תקציר
(1) כאשר יש ספק בפרשנות חוזה על התובע להוכיח את טענתו, על פי הכלל "יד בעל השטר על התחתונה". (2) כאשר הצדדים הגיעו להסכמות על תשלום מסוים אין מקום לפתוח את הדיון מחדש בבית הדין.
בעניין שבין
מעצבת פנים
- התובעת
לבין
מזמין שירותי מעצבת פנים
- הנתבע
הנתבע בנה את ביתו ולצורך כך שכר את שירותיה של התובעת, שהיא מעצבת פנים ואדריכלית. בתאריך 4.9.18 נחתם בין הצדדים חוזה. התובעת התחייבה לספק שירותי עיצוב פנים לנתבעים, תמורת תשלום 19,890 ₪ כולל מע"מ, לפי לוח התשלומים: תחילת עבודה 25%, תוכניות ביצוע 40%, בחירת חומרים - 20%, סיום עבודה - 15%. בנוסף נקבע בחוזה כי על יום בחירת חומרים ישולם לתובעת עוד 1,000 ₪. מוסכם כי היה יום בחירת חומרים אחד, שעליו יש לשלם 1000 ₪.
הנתבע ביקש מהתובעת שתבוא ליום נוסף לבחירת חומרים ולפיקוח (להלן "היום הארוך"). התובעת הגיעה ל-8 שעות לצפון לבחור חומרים עם הנתבע ללא שקבעו מחיר מראש. התובעת רצתה לחייב את הנתבע בסך 2,500 ₪. בסופו של דבר לאחר משא ומתן הצדדים הסכימו על תשלום 2,300 ₪ עבור יום זה. לטענת הנתבע סכום זה הוא גבוה, ויש להפחיתו ב-300 ₪.
מוסכם כי התובעת ביצעה חלק גדול מעבודתה, ובכלל זה הגיעה לבחירת חומרים ולפיקוח עליון; נתנה תכניות לספרייה; בשאר הארונות היא שלחה תכנית בסיסית (בלי תכנית לחזיתות).
בתאריך 27.2 התובעת שלחה דוא"ל שתוכנו הוא:
שלום,
פיספסנו פעימה נוספת של תשלום בדרך אז זה יוצא תשלום מרוכז יותר. מצורפת ההצעת מחיר עם הפירוט. עד כה שולמו 13,000 ש"ח עבור תוכניות ותוכניות עבודה + יום בחירת חומרים אחד. על מנת להשלים את הסעיפים בהצעה נותר לתשלום 7,890 ש"ח ועבור היום הארוך חישבתי אותו לפי שני ימי בחירת חומרים עם תוספת נסיעות= 2,500 ש"ח סה"כ נותר לתשלום 10,390 ש"ח. עכשיו אנחנו מתקדמים לקראת בחירת חומרי גמר, ריהוט וכו' שמתומחרים בנפרד. (כשיהיו לך כמה דקות, אשמח שתתקשר ואסביר לך, אפשר לעבוד גם בשיטה אחרת בבחירת חומרי הגמר)
לאחר דוא"ל זה הנתבע העביר עוד סכום כסף, ולאחר מכן הנתבע לא שילם. בתאריך 15.3 התובעת פנתה שוב לנתבע לברר מה קורה עם התשלום, והנתבע השיב שלדעתו היא צריכה להשלים את עבודתה ורק אז הוא ישלים את שכרה. נוצר נתק בין הצדדים. הנתבע התקדם לבד בבחירת החומרים שאר הארונות, אף שלהבנתו היה על התובעת לסייע לו בבחירה מרחוק.
התובעת טוענת כי השלימה את עבודתה, וכי מגיע לה מלוא שכרה. סך הכל לטענתה מגיעים לה 23,190 ₪, על שכרה, ועל התוספות שנבחרו על ידי הנתבע (=19,890 + 1000 + 2300 ₪), מתוכם כבר שולמו לה 15,800 ₪. סה"כ לתשלום 7,390 ₪.
לפי הבנתה היא סיימה את כל עבודתה, ולכן מגיע לה מלוא שכרה. הנתבע הוא שבחר להפסיק את שירותיה, משום שהוא הבין שהיא חייבת לתמוך בו מרחוק. אולם להבנתה היא לא מחויבת לסייע בבחירת החומרים, וזה דבר שהיא בדרך כלל מסכימה לעשות. אלא שלפי הבנתה, תמיכה מרחוק לא הייתה מצליחה לענות על הצרכים המורכבים של הנתבע.
לטענתה היא סיימה את כל הסעיפים שדובר עליהם, וגם אם יש כאלו שלא הושלמו לגמרי, הרי שהתחייבותה היתה לעבוד לפי הצורך, ואכן היא עבדה לפי הצורך. למרות שהיא לא השלימה חלק מתוכניות הנגרות, הרי שלפי הבנתה מגיע לה כל שכרה, משום שהתובע הוא שבחר שלא להמשיך ולקבל את שירותיה.
במהלך הדיון הסכימה התובעת להפחית 500 ₪ על הדברים שלא בוצעו שהם פלטת השראה ופריסת קירות. ולכן סך הכל היא תובעת סכום של 6,890 ₪.
לטענת הנתבע, הדבר העיקרי שלשמו נשכרה התובעת הוא בחירת החומרים. בעניינים בהם היא סייעה לו, התובעת ביצעה את עבודתה לשביעות רצונו. אלא שהיא לא עשתה חלק גדול מעבודתה. את החלק שעשתה הוא מעריך בכ-45% מהעבודה, שזה פחות מה-63% שכבר שולם לה על העבודה. הוא מנמק את דבריו ופירט מה בוצע ומה לא:
להלן מה שסופק לי: פריסת ריצוף, העמדת ריהוט בסלון, פריסת אריחים בחדרי רחצה, תוכנית נגרות עבור מטבח- תוכנית שאישרתי, תוכניות נגרות עבור חדר הורים- לא אישרתי, ספרייה- אישרתי, חדרי רחצה- לא אישרתי, ארון מעילים- לא אישרתי, רשימת רכש.
מה שלא סופק לי: תוכניות נגרות עבור 4 חדרי שינה, פריסת קירות, לוח השראה ופינת נטילת ידיים.
מתוך "בחירת חומרים" מה שסופק לי: חומר גמר עבור ספרייה.
מה שלא סופק לי: חומרי גמר עבור- מטבח, 5 חדרי שינה, 2 חדרי רחצה, פינת נטילת ידיים, ארון מעילים.
לפי זה הנתבע מעריך את מה שסופק לו כך:
תכניות לביצוע-35-40% מתוך 60%.
בחירת חומרים- 3-5% מתוך 40%.
לכן לפי הערכתו סופק לו 45% לכל היותר, ואילו הוא שילם 63% מהסכום, ולכן מגיע לו החזר של 18% מהסכום שאותו הוא היה צריך לשלם, שווה ערך ל-3580 ש"ח.
בנוסף הוא תובע החזר סכום של 300 ₪ על היום הארוך. על יום זה שולם לתובעת 2,300 ₪, ולטענת הנתבע היה צריך לשלם על יום זה רק 2,000 ₪.
לגבי תכניות החשמל לטענתו אכן היו דגשים של התובעת על התוכניות, אך הוא כלל לא רצה את עבודתה על תכניות החשמל. לפני חתימת החוזה הנתבע ביקש להוריד סעיף זה מהעבודה, אך התובעת סירבה ואמרה שכל העבודה היא כמקשה אחת. לטענתו התובעת כמעט לא שינתה את התוכניות בעניין זה.
בנוסף, לטענתו מחובת התובעת להעמיד לרשותו "תכניות נגרות מפורטות" ולכן היא הייתה חייבת לתת לו תכניות הכוללות חומרי גמר, משלא נעשה כך התובעת לא ביצעה את חלקה בהסכם.
התובעת טוענת כי ביצעה את עבודתה כראוי, וכי עבודתה לא כוללת בהכרח בחירת חומרים. אלא בעיקר הכנת תכניות מוכנות, על מנת שהנתבע יוכל ללכת איתם לאיש מקצוע. תכניות עבודה הן הבסיס ורוב העבודה, ובלעדיהן לא ניתן להגיע לבחירת חומרים. במידה והנתבע היה בוחר להביא אותה ליום בחירת חומרים היא הייתה מגיעה.
לגבי היום הארוך היא טוענת שהיה צריך לשלם עליו 2,500 ₪.
לטענתה הסכום בחוזה הוא גלובלי, בלי קשר לכמות העבודה בה היה צורך בפועל. המחיר קבוע גם אם היה צורך בעבודה נוספת, וכאשר יש צורך במעט עבודה, עדיין יש לשלם את כל הסכום.
לגבי הנגרות - היא טוענת שהיא הכינה תוכנית של כל עבודות הנגרות למעט ארונות בחדרי הרחצה של הילדים. התוכניות של הארונות היו עם מידות מפורטות, אף שהיו בלי חזיתות, ולדעתה זה עומד בתנאי החוזה.
יש משמעות לשינויים שבוצעו בתוכניות החשמל, והם נעשו לשביעות רצון הנתבע.
בנוסף היא ביצעה ללא עלות נוספת תכנון פרגולת אלומניום.
יש עוד תהליך של בחירת חומרים נוסף שנעשה על ידה ואינו כלול בדברי התובע, כמו בחירת קירות, גוונים, ורובה.
הנתבע לא אמר כלום על כך שהוא לא מחויב לשלם את הסכום הזה, והוא המשיך לדבר עם התובעת ולקבל ייעוץ מהתובעת. גם בתאריך 3.3 כשבוצעה שיחת טלפון לגבי התשלום על היום הארוך, לא נאמרה מילה לגבי שאר החוזה.
לסיכום: לא מגיע לנתבע כל החזר למעט ההחזר בסך 500 שח שעליו היא הסכימה בדיון.
התובעת נתנה שירות מרחוק לגבי הספרייה כולל בחירת חומרים, וכך הייתה צריכה להתנהל גם בארונות האחרים. לגבי הארונות - לא סופקו נגרות עבור 4 חדרי שינה, לא סופק תכנית פינת נטילת ידיים. ודווקא חדרי רחצה סופקו. בנוסף נעשו שינויים מהתוכניות שהתובעת שלחה.
הצדדים הסמיכו אותי כדיין יחיד לדון בדין התורה שביניהם, בהליך מהיר לתביעות קטנות. בהליך זה ניתנים נימוקים מקוצרים.
פרשנות החוזה ודין "יד בעל השטר על התחתונה"
בין התובעת לנתבע ישנה מחלוקת האם התובעת התחייבה לסייע לתובע בבחירת חומרים, והאם מרכיב זה הוא עיקר העבודה. מחלוקתם נוגעת לפרשנות החוזה, בו התחייבה התובעת לספק לנתבע "תכניות נגרות מפורטות", ולצד זה צויין כי עלות יום בחירת חומרים הוא 1000 ₪: לטענת התובעת במילים אלו אין כדי לחייב אותה להביא תכניות נגרות הכוללות חומרי גמר. תכניות בלי חזיתות הן עדיין תכניות מפורטות, אשר ניתן להביא אותן לנגר ולהמשיך מתוכניות אלו. ואילו לטענת הנתבע, הדברים אינם עונים על ההגדרה "תכניות מפורטות" משום שהמילים הללו רומזות לכך שבחירת חומרי גמר כלולה בתכנון.
באופן כללי, נציין כי המחלוקת בין הצדדים יכלה להתייתר אילו חוזה העבודה היה מפורט יותר, והייתה בו התייחסות לאופן בחירת החומרים, ורצוי כי להבא התובעת תבהיר זאת לעתיד לבוא.
להבנתי, שני הפירושים שהציעו הצדדים אפשריים.
משום כך, שייך בעניין זה הכלל "יד בעל השטר על התחתונה" (גמרא ב"ב קסו ע"א, שו"ע חו"מ מב, ה) כלומר, שאם יש שתי אפשרויות לפרש שטר (או הסכם או חוזה), הרי שבעל השטר המחזיקו ורוצה להוציא ממון לפי מה שכתוב בו, צריך להוכיח שפירשו לשטר הוא הפירוש הנכון. כאשר בעל השטר אינו יכול להוכיח שפירושו הוא הפירוש הנכון, הוא אינו יכול להוציא ממון מהמוחזק (כלל זה הוא פירוט של הכלל היסודי "המוציא מחבירו עליו הראיה").
לכן בעניין שלפנינו, הדברים מתפרשים כך שהתובעת הייתה חייבת להגיש לנתבע את הנגרות בצורה מפורטת כולל חומרי גמר, ומשלא עשתה כן, לא מילאה את כל חובותיה לנתבע.
מאידך, הבנת הנתבע כי התובעת עשתה רק 3-5% מתוך 40% של בחירת החומרים איננה נכונה. להבנת התובע הוא משלם על בחירת החומרים רק כאשר הבחירה לא נכללת בתשלום אחר, ואילו לפי הבנתי הגעת התובעת לימי בחירת חומרים היא חלק מקיום חלקה של בחוזה, אף שהנתבע משלם על ימים אלו תשלום נוסף. בנוסף התובעת הציגה תכתובת וואטספ עניפה, ובה ייעצה לתובע לגבי בחירת חומרים. לכן אינני רואה את הדברים עין בעין עם דברי התובע.
על מנת לחסוך הזמנת מומחה, דבר שהיה מייקר באופן מוגזם את עלות ההליך בהשוואה לגובה התביעה, ביקשתי את רשות הצדדים להתייעץ עם מעצבת פנים מבלי להזכיר בפניה את שמות הצדדים. לאחר התייעצות עם שתי מעצבות פנים שונות, והערכה של מה שעשתה התובעת, ומה שלא עשתה, החלטתי לחייב את הנתבע להשלים את שכר התובעת, יחד עם הפחתה של 15% משכרה. לכן על הנתבע להעביר לתובעת על עיקר העבודה סך של 16,906 ₪. הנתבע העביר לתובעת סך של: 12,500 ₪, ולכן עליו להשלים סך של: 4,406 ₪.
כפי שנאמר לעיל התובעת הגיעה ליום ארוך של כ-8 שעות ודרשה עליו 2,500 ₪, לאחר משא ומתן היא הסכימה להוריד את הסכום ל-2,300 ₪, והסכום שולם לה. לטענת הנתבע יש להוריד את הסכום לסך של 2,000 ₪ ולהחזיר לו 300 ₪ מהסכום ששולם לתובעת, משום שמדובר על יום אחד ארוך, ולא על ימים נוספים. לטענת התובעת סכום זה הוא סכום נמוך מהסכום שהיה צריך להיות משולם לה, משום שמדובר ב- 8 שעות, ואילו בחוזה מפורש כמה שעות כולל כל ביקור (שעתיים או שעה). אני מוצא הגיון בדעות הצדדים, משום שיש הגיון שכשיש יום ארוך, ולא שני ימים, זה גורם פחות טירחה לתובעת. מצד שני, כיון שבחוזה הוגדרו שעות, הרי שהגיוני שחריגה מהשעות תתומחר בנוסף לשעות שכתובות בחוזה. לכן כיון שהסכום כבר שולם בהסכמת הצדדים איני רואה מקום להתערב בתמחור ולהחזיר את הגלגל. לכן אינני פוסק החזר בסעיף זה.
לפי סדרי הדין של הרשת הצדדים יתחלקו שווה בשווה באגרת בית הדין בסך 200 ₪, ולכן על הנתבע להעביר לתובעת עוד 100 ₪ עבור אגרת בית הדין.
תביעת התובעת לתשלום חלק העבודה שטרם שולם מתקבלת באופן חלקי, משום שקיבלתי באופן חלקי את טענת הנתבע שהתובעת הייתה צריכה לסייע לו בבחירת חומרים.
הנתבע ישלם לתובעת 4,406 ₪ עבור חלק העבודה שטרם שולם.
בנוסף ישלם הנתבע 100 ₪ עבור השתתפות באגרת בית הדין.
התשלום יבוצע תוך 30 יום מהמועד הנקוב על פסק הדין.
היות שהצדדים הסכימו להשתתף בהליך מהיר, אין אפשרות ערעור על פסק דין זה.
פסק הדין ניתן ביום כ' בתמוז תש"ף, 12 ביולי 2020
והאמת והשלום אהבו
בזאת באתי על החתום
__________________
הרב עקיבא כהנא, אב"ד