החלטה 1

בעניין שבין

התובעת

מנהלת עסק

הנתבעים

בעל עסק

רקע מוסכם

בתחילת 2013 התובעת והנתבעים הסכימו לשכור נכס שהיה בו עסק, לשפץ אותו, ולהפעיל אותו. באופן כללי, התובעת היא זאת שטיפלה בצד הניהול היום יומי בשטח, והנתבעים היו אחראים על הצד הפיננסי. פרט לכך היו פרויקטים שונים שכל צד הפעיל בנפרד והיו פרויקטים שנעשו מתוך שיתוף פעולה. הבעלים הרשמיים של העסק היא חברה בבעלות הנתבעת. התובעת קבלה שכר קבוע ששולם על ידי החברה. הנתבעים היו צריכים לקבל משכורת נמוכה יותר מזאת של התובעת. שני הצדדים היו צריכים להתחלק בשווה ברווחים כאשר יהיו רווחים. בפועל כל צד קבל פחות שכר ממה שהיה צפוי ורווחים לא חולקו.

בערך בסוף שנת 2016 התובעת ובעלה התחילו להתלונן על כך שלא חולקו רווחים למרות ההכנסות הנאות של העסק, וכשנאמר להם שאין רווחים עדיין התלוננו על חוסר השקיפות הכספית. כרגע לשני הצדדים טענות משמעותיות בעניין אופן ניהול העסק, זאת, למרות ההערכה האישית שהצדדים רחשו זה לזה. הצדדים החליטו לפנות לבית הדין בכדי שזה יכריע בשאלת ההתחשבנות ביניהם בנוגע למה שנעשה בעבר ובנוסף לגבי אופן הפעלת העסק בעתיד. 

בית הדין הסביר לצדדים שבירור חשבונות העבר ייקח זמן לא מבוטל, והבחין שהצדדים מתקשים לעבוד ביחד בשיתוף פעולה. בינתיים הציע בית הדין שיוחלט כבר בשלב הראשון מי ינהל את העסק בעתיד. בית הדין קיווה שהצדדים יגיעו בכוחות עצמם להחלטה בעניין זה.

תמצית טענות הצדדים

התובעת בקשה לקבל את העסק והצהירה על היותה מוכנה לקבל על עצמה את ניהול העסק באופן מלא ובתוך זמן קצר. ביום 13.03 הודיעו הנתבעים שבנסיבות הקיימות הם מסכימים שהתובעת תפעיל את העסק, אבל הציבו כמה תנאים להסכמתם, שעיקרם הם:

1. עד לסיום ההתדיינות וביצוע פסק הדין בנוגע לחובות העבר, ניהול העסק יישאר כפי שהיא היום.

2. התובעת תקבל על עצמה את את כל האחריות לגבי חובות העסק עד היום.

ב"כ התובעת השיב בשם התובעת שהיא אינה מוכנה לקבל תנאים אלה בטענה שהמשך המצב הקיים אינו אפשרי  לאור מערכת היחסים שבין הצדדים, ועלול רק להגביר את המחלוקות הכספיות. כמו כן, אין היא מוכנה לקבל אחריות לחובות שאין היא יודעת היקפם ומי אחראי להם.

במכתב מתאריך 18.03.2018, הסכים ב"כ הנתבעים שהעסק תעבור לידי התובעת במהירות האפשרית, אך הדגיש שיש צורך לשמור על זכויות צדדים שלישיים, ובפרט העובדים שיש להם יחסי עובד ומעביד עם הנתבעת 3. ב"כ הנתבע עמד על כך שהתובעת תחתום על אחריות לאירועים הביטוחיים שהיו בעסק.

דיון מקוצר והחלטות

1. לבית הדין חשוב שתהיה היפרדות שלווה ככל האפשר בין הצדדים באופן שלא ייפגעו זכויות הצדדים. לכן, אנו שמחים שהנתבעים הסכימו שהעסק תעבור במהירות האפשרית לידי התובעת.

2. בית הדין מסכים שלא נבון שטיפול בצדדים שלישיים ייעשה בחופזה. לכן מוחלט בזה שמועד העברת העסק לידי התובעת יהיה תחילת חודש מאי 2018 (להלן, מועד ההעברה). עד סוף חודש אפריל 2018 כל הכנסה תעבור לנתבעת 3 והיא תוכל לגבות תשלומי צדדים שלישיים עד ורק עד סוף תקופה זו. נתבעת 3 תשלם על כל הוצאה שנזקפת לחובת העסק עד למועד ההעברה אצל התובעת או אצל ספקים, ובלבד שבקשת ההחזר תגיע עד 07.05.2018. התשלום של נתבעת 3 עבור חובות אלה יתבצע לא יאוחר מסוף חודש מאי 2018. כל תביעות העובדים, ההורים, והספקים המתייחסות לתקופה שעד למועד ההעברה הן באחריות הנתבעים.

3. שני הצדדים יכולים להעלות בפני בית הדין טענות כנגד הצד השני על אי ביצוע נאות של החלטה זו. אם אחד הצדדים יבקש, בית דין ישקול לקיים דיון בהקדם האפשרי כדי לסייע ביישום החלטה זו. נדגיש לצדדים ששאלת החיובים ההדדים טרם הוכרעה ואנו נתחשב בנתונים של חודש אפריל בקובענו את הסכומים הסופיים.

4. בית דין קובע שאחריות לאירועים ביטוחיים תעבור לתובעת ביום 01.05.2018. אין זה נכון לחייב רטרואקטיבית את התובעת, ובוודאי על דברים שהיקפם אינו ברור לה. אמנם, הנתבעים יכולים להעלות טענות בעניין זה בפני בית הדין על כל תקופת עבודתם ביחד.

5. בחודשים 05-07 ל2018, תעביר התובעת לנתבעים 2,500 ₪ לא כולל מע"מ לכל חודש. לאחר סוף חודש יולי 2018 בית הדין יוכל להחליט על הפסקת התשלומים או על המשכתם.

זאת מהטעמים הבאים:

א) במידה שהנתבעים סמכו על הכנסות מהעסק לתשלום חובות הווה או עבר ולצרכיהם העסקיים או הפרטיים, תשלום זה יקל במידה מסוימת על תקופת המעבר.

ב) מכיוון שצפוי (בלי לקבוע מסמרים בנושא) שבסופו של דבר הנתבעים יזכו לפיצוי מהתובעת עבור העברת הזכויות בעסק לתובעת, כספים אלה ישמשו מקדמה לתשלומים אלה.

ג) בית הדין מקווה שתשלומים אלה יהוו גם תמריץ לשיתוף פעולה בין הצדדים. לכן, במקרה שלתובעת טענות על התנהלות הנתבעים בעניין המעבר, זכותה לבקש הפסקת תשלומים אלה. בית דין מדגיש מראש שהוא יראה בקשה כזו בעין רעה אלא אם כן יש לתובעת טענות מבוססות המצביעות על ליקויים קשים ומכוונים לכאורה מצד הנתבעים.

ד) התובעת רשאית להמשיך להשתמש בתשתית ובמוניטין של הנתבעת במשך תקופת מעבר זו, וכדלהלן.

6. אין מניעה שהנתבעים יפתחו עסק מתחרה כל שאינו בתחומי היישוב ו'. הנתבעים מנועים מלתבוע את התובעת או את בעלה וכן התובעת מנועה מלתבוע את הנתבעים, בכל מסגרת שהיא בענייני העסק, בעבר, בהווה, או בעתיד בקשר לתקופה שעד למתן פסק דין על ידי בית הדין.

7. הנתבעים יכולים לקחת כל פריט שאינו מחובר לקרקע השייך להם ונמצא היום בעסק. עליהם לתאם זאת עם התובעת שבועיים מראש. לתובעת זכות להתנגד לבקשה ולהגיש פנייה מנומקת לבית הדין. הנתבעים יכולים גם להחליט להשאיר חפצים בעסק ולדרוש עליהם כסף (עקרון המנחה את בית הדין הוא ששוויים יוערך לפי ערכם היום ולא לפי עלות חפץ חלופי חדש).

8. התובעת לא תשתמש בשם העסק כפי שהוא היום או בשם דומה לו מאוד. התובעת תסיים לשנות כל שילוט, פרסומת, וכו' שמזכיר את השמות של עסק הנתבעים עד סוף חודש 07.2018. כמו כן, עד תאריך זה היא תשחרר את הנתבעים מכל קשר חוזי או הסכמי עם גופים שלישיים (שכירות מול היישוב ו', תיק במס הכנסה, וכו') אלא אם כן קבלה רשות בכתב מהנתבעים להמשיך את המצב הקיים והודיעה על  כך לבית הדין.

9. בית הדין ער לכך שהנחיות אלה אינן פותרות כל שאלה שיכולה לצוץ ושיתכן שהן לא עונות באופן מושלם על צורכי הצדדים. לדעתנו, הצורך בהחלטה מהירה, ההתחשבות בזמניות של החלטה זו, והרצון למנוע ויכוחים מתישים גוברים על הצורך לברר עניינים אלה עד הסוף. לכן בית הדין ישמח אם הצדדים יגיעו להסכמות המשנות את המפורט בהחלטה זו. במקרה כזה על הצדדים לעדכן את בית הדין.

והאמת השלום אהבו

החלטה זו ניתנה ביום ו' בניסן תשע"ח, 22 במרץ 2018

בזאת באנו על החתום

_______________

הרב עקיבא כהנא

_______________

הרב דניאל מן, אב"ד

_______________

הרב שי ויסבורט