החלטה בבקשת רשות ערעור

בעניין שבין

התובע / המבקש / המשיב

שוכר דירה ששיפץ אותה

לבין

הנתבעים / המבקשים / המשיבים

משכירי דירה (שהגיעה בירושה)

פתיחה

א.                  הובאו לפני המסמכים הבאים: כתבי התביעה וההגנה; כתבי טענות וטענות משלימות; דוחות מהנדס; פרוטוקול; מכתבים שונים מהצדדים; פס"ד ביניים וסופי; בקשות רשות ערעור מטעם שני הצדדים ותגובות. היות שהוגשו בקשות לערעור מטעם שני הצדדים, יכונו המשכירים 'המשיבים' או 'המבקשים' (ברבים), ואילו שוכר הדירה יכונה 'המשיב' או 'המבקש' (ביחיד).

בשלב זה אקדים, כי על פי העילות לבקשת ערעור המופיעות בסדרי הדין של רשת בתי הדין (פרק ט סעיף 4):

4. אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן:

(א) טעות בהלכה.

(ב) טעות הנראית לעין בשיקול-הדעת או בקביעת העובדות.

(ג) פגם מהותי בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון.

ב.                  לאחר העיון בבקשה, מסקנתי היא שבקשות רשות הערעור בתיק זה - דינן להידחות.

טענות המבקשים

ג.                    המבקשים מבקשים לבטל את פסק הדין או חלקים ממנו בשל מספר עילות. בדברי להלן אתייחס לעיקרי הדברים הרלוונטיים שהועלו בבקשות:

טוענים כי הסכימו על 'שמאי' ולא על 'מומחה'.

טוענים כי לא הסכימו לקבל את חוו"ד של מר ר', וכי הוא אינו שם חותמת על שמאותו. וכן, בית הדין לא הודיע בראשית ההליך מה מקצועו של מר ר'.

טוענים כי בית הדין מנע מהם להביא עדים מומחים מטעמם כדי שיאפשרו להם להעריך את שוי השיפוצים.

טוענים כי בשל עדיפותו מומחיותו של המומחה מטעמם יש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעת מומחה בית הדין, אף שלא ביקר במקום.

טוענים על מידת הפירוט שבדו"ח המומחה.

טוענים טענות נקודתיות על שומת השיפוצים.

טוענים שיש לפוטרם מתשלום על חיוב בבניית החדר אף שלא קיבל אישור בנייה.

דיון בטענות המבקשים

ד.                   מעיון ברשומות מזכירות בית הדין עולה, כי בתאריך 21/07/15 בית הדין הציע לצדדים להעלות שמות של מומחים מטעמים כדי שיערכו את הבדיקה, וישמשו כמומחה עבור בית הדין. שני הצדדים לא העלו שמות של מומחה כלשהו. בתאריך 06/08/15 בית הדין הציע לצדדים שמר ר' יערוך את הבדיקה, ואף ציין כי מר ר' הנו מפקח בניה מאזור הדרום.

ה.                  אני מקבל את עמדת בית הדין קמא בסוגיית זהות מומחה בית הדין וכישוריו: כל חפץ או נכס שאותו מבקשים לשום, דורש מומחיות נפרדת. שמאי נדל"ן אינו מומחה בהכרך בתמחור מכוניות, ושמאי מכוניות אינו מומחה בשומת ספרי תורה. לשם עריכת השומה יש להיעזר באדם המבין בתחום הספציפי שאותו מבקשים לשום. בחירת בית הדין קמא במפקח בניה לשם עריכת שומה של שיפוצים שנעשו במשך פרק זמן ארוך, ובחומרים מיד שניה, הנה בחירה המתאימה לדרישות התפקיד.

ו.                    באשר לטענה כי לא ניתנה למשיבים הזדמנות להביא שמאי מטעמם לאחר שנתקבל דו"ח ר', וכי בית הדין לא הזהיר אותם שבכוונתו לקבל את דעת מומחה בית הדין בלי לשמוע חוו"ד אחרות, גם טענה זו דינה להידחות. בית הדין דנן נוהג כדבר שבשגרה להעסיק מומחה יחיד מטעם בית הדין, ולא מבקש מהצדדים להביא חוו"ד מטעם עצמם. זאת בגלל הבעיתיות המוכרת ב'עד מומחה מטעם', שעדותו היא כחומר ביד היוצר, 'ובדרך פלא' כמעט תמיד היא נוטה לטובת הצד ששכר את שירותיו. בהליך בו נוהג בית הדין אין משום פגיעה בכללי היושר והצדק הטבעי, ואף החוק הישראלי אימץ הסדר זה וקבע אותו בחוק כמסלול שומה יחיד במקרים של תאונות דרכים.

ז.                    באשר לרצונם של התובעים להביא חוו"ד מטעמם - אילו הייתה הבקשה מוזכרת מראש, לפני שדו"ח מומחה בית הדין הובא לעיונם, היא היתה מתפרשת כנסיון להגיע לתוצאה מדוייקת ונכונה יותר, ולפיכך ליגיטימית. אולם בכך שהבקשה הוגשה רק לאחר שנשלחה אליהם חוו"ד מומחה בית הדין, יש די כדי ללמד שהבקשה נגועה בחוסר תום לב, וכנסיון 'לשפר עמדות'.

ח.                  יתר על כן, בתאריך 06/10/15 (לאחר ביקורו של מר ר' בבית, יום לפני שנשלחה חוו"ד לצדדים) המערערים הודיעו לבית הדין כי: "לכבוד בית הדין מבקשים לסיים את התיק הזה בהליך מזורז מה שיקבע אנחנו מוכנים לקבל מספיק כבר כל הזמן ההשמצות עלינו והקללות שהוא כותב אין לזה סוף כל מה שניקבע על ידי השמאי ועל ידכם אנו מוכנים לקבל...".

ט.                  הודעה זו מהווה ויתור מפורש על הזכות להביא עדות מומחה מטעמם, ועל כן אל למערערים לקבול על בית הדין על כך שלא הודיע להם על אופן הבאת עדים מומחים בשלב זה.

י.                    באשר לטענה כי היה על בית הדין להעדיף את חוו"ד שהגישו המבקשים, על פני חוו"ד של מומחה בית הדין - אין לי אלא לתמוה על טענה זו. בית הדין קמא מנה מספר מספר סיבות שבגללן היה עליו להעדיף את חוו"ד של מומחה בית הדין, ואיני מוצא כל סיבה להעדיף חוו"ד של 'מומחה מטעם'.

יא.                המבקשים העלו מספר טענות על שומת השיפוצים: חיוב המבקשים בגין גדר הבמבוק על פי שומת מומחה בית הדין, במחיר הגבוה מזה שהמבקש דרש; חיוב בתשלום על החדר הנוסף, למרות שעדיין לא אושר ע"י הרשויות; חיוב בגין נקודות חשמל על דרך הפשרה; חיוב שכ"ד במחיר של בית שאינו משופץ, למרות שהבית משופץ כעת. גם בנקודות אלו לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בי"ד קמא. בית הדין פתח את דבריו בכך ש: "תחום השמאות, דהיינו, הערכות שווי הינו תחום שאינו מדוייק מטבעו וכל כן יתכנו הערכות שונות ע"י אישים שונים... אך בסופו של דבר המחיר הכללי משקף את ההערכה הכללית שניתנה ע"י אותו מומחה", ואני מקבל עמדה זו, ויש לראות בהכרעותיו בסוגיות הפרטניות הכרעה על דרך של פשרה הקרובה לדין.

יב.                אני מקבל את עמדת בית הדין קמא בעניין החיוב על החדר שנבנה ללא היתר. גם אם יש צורך בתשלום סכומים נוספים כדי להכשירו מבחינה חוקית, אין זה סותר את העובדה שהמשיב השביח את בית המבקשים בכך שבנה בו את החדר. מה עוד, שהמשיב בנה את החדר בהסכמת המבקשים, שנתנו לו יד חופשית לשפץ ולבנות ככל העולה על רוחו.

ערעור מטעם המבקש

יג.                  המבקש העלה מספר טענות שבגינן הוא מבקש רשות ערעור. גם כאן התייחסתי לטענות המרכזית והרלוונטיות בלבד:

טוען שהמשיבים מקבלים בית משופץ 'על מגש של כסף', ללא טורח בעריכת השיפוצים בעצמם.

מבקש ששומת משטח הבטון תחושב על פי תמחור השמאי, ע"ס כ- 32 אש"ח, ולא לפי כתב התביעה שלו לפיו שווי המשטח 19 אש"ח.

מבקש שבית הדין ידון בתביעות שהוזכרו רק לאחר פגישת בית הדין עם המומחה בתאריך 16/11.

מבקש שהסכום לפיצוי שקבע בית הדין, כ-140 אש"ח, לא יופחת בשיעור 17% גם אם לא ימסור קבלה למשיבים.

מבקש פיצוי על אונאת דברים והולכת שולל.

דיון בטענות המבקש

יד.                 איני רואה מקום לשנות מפסק דינו של בי"ד קמא, בשאלת אומדן החיובים, גם אם המשיבים מקבלים בית 'על מגש של כסף'. בית הדין קבע כי המבקש יקבל תשלום מלא בגין העבודות שביצע בבית המשיבים, ולשם כך נערכה שומה. אין לחייב את המשיבים בסכומים נוספים מעבר לחיוב שהוטל עליהם.

טו.               איני רואה מקום לסטות מהחלטת בית הדין קמא בעניין שומת משטח הבטון. נימוקי המבקש לא מביאים למסקנה שהחלטת בית הדין בעניין שומת המשטח היתה שגוייה. סביר הוא שבית הדין יבחר שלא לחייב את המשיבים ביותר ממה שהתובע עצמו תבע, בנקודה בה בית הדין היה סבור כי ישנו פער גדול בין הערכת המומחה להערכת התובע עצמו. גם בעניין התביעות שהוזכרו באיחור - איני רואה סיבה לסטות מהחלטת בית הדין שלא לדון בתביעות אלו.

טז.               בית הדין קבע כי עבור השיפוצים זכאי המבקש לכ- 120 אש"ח. החיוב בתשלום המע"מ הותנה בכך שהמבקש ימסור קבלה על השיפוצים לידי המשיבים, קבלה זו יכולה להיות קבלה מטעם התבע עצמו, שהצהיר כי הוא עובד בשיפוצים ומן הסתם ברשותו פנקס קבלות. בכל מקרה, את ה-17% הנוספים הנתבע ממילא אינו אמור לשלשל לכיסו, אלא עליו להעביר לרשויות המס. לכן קבע בית הדין, כי אם הנתבע לא ימסור קבלה, יופחת מסכום החוב שיעור של 17%.

יז.                  חיוב בגין אונאת דברים או הולכת שולל הינו חיוב המסור לליבו של בית הדין, ונתון לשיקול דעתו. על כן לא מצאתי לנכון להתערב בקביעת בי"ד קמא שלא לחייב בעניין זה.

החלטות

יח.                כאמור בראשית ההחלטה, שתי הבקשות לרשות ערעור נדחות.

יט.                מאחר וחלף זמן מסויים מאז שניתנה החלטת בית הדין קמא, יש לעדכן את לוח הזמנים לביצוע ההחלטות:

(א)    הנתבעים, ישלמו לתובע, סך של 140,927 ש"ח, תמורת קבלה, באופן הבא:

1.       הנתבעים ישלמו לתובע תשלום ראשון של 100,000 ש"ח תוך 30 יום מהיום הנקוב בפסק דין זה, עד יג בניסן תשע"ו, 21 באפריל 2016. התובע יפנה את הדירה תוך 30 יום מיום התשלום הראשון.

2.       את יתר הסכום, 40,027 ₪ (הסכום שקבע בי"ד קמא, בניכוי דמי שכירות יומיים בסך 60 ש"ח, עבור 15 יום מאז 07/03), הנתבעים ישלמו לתובע תוך שבוע מיום פינוי הדירה על ידו, בקיזוז דמי השכירות המגיעים להם החל מיום 21/3/2016 בתעריף של 60 ₪ ליום. התובע יודיע בכתב לנתבעים ולבית הדין על כך שהדירה פונתה. למען הסר ספק, ככל שלא יוכח אחרת, חזקה היא שהנתבע פעל כשורה ופינה את הדירה עד המועד שנקבע לכך.

3.       במקרה והתובע לא יגיש קבלה לנתבעים יופחת מסכום החיוב שיעור של 17%.

(ב)    החיוב שבסעיף הקודם מוטל על שלושת הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד, וכולם אחראים וערבים זה לזה לשלם לתובע.

פסק הדין ניתן ביום י"א באדר ב' תשע"ו, 21 במרץ 2016.

בזאת באתי על החתום

­­­­­________________

הרב יוסף כרמל, אב"ד