פסק דין – ביניים

בעניין שבין

לבין

קבלן בניה - התובע

חברה יזמית - הנתבעת

א.      רקע כללי

הנתבעת היא חברה הבונה פרויקט בישוב מסוים, בו 12 יחידות דיור. מנהל החברה ובעליה לצורך הנוחות ייקרא להלן הנתבע.

במהלך עבודות הבניה בפרויקט עזב קבלן הביצוע. הנתבעת חיפשה קבלן שיחליף את הקבלן שעזב.

עובד בנתבעת, הציע לפנות לתובע על מנת שישלים את העבודה.

בין הצדדים התנהל משא ומתן. בין היתר סייר התובע בשטח לפחות שתי פעמים, והתקיימו גם שתי ישיבות במשרדי הנתבעת. כמו כן, היה חילופי דוא"ל בין הצדדים.

אין חולק, שהצעת המחיר הראשונה של התובע עמדה על 960,000 ₪. בשלב מסויים, עלתה הצעה לכ1,000,000 ₪. לאחר הבהרת הדרישות של הנתבעת, אין חולק שהיתה הסכמה על מחיר של 1,180,000 ₪. על מחיר זה הוסכם בפגישה בתאריך 22/5/2014.

לאחר הפגישה, נשלח בדוא"ל מסמך הנושא את הכותרת: "חוזה לעבודות גמר בפרוייקט בישוב"

אין חולק שהנתבע - מנכ"ל הנתבעת, סירב לחתום על מסמך זה, והוא ביקש להעביר את המסמך לעורך דינו על מנת שינסח חוזה עליו יחתמו הצדדים. אומנם, בסוף הפגישה בה כפי הנראה עמד מסמך דומה לאותה הצעה, היתה לחיצת יד.

תקופה קצרה לאחר אותה פגישה, שלגבי אורכה נחלקו הצדדים, החל התובע לעבוד בשטח, בהסכמת מנכ"ל הנתבעת.

בשלב מסוים, לאחר כשלושה עד ארבעה שבועות של עבודה, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בענייני התשלום על העבודה שנעשתה, וכמו כן לא היתה הסכמה על נוסח החוזה שנוסח על ידי ב"כ הנתבעת ושהוגש על ידי הנתבע לחתימת התובע.

בתאריך 7/8/2014 נדרש התובע על ידי הנתבעת לעזוב את השטח ולהפסיק את העבודה.

מכאן המחלוקת. הצדדים חתמו על הסכם בוררות המסמיך את בית הדין דנן להכריע בסכסוך. בפני בית הדין התקיימו 3 ישיבות (ובנוסף דיון מקדמי בבקשה לצו מניעה), נשמעו טענות הצדדים ועדויות שונות.

ב.       עיקר המחלוקת ועמדות הצדדים בתמצית

לטענת התובע הנתבעת היתה מחויבת כלפיו בחוזה לאפשר לו לבצע את השלמת עבודות הבניה תמורת 1,180,000 ₪. לפיכך, לטענתו יש לשלם לו את מלא הסכום, בהפחתה של עלויות השלמת העבודה כפי שהיתה בשעה שעזב את המקום.

לטענתו, נכרת חוזה כאשר המסמך אותו הגיש לצד השני היה מוסכם, והוא כולל את מחיר העבודה ואת היקפה. כמו כן, בסיומה של הפגישה בה הוסכם היקף העבודה לחצו הצדדים ידיים. על בסיס הסכמות אלו אפשרו לו להתחיל בעבודה. במעשים המתוארים מוכח שהוסכמו כל הפרטים הנדרשים, וכן בוצעו מעשי קניין על ההסכמות: סיטומתא, אודיתא וקניין תחילת מלאכה שהוא קניין בפועלים. לפיכך, יש הסכם מחייב, אלא שהתובעת לא אפשרה לו להשלים את מלאכתו.

ב"כ התובע טוען, שאף אם היו פרטים שלא הוסכם עליהם במפורש, אין משמעות הדבר בטלות החוזה. שכן, בחוזים רבים יש חוסרים, והשלמת אותם פרטים הם על פי כללי השלמת חוזה. כך לדוגמא, המשנה והגמרא במסכת בבא בתרא עוסקות באריכות בכללי הפרשנות והשלמת חוזי מכר של מוצרים שונים "הקונה את הספינה, קנה את התורן" וכד'.

לעומת זאת, לטענת הנתבעת לא נכרת חוזה מחייב. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר הנכונות של התובע לחתום על החוזה כפי שהוצע על ידה והוסכם קודם לכן. לטענתו של הנתבע הוא אפשר לתובע להתחיל את העבודות בשטח, על בסיס עקרונות עבודה מוסכמים שבאו לידי ביטוי במסמך אותו הגיש לתובע במהלך הפגישה השניה. העקרונות הם: (א) היות התובע "קבלן מפתח" - דהיינו קבלת אחריות מלאה על כלל העבודות הנדרשות, הן בשלב הביצוע, והן בשלבי הבדק עד שנה וחצי לאחר מסירת הדירות. אחריות הבדק נדרשה גם על עבודות שבוצעו על ידי קבלנים אחרים, אך הם הסכימו לסייג מאחריות זו אחריות שלד ולאיטום. (ב) עבודה ברמה גבוה (ג) סדרי התשלום – הקבלן יקבל תשלום רק לאחר השלמת מרכיבים שלמים בכל דירה, ולא באופן יחסי לעבודה (כאשר אותה עבודה לא הושלמה).

הגישה העקרונית היתה לקנות שקט, אף שהתשלום היה גבוה.

התובע התחיל לעבוד, וזאת על בסיס ההבנות הנ"ל, אשר רק הן מהוות את ההצדקה לסכום שנדרש. שני הצדדים ידעו שעדיין צריך לחתום על חוזה כתוב, והוא זה שיהיה החוזה המחייב.

לאחר שהתחיל התובע לעבוד, התברר שהוא לא עומד בעקרונות שיהוו בסיס לחוזה, ואינו מוכן לחתום על ההסכם שהביא לידי ביטוי כתוב את העקרונות שהיו בסיס לחוזה.

משירד לשטח, התובע אף דרש תשלום בסוף חודש למרות שלא סיים אף שלב בעבודה באף דירה. אשר על כן, לסיכום, אין חוזה מחייב.

לטענת הנתבעת, שהיא גם התובעת שכנגד – לא רק שלתובע לא מגיע כל שכר נוסף, אלא שעליו לשלם לה בשל נזקים שגרם ובשל העובדה שקיבל כבר תמורה חלקית.

בית הדין הודיע לצדדים, שבשלב ראשון תתקבל הכרעה על נושא תוקפו המחייב של ההסכם שבין הצדדים והיקפו. לאחר מכן, ידון בית הדין בסעדים לאור ההכרעה העקרונית.

ג.       דיון והכרעה

תוקף החוזה וחובת התשלום

על סמך הטענות והעדויות ששמע והמסמכים שהוגשו לו קובע בית הדין שב- 22/5/14 אכן התחייב הנתבע (בלחיצת יד)  בשם הנתבעת לתובע התחייבות הכוללת שני מרכיבים:

(א)התובע הוא זה שיקבל את הפרויקט

(ב)התמורה שישלם לו עבור ביצוע הפרויקט יהיה 1,180,000 ₪. 

התחייבות זו לגבי המחיר שסוכם ולגבי עצם העסקתו של התובע בסכום זה (ולא קבלן אחר) היתה אמורה לשמש בסיס לחוזה שייחתם לאחר מציאת "נוסח מתאים" בו יוטמעו עניינים שהוסכם עליהם בעל פה ויוסדרו פרטים שטרם הוסכם עליהם – אחריות, בדק, פריסת תשלומים ועוד. עם זאת, לא היה חוזה בכתב או בעל פה בו התחייבה הנתבעת להעסיק את התובע גם בהעדר הסכמה לגבי עניינים אלה.

מבחינה הלכתית, יש גם משמעות לתחילת העבודה של התובע, שכן בהלכה תחילת מלאכה מהווה קניין בשכירות פועלים (ראו חו"מ סימן של"ב, ב ושם בסמ"ע ס"ק יא).

למרות האמור, נראה שבסופו של דבר לא נכרת חוזה מחייב להשלמת העבודה בסכום שסוכם. שכן, חילוקי הדעות שנתגלעו לאחר 22/5 בין הצדדים בעניינים שלא סוכמו או לא ברור שסוכמו, הם מהותיים שכן הם נועדו להגדיר את התחייבויותיו של התובע לנתבעת. חילוקי הדעות הבהירו לצדדים, שהיקף האחריות שציפה הנתבע שהתובע יקבל על עצמו על כלל הפרויקט, רחב הרבה יותר ממה שהתובע היה מוכן לקבל על עצמו. 

אין להאשים את הנתבעת בכך שההסכמה לא התגבשה לכלל חוזה מפורט ומחייב. שכן, הנתבעת לא ביקשה להוריד את התמורה שתשלם לתובע עבור אותה עבודה שדרשה ממנו ולא ביקשה להחליף אותו בקבלן אחר. אך משדחה התובע את החוזה שהציעה הנתבעת להשלמת העניינים שטרם סודרו, ההסכמה מ 22/5 לא התגבשה לחוזה מחייב. נציין עוד, שאין ספק שחלק עיקרי מן הסכום של 1,180,000 ₪ , היה בתמורה על האחריות ארוכת הטווח. לאור העובדה שהתובע לא השלים בפועל את העבודות, הוא גם לא אחראי כלפי מאן דהו על עבודותיו, ואין הצדקה שיקבל את התמורה עבור שירות שאינו נותן. על כן, אין הצדקה גם שהמחיר של 1,180,000 ₪ יהווה קריטריון לתמורה לה זכאי התובע עבור עבודתו.

לפיכך, על הנתבעת לשלם אמנם לתובע עבור עבודתו שביצע על פי בקשתה, אבל לא על בסיס ההסכמה מ- 22/5 שכאמור לא התגבשה לחוזה מחייב.

קביעת שיעור התשלום

משהתברר שאין הסכמה על המחיר, אך העבודה נעשתה באישורו של הנתבע, מעמדו ההלכתי של התובע הוא כשל פועל שירד שפעל אמנם ברשות אך ללא קביעת מחיר מראש.

לטענת התובע עבודתו תרמה רבות לפרוייקט. לטענת הנתבעת כפי שהיא באה לידי ביטוי בתביעת הנגד, הנזק גדול מן התועלת.

כאשר יבוא בית הדין לקבוע את הסכום בו חייבת הנתבעת לתובע עבור עבודתו, הוא עשוי להתבסס בין השאר על נתונים אלה:

(א) מספר ימי העבודה  שהשקיע התובע וצוותו בפרויקט.

(ב) הסכומים ששילם התובע לבעלי מלאכה שעבדו עבורו בפרויקט כקבלני משנה.

(ג) שווי העבודה שביצע התובע בהקדמת הפרויקט לנתבעת (או לחילופין נזק שנגרם בעבודה).

ד.       החלטות

התמורה עבור העבודות שביצע התובע על פי בקשתה של הנתבע – תחושב לפי שוויין לנתבעת והעלויות של התובע, אך לא על בסיס ההסכמה מ- 22/5 שלא התגבשה לחוזה מחייב. בפסק הדין יתייחס בית הדין לעבודות שבוצעו, לנזקים הנטענים וכן לתשלום שכבר שולם.

בית הדין יקיים דיון בנושא שומת העבודות ובנזקים הנטענים בתביעה הנגדית. מזכירות בית הדין תקבע דיון לעוד כחודש ימים.

הצדדים כבר הגישו חוות דעת שנגעו בחלק מנתונים אלה. אם הצדדים מבקשים להגיש מסמכים נוספים או תמונות או להשלים את טיעוניכם לבירור נתונים אלה, עליהם להגישם תוך 21 יום ממתן פסק ביניים זה למזכירות בית הדין.

ניתן לזמן לדיון גם את מומחי הצדדים, וצד המעוניין לעשות זאת, מתבקש להודיע על כך לבית הדין. לפי הצורך, יקבע בית הדין מומחה ניטראלי שיכריע בסוגיות שבמחלוקת.

פסק הביניים ניתן ביום ח' בתשרי תשע"ו, 21 לספטמבר 2015.

האמת והשלום אהבו

הרב שלמה גרינץ

הרב יהונתן בלס, אב"ד

הרב סיני לוי