בס"ד,  אדר ה'תשפ"א

מרץ 2021

תיק 79131

החלטה בבקשת רשות ערעור

בעניין שבין:

התובע

               הנתבעות

1.            [עמותת קבוצת רכישה] – נתבעת 1

2.            [חברת ניהול] – נתבעת 2

קראתי בעיון את בקשת הערעור, עברתי על פסק הדין של בי"ד קמא ועל הפרוטוקול.

בפתח דברי אדגיש כי על פי סדרי הדין הנהוגים ברשת בתי הדין ארץ חמדה-גזית ערעור יכול להתקבל רק בהתקיים אחת משלש הסיבות הבאות:

א. טעות בהלכה.

ב. טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות.

ג. פגם מהותי בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון.

אחרי בדיקה יסודית מצאתי כי אף אחת מהסיבות הללו איננה קיימת בערעור זה. לא זו אף זו, הערעור כולל אי דיוקים רבים.

אביא בקצרה כמה מהם:

א. פרק א', מהלך הדיון, חלק ב' בסעיף 17,

המערער כותב כי בית הדין (הדיין, הרב פלדמן) הבהיר בפתח הדיון כי "אצלנו אין עדויות וחקירות". מבדיקה שנערכה בפרוטוקול אין זכר להערה שכזו כמו כן לחומרא נערכה האזנה לעשרים דקות ראשונות של הקלטת הדיון וגם שם אין כל אזכור שכזה. טענה זו איננה עומדת גם במבחן ההיגיון שהרי ברור שאף דיין ברשת ארץ חמדה גזית לא יוציא משפט שכזה מפיו שהרי הוא סותר מיניה וביה את סדרי הדיון הקבועים. אוכל לדון את המערער לכף זכות שהוא התבלבל בין הטרמינולוגיה הנהוגה בבתי המשפט לזו הנהוגה בבתי הדין. גם אחרי כל זאת טענה זו נדחית מכל וכל.

ב. חלק ב' בסעיף 19

נציין כי הנתבעת לא הציגה גרסה חדשה אלא ההיפך, היא טענה שבשלב בחירת הדירה עדיין לא היו תשריטים מפורטים של הדירות ומיקום הדודים עדיין לא היה ידוע.

הנתבעת הוסיפה וטענה והתובע לא הכחיש זאת כי ברגע שנקבע המקום, התוכנית נשלחה לתובע והוא לא הביע כל התנגדות למופיע בה.

ג. חלק ב' סעיף 22,

הדברים אינם מדויקים. התובע כן טען שיש לשים את הדודים על גג הדירה השכנה הגדול יותר והוא חוזר על כך גם לקמן בסעיף 38 לערעור.

ד. חלק ב' סעיף 23,

הדברים לא מדויקים. בעמוד 9 שורה 20 בפרוטוקול דיון 1, התובע כן טען שיש לו זכות לבקש את תיקון השומה.

ה. חלק ב' סעיף 25,

התובע בדבריו מוכיח כי לא עיין מספיק בפסק הדין ולכן כנראה לא הבינו אותו. כדאי שהמערער ישוב ויעיין בסעיף 35 לפסק הדין.

ו. חלק ד סעיף 28,

גם כאן הדברים אינם מדויקים . מעמ' 8 שורה 22 עולה כי השומה היתה על דעת האפשרות שהדודים יוצבו על גג דירתו ואפשרות זו שוקללה בחישובי השמאי.

ז. חלק ה' סעיף 31,

בסעיף 35 לפסק הדין יש התייחסות לדברי ב"כ החברה. אנו שולחים את המערער לפרוטוקול, עמ' 6 ובפרט שורה 29. בפרויקט זה החברה לא שימשה כ"יזם" אלא כחברת ניהול.

ח. חלק ה' סעיף 33,

המערער נשלח לעיין שוב בכל סעיף 45 בפסק הדין. דבריו בערעור מתעלמים ממה שכתוב שם.

ט. סעיף 35,

המערער מלין שבית הדין לא התייחס למה שהוא מכנה סעיף החוק הרלוונטי. גם כאן לא דייק בדבריו. סעיף זה בחוק איננו עוסק במקרה דנן.

י. סעיף 36,

המערער צריך להתנצל על דבריו בסעיף זה הפונה בצורה אישית לדיינים. המערער מתעלם מהחוק במדינת ישראל המחייב להתקין דודי שמש על כל בנין שאיננו רב קומות כמו הבנין בו רכש את דירתו.

יא. סעיף 42,

המערער מלין על פסק הדין בסעיף 45 שלו, טענתו איננה מתקבלת.

יב. סעיף 43,

המערער מלין על פסק הדין בסעיף 47 שלו. טענתו אינה מתקבלת.

יג. סעיף 45,

המערער מלין על התעלמות מסעיף 25 לחוק החוזים. הפסק איננו חייב להתייחס לכל סעיף בכל חוק.

יד. סעיף 46,

גם כאן המערער לא מדייק. בכתב התביעה מופיעה ההתכתבות בין משרדי עורכי הדין בנושא.

טו. סעיף 48,

טענתו של המערער על הנאמר בסעיף 48 לפסק הדין דינה להידחות מכל וכל.

טז. סעיף 49,

המערער מלין בסעיף זה כי התובעת לא הציגה אסמכתא. טענתו צריכה עיון גדול שהרי בפרוטוקול עמוד 9 שורה 4 ואילך מופיע כי התובע לא הכחיש את דברי הנתבעת. מדוע הוא מלין עתה כי לא הוצגה אסמכתא?

לכן הנני קובע כי ערעור זה דינו להידחות.

ההחלטה ניתנה היום,  באדר תשפ"א, במרץ 2021

בזאת באתי על החתום

               _______________

הרב יוסף כרמל, אב"ד