פסק דין

בעניין שבין

התובע

ובין

הנתבע

א.      עובדות מוסכמות

התובע מסר לניקוי יבש סרטוק (ז'קט מיוחד של חסידים) מבד משי לנתבע שהוא בעל מכבסה בתאריך 27/12/13[1]. הוא קיבל טופס ובו כתובים מספר תנאים של המכבסה עם הלקוחות. בין השאר כתוב שאין המכבסה אחראית על התכווצות או שינוי צבע ואין המכבסה אחראית במקרה של אובדן אלא עד פי שבע מעלוּת הניקוי כאשר עלות הניקוי במקרה שלפנינו היא 110 ₪. הסרטוק חזר מהמכבסה מכווץ ובאופן שלא ניתן להשתמש בו. התביעה על סך 2229 ₪ - עלות סרטוק חדש.

ב.      טענות התובע

הסרטוק נמסר לניקוי יבש במכבסה כפי שנמסר בעבר למכבסה אחרת (מצורפות קבלות). הוא התקלקל לגמרי ואין מה לעשות איתו לכן התביעה לפיצוי בסך בגד חדש. אומנם הנתבע בעל המכבסה הציע לקנות סרטוק חדש מבד אחר אך התובע הוא חסיד חב"ד ואלה נוהגים להקפיד דווקא על משי.

התנאים המופיעים בטופס של המכבסה לא הגיוניים, ואף אחד לא ימסור סרטוק ששווה אלפי שקלים למקום שאינו נותן אחריות מלאה על הבגד. מה גם שאין חתימה על הטופס. התנאים הכתובים על הטופס מתייחסים לנזקים מקומיים ולא להריסת הבגד לגמרי. הנזק שנגרם לסרטוק מעיד על כך שהתהליך כולו נעשה בצורה קלוקלת או שהיו מים או כימיקלים שאינם מתאימים.

ג.       טענות הנתבע

המכבסה פועלת לפי הוראות היצרן. מסתובבים בשוק המון זיופים ובדים אשר אינם עמידים משום כך המכבסה אינה לוקחת אחריות על נזקים שיכולים לקרות. המכבסה של הנתבע עובדת עם מכבסה גדולה במקום אחר שיש לה הרבה ניסיון ולכן ההסבר היחיד לנזק הוא שאיכות הבגד ירודה, כמו כן, זה הוא נזק שקורה מדי פעם לז'קטים שונים.

לגבי הטענה שהסעיפים המופיעים בטופס של המכבסה אינם המקובלים, המציאות היא שדבר זה מקובל על כלל המכבסות עקב הבעיה שצוינה. כמו כן התובע היה מודע לסעיפים אלו ובחר בכל זאת למסור את הבגד לניקוי במכבסה. הוצעו מספר הצעות פשרה הן מחוץ לבית הדין והן בפני בית הדין ואת כולם דחה התובע סימן שהוא פועל ממניעים שאינם טהורים.

ד.      נושאי הדיון

כפי שהובא לעיל היו מספר הצעות לפשרה וכולן נדחו על ידי הצדדים.

ה.     אחריות הנתבע לבגדים הנמסרים למכבסה

בגמרא (בבא קמא צט, ב) מובאת ברייתא:

"הנותן בהמה לטבח וניבלה, אומן - פטור, הדיוט - חייב, ואם נותן שכר, בין הדיוט בין אומן - חייב!"

כלומר, מדובר בשוחט שהטריף את הבהמה בזמן השחיטה: אם השוחט אינו מומחה ("הדיוט") הוא חייב לשלם על הנזק כדין אדם המזיק, אולם, אם הוא מומחה הוא פטור מלשלם למרות שעשה את אותה פעולה. ובביאור הדברים כתב רש"י (שם, ד"ה אומן פטור) שכאשר מומחה קלקל בזמן השחיטה יש להחשיב זאת כעין אונס ומזלו הרע של האדם שמסר לו גרם לכך. בסיום הדברים נאמר שכאשר האומן מקבל שכר על פעולה זו הרי עליו לשלם את הנזק.

להלכה נפסקו הדברים בשו"ע (שו"ע חושן משפט שו, ד):

"המוליך חטים לטחון, ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין; בהמה לטבח, וניבלה; בשכר, חייבים לשלם דמיהם. ואם שחט בחנם, אם היה טבח מומחה, פטור; ואם אינו מומחה, חייב".

מדברי רש"י דייק בעל המחנה אפרים (נזקי ממון סימן ה) שחיוב אומן נובע מדיני שומר ולא מדיני נזיקין מכיוון שעליו מוטל להתעסק בדבר. לכן כאשר ישנו תשלום האומן הופך לשומר שכר החייב בגנבה ואבדה. לאור זאת נראה שניתן להגדיר את בעל המכבסה כשומר שכר ואין להטיל עליו חיוב נזיקין.

אמנם, לגבי פעולות שנעשו ברשלנות חייב גם אומן שעובד בחינם כפי שכתב בערוך השולחן חושן משפט סימן שו כתב:

"דאם לא לתתן כלל אין לך פושע גדול מזה".

 למשל, אומן שטחן את גרעיני החיטה בלא שטיפה מקדימה חייב (ראו שו"ע חו"מ שו, ד; שלטי גיבורים בבא קמא לה, ערוך השולחן חושן משפט סימן שו ס"ק ט).

לסיכום, הנתבע מוגדר כאומן ודינו כשומר שכר, אשר חייב בנזק שנגרם ברשלנות ואף יותר מכך על נזק שהוא כעין גניבה ואבידה.

ו.        טופס הזמנת העבודה

להשלמת מעמדו של הנתבע יש לעיין בטופס ההסכם בין המכבסה לבין הלקוחות. הסכם זה תקף אף אם התובע לא חתם עליו וזאת מצד עצם זה שקיבל את ההזמנה לידיו ובה מפורטים הסעיפים הנ"ל, בכך גילה דעתו שהוא מסכים לכל הכתוב בה[2].

לגופו של עניין, משפט אחד עוסק באחריות המכבסה על נזקים: "המכבסה אינה אחראית להתרחבות התכווצות ולשינוי צבע". כלומר, יש כאן הגבלה של אחריות המכבסה לנזקים.

לכאורה היה אפשר לומר שהכוונה לפטור את המכבסה מכל נזק של התכווצות ושינוי צבע גם כאשר היתה רשלנות של בעל המכבסה. אולם, למעשה נראה שאין לפרש כך את הסעיף אלא כוונת הדברים לכל נזק שארע תוך כדי הפעולות המקובלות בניקוי יבש.

מטרת הסעיף היא להרחיב את הפטור רק לתוספת המינימאלית מעבר לדין[3], ולפרש שמטרת הסעיף היא לצמצם את אחריות המכבסה במקרים אלה, לדין שומר חינם שחייב אך ורק בפשיעה[4].

באופן דומה יש לפרש את הסעיף השני שבו נאמר "המכבסה אחראית על אובדן פי שבע ממחיר הניקוי". כלומר, הגבלת גובה הפיצוי אמורה רק במקרה של נזק שנוצר עקב רשלנות ברמת "גניבה ואבידה", אולם, במקרה של פשיעה בעל המכבסה חייב ללא הגבלה.

לסיכום, בעל המכבסה הוא בגדר שומר שכר שחייב בנזק שהוא בגדר "גניבה ואבידה". בנוגע לנזק של התכווצות ושינוי צבע הוא בגדר שומר חינם שחייב בפשיעה. כמו כן, במקרה של נזק מסוג "גניבה ואבידה" אחריות המכבסה מוגבלת לעד פי עשרה מעלות הניקוי, אולם, בנזק עקב פשיעה החיוב הוא מלא ולא מוגבל.

ז.       מה גרם לנזק?

כעת השאלה המרכזית היא מה גרם לתוצאה כזו קשה לבגד? לטענת התובע, הנתבע שפעל בחוסר מקצועיות וגרם לנזק, ואילו לטענת הנתבע הבגד היה באיכות ירודה ולכן הוא ניזוק.

אם תהליך הניקוי היה תקין, נראה שאין לחייב את בעל המכבסה, שכן על פי מה שנתבאר לעיל הוא אינו נחשב למזיק (שחייב אפילו באונס), וכלפי חיוב השמירה הוא התנה במפורש שאין לו אחריות להתכווצות של הבגד.

לעומת זאת, אם הייתה חריגה מהפעילות המקובלת לניקוי בגד משי הרי יש בכך משום פשיעה ועל בעל המכבסה לשלם את מלוא הנזק משום ששני הסעיפים לא עוסקים בדבר זה.

אין ביד בית הדין ראיות ברורות לתהליך שעבר הבגד. גם הנתבע אינו יודע בצורה ברורה מה נעשה עם הבגד שכן הוא מוסר זאת למכבסה גדולה וסומך עליהם. לאור זאת יש לקחת את הבגד ולבדוק עם מומחה בתחום שיעריך מה יכול לגרם לנזק כל כך קשה לבגד.

מבירור שעשה בית הדין עם מומחה עולה התמונה שהתוצאה מעידה על כך שהבגד עבר הליך ניקוי לא תקין. לכך יש להוסיף כי התובע הביא קבלות על כך שהסרטוק כבר עבר ניקוי יבש ומשם הוא יצא תקין, משמע שהבעיה איננה בבגד אלא בניקוי שביצע הנתבע[5].

משמעות הדברים ברורה: המכבסה לא נהגה כראוי עם הבגד והיא חייבת לפצות את הנתבע.
ואף שבזמן הזה אין דנים על פי אומדנא בדיני ממונות[6] (נתיבות המשפט ביאורים סימן טו ס"ק ב) מכל מקום מכוח החתימה על שטר הבוררות יש לבית הדין סמכות כזו.

וכך כתב הרב צבי בן יעקב (משפטיך ליעקב חלק ג' עמוד 402):

"נראה דכל הדברים אמורים בדין תורה הנחתך ע"פ דין אולם בבוררות שבה חותמים הצדדים על שטר בוררין ונותנים לבוררים שיקול דעת רחב בהכרעת הדין א"כ נראה שאין הדיינים צמודים לדיני הראיות ויוכלו לפסוק ע"פ אומדן דעת הברור להם".

וכך נכתב בהחלטת המדיניות של בית הדין בעניין:[7]

בהסכם הבוררות מקובל לכתוב שהצדדים מקבלים את בית הדין "בין לדין ובין לפשרה", ובכך ניתנת לבית הדין הסמכות להכריע על פי פשרה הקרובה לדין.[8]

סמכות הפשרה מאפשרת לבית הדין להכריע בשאלות עובדתיות על פי אומדן דעת.[9]

לסיכום, בית הדין השתכנע כי הנזק נגרם עקב ליקוי בהליך הניקוי של הסרטוק, ולכן הנתבע חייב בפיצוי.

ח.      שומה של חפץ משומש

במקרה של נזק יש לשלם את ההפרש בין מחיר הבגד בשעת המסירה לניקוי לבין מחירו לאחר שניזוק (שו"ע חושן משפט סימן שפז סעיף א). בשומת מחיר הבגד יש לקחת בחשבון שמדובר בבגד שכבר נלבש. במקרה זה אין אפשרות לתת שומה מדויקת לחלוטין כי אין מחיר ברור לבגד משומש. לכן מדובר בהערכה ע"פ אומדן דעת וברורים. לאחר התייעצות, בית הדין מחליט שמחיר הסרטוק המשומש הוא 1500 שקלים, כשני שלישים ממחיר חדש. יש להוסיף על כך שבעים שקלים החזר עלות הניקוי (רמ"א חו"מ שו, ה, "שכרו הפסיד"). הנתבע יכול לבחור באחת משתי דרכים או לשלם במזומן סכום זה לתובע או לקנות סרטוק מבד משי חדש בדגם שהיה לתובע מחנות "המקום הנכון".

החלטה

הנתבע ישלם תוך חודש ימים 1570 ₪ לתובע עד ח' ניסן תשע"ד.

במידה והנתבע יקנה לתובע סרטוק חדש בדגם שהיה לו והדבר יתבצע במועד שסוכם אזי הנתבע יהיה פטור מתשלום.

"והאמת והשלום אהבו"

בזאת באנו על החתום

_____________________

_____________________

_____________________

הרב דוד פנדל

הרב  דרור טוויל, אב"ד

הרב אריאל בראלי

[1] ישנו אילוץ להשתמש בתאריכים לועזיים.

[2] במידה והסעיפים הנ"ל לא היו על פי היושר ניתן לערער על תוקפם, משנה הלכות יז סימן צח, עמק המשפט א סימן יט.

[3] ראו ברוח זו, פס"ד ארץ חמדה גזית ירושלים, בתיק 72006, פרק ח: פירוש החוזה, בכתובת:

http://www.psakim.org/Psakim/File/546

[4] חילוק זה קיים גם כלפי הפטור של מתה מחמת מלאכה. גם שם יש לחלק בין פעולה שגרתית הנכללת בפטור זה לבין שימוש חריג.

[5] אין ראיה ברורה מהקבלות ואף ששמו של התובע מופיע שם אין זו ראיה שזה אותו סרטוק.

[6] בדברי עבודת הגרשוני סימן צא מתבאר שאומדנא דמוכח מועיל אף בזמן הזה "על ידי אומדנא דמוכח יש רשות לדון גם בזמן הזה" ופת"ש סימן טו ס"ק ט. 

[7] ראו באתר בית הדין, בכתובת:

http://eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/713-sFileRedir.pdf

[8] תשובות חכמי פרובינציה ב, יד; שו"ת רדב"ז ד, קסד; ועוד רבים.

[9] שולחן ערוך חושן משפט יב, ה, מהרשד"ם חו"מ שסז; דברי מלכיאל ב, קלג.