השלמת פסק דין

בעניין שבין

התובעת

חברה קבלנית

הנתבע

אדם שבנה את ביתו על ידי החברה הקבלנית

רקע והחלטות קודמות

התובעת היא חברה קבלנית שבנתה את ביתו של הנתבע בנוף איילון (להלן, הבית). התובעת תבעה את הנתבע והלה תבע אותה תביעה נגדית.

בתאריך ו' אב תשע"ו הוציא בית הדין פסק דין אחרון בתיק זה. לאחר מכן שני הצדדים הגישו בר"ע על פסקי הדין של בית דין זה. בהחלטתו בבר"ע החליט הרב כרמל להחזיר לדיון בבית דין זה את תביעת הנתבע לפיצוי בגין אי ביצוע של ניקוז במרתף כיון שהתביעה טרם הוכרעה.

מוסכם כי התוכניות שנמסרו לתובעת לא כללו ניקוז של המרתף, ותמצית המחלוקת היא אם יש אחריות על קבלן לביצוע תוכנית שגויה. פסק דין זה עוסק במחלוקת זו.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי התובעת התרשלה כאשר לא בצעה ניקוז למרתף, וזאת בניגוד לתקן המופיע בסעיף 5.34 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970.

בנוסף, סעיף 16.08א לתקנות הנ"ל מטיל אחריות על קבלן מבצע גם כאשר יש טעות בתכנון, וזו לשונו:

אין באחריות עורכי הבקשה להיתר או באחריות מתכנן שלד הבנין או באחריות האחראי לביצוע או האחראי לביקורת הבניה, לפי חלק זה, כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, לפי כל דין.

הנתבע טוען כי ביצע את הניקוז על ידי קבלן מטעמו ושילם 15,000 ₪ אך לא קיבל קבלה. הנתבע מוכן שהעבודה שפורטה תתומחר על פי מחירון דקל.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי התקנות מטילות אחריות על קבלן רק במקרה של ביצוע עבודה בניגוד להיתר בניה. זאת, כדי להגן על הציבור, ולא כדי להגן על הרוכש. לראיה, הפנה ב"כ הנתבכת  לפסק דין של בימ"ש העליון (בתיק ע"א 1051/03 אולפן ראובן ועוד 35 אח' נ. כ.מ.ב.ק. לפיתוח וייזום בע"מ). התובעת דוחה גם את תחשיב העלות בהיעדר קבלה.

דיון

בפסק דין מתאריך ז' שבט תשע"ו, ‏17 ינואר 2016, קבענו כך בנוגע לשאלת ניקוז המרתף:

אכן לקבלן יש אחריות לליקויים, אולם, כאן השאלה האם יש לו חובה לשלים את החוסר ללא תשלום נוסף. וכיון שמשאבה אינה מופיעה במפרט הרי שהנתבע היה אמור לשלם תשלום נוסף עליה, ולכן התובעת אינה חייבת לספק את המשאבה ללא תשלום.

כלומר, מוטלת אחריות על הקבלן גם במקרה של ליקוי בתכנון.

כדי לבאר את הדברים נקדים ונאמר שללא התקנה לא ברור שניתן היה על פי ההלכה לתבוע קבלן שביצע תוכנית שגויה, שהרי אחריותו המרכזית של הקבלן אינה על התכנון, אלא על הביצוע. וככל שביצע את התוכניות ככתבן - הרי שביצע את המוטל עליו. רק אם המזמין סמך על הקבלן שיודיע לו על ליקויים בתוכנית, יש מקום להטיל חיוב על הקבלן עצמו (חיוב בגין הסתמכות מצאנו בשו"ע חו"מ שו, ו). אולם במקרים רבים, ואולי אף במקרה שלפנינו, הקבלן והמזמין שניהם הסתמכו על המתכנן, שכן המתכנן הוא הגורם המקצועי שאמון על תכנון וקביל על כך שכר.

אולם, הדעת נותנת שהתקנה האמורה היא תקנה ראויה על פי ההלכה, כיוון שמטרתה למנוע נזק למזמין (ואף למתכנן) בשעת מעשה, ולמנוע צורך בתביעה בעתיד. כמו כן, הדעת נותנת שהצדדים פעלו על דעת התקנה ולו בתור מנהג מקובל (ראו עוד: החלטת מדיניות בית הדין בנוגע למעמדם של חוקי המדינה).

אשר על כן נדון בתוכנה של התקנה.

עמדתנו האמורה מתבססת על לשון התקנה בה נכתב: "כדי לפטור קבלן ראשי מאחריותו לביצוע הבניה לפי ההיתר ולאיכותה", דהיינו, מוטלת על הקבלן אחריות גם לאיכותה של העבודה, ולא רק לכך שהיא בהתאם להיתר, ואף שמוטלת אחריות על המתכנן וגוף הביקורת - זו אינה מסירה את האחריות המוטלת על הקבלן. ולכן אנו דוחים את טענת ב"כ התובעת. אגב כך נציין כי גם בפסק הדין של בימ"ש העליון אליו הפנה ב"כ התובעת נאמר כי הקבלן אחראי על בסיס התקנה האמורה.

מהו היקף האחריות המוטל על הקבלן במקרה של טעות בתכנון? הפסיקה המקובלת בבתי המשפט מטילה על קבלן רק חלק קטן מהאחריות (ראו למשל, ת"א (ראשון-לציון) 1660/03 - חבא רוני נ' בידני רמי ואח', שם חויב הקבלן בשליש הנזק) וברוב הנזק נושא המתכנן.

לדעת בית הדין יש מקום לשקול פרשנות שונה לתקנה, על פיה הקבלן הוא ערב, ורק אם יתברר שהמתכנן (שהוא האשם העיקרי) אינו יכול לשלם על הטעות בתכנון ניתן יהיה לתבוע את הקבלן. ובכל זאת, כיון שהפסיקה המקובלת נוקטת בדרך של חלוקת הנזק (בהתאם לגישת חלוקת האחריות הנהוגה בבתי המשפט) כך יש ליישם התקנה במקרה שלפנינו, ולו מכוח המנהג. ניתן לתמוך בגישה זו במקרה זה, כיוון שיתכן שמטרת התקנה למנוע נזק גם מהמתכנן במקום בו הקבלן עמד על טעותו.

על פי גישת חלוקת הנזק, הדעת נותנת שבמקרה של טעות תכנונית מהסוג שלפנינו אין להטיל על הקבלן יותר משליש התשלום. אולם, במקרה זה סבור בית הדין כי יש להפחית עוד את החיוב על הקבלן, קרי על התובעת, וזאת, כיון שבמקרה זה, הנתבע עצמו הוא בעל מקצוע בתחום הבניה, ולכן הוא נושא בחלק מהאחריות (לאור העובדה שגם האחריות של הקבלן היא רק להתריע על הליקוי בתכנון ובביצוע).

במקרה זה, טוען הנתבע כי עלות התיקון עומדת על 15,000 ₪, אולם, לא הציג אסמכתאות. בהיעדר אסמכתאות, מחייב בית הדין את ההתובעת בשישית מהתביעה, קרי בסך 2,500 ₪ (הנתבע לא דרש לקבל מע"מ). בשולי הדברים נעיר, כאשר מדובר על סכום בסדר גודל כזה, אין הצדקה למנות מומחה שעלותו גבוהה, ולכן התובעת תחויב בסכום זה בדרך של פשרה קרובה לדין.

עוד נוסיף כי גם ללא התקנה היה מקום לחייב את הקבלן מדין פשרה על גרימת נזקת (גרמא). שהרי הצדדים חתמו על הסכם בוררות בו התחייבו לשלם על נזק עקיף וכן בגרמא יש חיוב לצאת ידי שמיים. מסיבות אלה יש מקום לחיוב חלקי.

אשר על כן תשלם התובעת לנתבע 2500 ₪ (אין תוספת עבור מע"מ).

החלטות

התובעת תשלם לנתבע 2,500 ₪, וזאת בנוסף לתשלום שנקבע בפס"ד מתאריך ו' אב תשע"ו.

התובעת תבצע את התשלום תוך 35 יום מהתאריך הרשום על פסק הדין.

ניתן להגיש בקשה לערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהתאריך הנקוב עליו.

פסק הדין ניתן ביום ‏ז' סיון תשע"ז, ‏01 יוני 2017.

בזאת באנו על החתום

_______________

הרב גדעון בנימין

_______________

הרב אליעזר שנקולבסקי, אב"ד

_______________

הרב עדו רכניץ