמע שהדבר כן נחשב ל"גירי דיליה".

בספר שער המשפט (סימן קע"ד ס"ק ד) כתב שיש למנוע מגרושה להינשא לאדם המתגורר בסמוך לגרוש שלה משום שזה יאלץ את הגרוש לעבור דירה והדבר נחשב ל"גירי דיליה". בספר משכן שלום (סימן ב ס"ק י"א) הוכיח מדיני אבילות (שולחן ערוך יורה דעה סימן שע"א סעיף ד, ובספר ערך ש"י שם) כאשר שכן מכניס בידיים מת לתוך ביתו יכולים השכנים הכוהנים לכפות אותו להוציאו משום שמונע מהם להשתמש בביתם.

אף אם נגדיר את הוצאת המזגן כהיזק ישיר ישנן שתי סברות הפוטרות אותו מחובת ההרחקה.

א. קדימה - כל ההגדרה של מזיק זה רק אם הסוכה קיימת ואז בעל המזגן משפיע עליה אולם כאן התקנת המזגן קדמה לסוכה ודבר זה מאפשר לו להישאר גם בחג הסוכות[2].

ב. ניתן לומר שהסוכה אינה נחשבת לשימוש קבוע במרפסת, ולשאר שמושי המרפסת אין כאן היזק מחמת הוצאת המזגן לכן אין לראות את הוצאת המזגן כדבר המזיק למרפסת ולחייב הרחקה בשל כך. סברא זו עומדת בבסיס הלכות נזקי שכנים כפי שהאריך הרב קוטלר בספרו משנת אהרון (שם).

לפיכך, נראה שמצד נזקי שכנים אין יכולת לכפות על בעל המזגן להרחיק.

סיכום

על בעל המזגן מוטלת חובת הרחקה[3] רק אם המזגן גודלו למעלה מ 24 ס"מ ויוכח שבמפרט של בעל המרפסת כתוב שזו מרפסת סוכה.

[1] ניתן לדחות ולבאר שהסבר הר"ן שבעל הכרם הוא הנכנס בגבול חבירו נועד לענות על השאלה מדוע האחריות היא רק על בעל הכרם בו בזמן שאיסור כלאים נוצר על ידי שניהם? אומנם בתוס' רי"ד ביאר שזו הלכה מחודשת ששיעור הכרם בהלכות כלאים מתמשך ארבע אמות מסוף הכרם ולכן בעל הכרם הוא המזיק. גם מדברי התוספות (שם) משמע שאין באיסור משום גירי דיליה משום שכתבו שחובת ההרחקה מוטלת על בעל הכרם היות ועבודת המחרישה תגרום לו להכנס לתוך שדה חבירו. משמע שללא טעם זה אין לחייב את בעל הכרם למרות שאוסר את תבואת חבירו.

[2] אנו מוצאים שאסור לאדם לחפור בור סמוך לשדה של חברו, גם אם אין שם כרגע בור שעלול להינזק, הואיל והחפירה מזעזעת את הקרקע של השכן. דבר זה נכון רק בשדה העשויה לבורות (שולחן ערוך סימן קנ"ה סעיף י"ח). נראה שסתם מרפסת עשויה לשימוש של סוכה ובכך היא דומה לשדה העשויה לבורות. והנה נחלקו הראשונים האם רק בחפירת בור יש חיוב הרחקה בגלל הרעדת הקרקע או שהדבר אסור בכל מעשה שמונע שימוש של השכן בחצרו בעתיד הדבר אסור כיון שנחשב כאילו הדבר הניזוק כבר קיים (תוספות ד"ה מרחיקין בבא בתרא יז:, לעומת הרמב"ן ד"ה "הא" יח). הבית יוסף הכריע שרק בבור יש חיוב הרחקה וכן נראה מנתיבות המשפט [סימן קנ"ה ס"ק לה] וכן הסיק בשו"ת רעק"א המובא בפת"ש (שם).

אין לטעון שיש חזקת תשמישין לבעל הסוכה כאשר השתמש בשנים קודמות משום שלבעל המזגן לא היתה סיבה למחות. הסוכה לא לקחה שום דבר משימושיו וכאשר אין חובת מחאה אין חזקה כמבואר לגבי חלון המצרי [בבא בתרא פרק שלישי משנה י].

[3] אם גודל המזגן פחות מ32 ס"מ יש לחזור אלינו על מנת לקבוע את החלוקה של עלות שינוי מקום המזגן.