החלטה בבקשת רשות ערעור 

בעניין שבין

נציגות ועד בית  ע"י ב"כ עו"ד ב

                      להלן המשיבים

לבין

1.       אגודה לבניית דירות

2.       קבלן בנייה

שתיהן באמצעות ב"כ עו"ד א'

                      להלן המבקשים

א.      רקע והחלטות קודמות של ביה"ד קמא

המבקשים בנו בנין על קרקע שבבעלותם, ומכרו את הדירות לדיירים המיוצגים על ידי המשיבים. לטענת המשיבים קיימים ליקויים במבנה אשר לא תוקנו על ידי המבקשים. בנוסף, לטענתם המכירה של כל אחת מהדירות כללה מקום חניה, אע"פ כן בפועל לא נבנו כלל מקומות חניה. בעבר, המשיבים הודו בקיומם של ליקויי בנייה והסכימו לתקנם, ובפס"ד חלקי שניתן בתאריך יד בסיון תשע"ו 20/06/16 במעמד הצדדים, נקבע שעליהם לתקן את הליקויים תוך 30 יום. במקביל המשיך ביה"ד לעסוק בנושא החניות.

בתאריך 18/05/17 הודיע ביה"ד לצדדים שעליהם לעדכן ולפרט מה מהליקויים תוקן ומה לא תוקן, וכי על שני הצדדים להשיב תוך 7 ימים עד כט באייר 25/05/17.

המשיבים שלחו את עמדתם בתאריך כח באייר 24/05/17. לטענתם עדיין היו קיימים ליקויים בסך כ-23 אלף ש"ח.

המבקשים לא הגישו את עמדתם ביום שנקבע לכך, אולם ב"כ הודיע לבית הדין כי לא היה ידוע לו על ההחלטה מתאריך 18/05, וכי הוא מבקש ארכה בת 20 יום להגשת תגובה, עד 15/06/17.

בית הדין לא אישר את בקשת המבקשים לארכה, ובפס"ד מתאריך 08/06/17 קיבל את עמדת המשיבים במלואה, וחייב את המבקשים בסך כ-23 אש"ח עבור ליקויים.

ב.      בקשת רשות הערעור ותגובת המשיבים

בתמצית, לטענת המבקשים לא היה ידוע להם שעליהם להגיש תגובתם בנושא הליקויים, וכי לא נעשה בירור ע"י בית הדין שההחלטה הנ"ל התקבלה ונקראה. כאשר נודע על ההחלטה המבקשים ביקשו ארכה קצרה, ובהליך שמתקיים מעל שנה - לא היה נגרם נזק אם ארכה כזו הייתה ניתנת. לדבריהם, הליקויים תוקנו, ולכן החלטת בית הדין פוגעת בהם. המבקשים עתרו לכך שימונה מומחה מכריע שיבדוק את שאלת ביצוע התיקונים.

המשיבים הגיבו שמבחינתם אין מניעה שביה"ד ימנה מומחה מטעמו, והוא יבדוק וייתן חוו"ד ביחס לקיומם של הליקויים הנטענים. כן עתרו המבקשים שתינתן להם הזכות לתקן באמצעות אנשי מקצוע מטעמם ולא באמצעות המבקשים, ושעלות התיקון תושת על המבקשים, שכן המבקשים לא תיקנו את הליקויים, או תיקנו בצורה רשלנית. לצורך כך מבוקש שהמומחה הנ"ל יחווה דעתו גם על עלות התיקון. עוד מבקשים המשיבים שעלות המומחה תושת על המבקשים.

המבקשים הוסיפו והתייחסו לנושא החניות, בטענה שהפיצוי שנקבע בפסק הדין אינו מספיק, ויש לפסוק פיצוי גבוה יותר, מסיבות שונות.

ג.       דיון

שני הצדדים הסכימו לכך שימונה מומחה שיבדוק את קיומם של הליקויים. די בכך כדי לבטל את ההחלטה שלא לאפשר למבקשים להשיב בנושא ליקויי הבניה, ואת פסק הדין שבעקבותיה.

בשולי הדברים אעיר, שגם לולא הסכמת הצדדים היה מקום לשקול להיעתר לבקשה. קבלת עמדתו של צד אחד, מבלי לקבל את עמדתו של הצד השני - היא צעד קיצוני, והוא מתאים רק במקרה של התנהלות קיצונית של בעלי דין. הדבר דומה לקיומו של דיון במעמד צד אחד. אמנם ע"פ החוק (חוק הבוררות סעיף 15 (א)) וההלכה (אליאב שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני, כרך א עמ' 517-520) ניתן לדון במעמד צד אחד כאשר הצד השני ממאן להגיע לדיונים, אך זוהי סנקציה חריפה, וככל שניתן לעשות שימוש באמצעים מתונים יותר כגון חיוב בהוצאות - יש לנהוג כך.

לגבי הנושאים בהם תוגש חוו"ד של המומחה - אם רק בשאלת קיומם של ליקויים, או גם בנושא תמחור הליקויים - בכך יכריע בי"ד קמא.

משעה שנתקבלה ההחלטה לקבל את הערעור על חלקו זה של פסק הדין, בנושא ליקויי הבנייה, התלבטתי אם יש להחזיר לפתחו של בי"ד קמא גם את חלקו השני של פסק הדין, העוסק בנושא החניות, או להותיר את פסק הדין באותו עניין על מכונו, כפסק דין חלקי, ולאפשר למשיבים להגיש ערעור מטעמם. בעניין זה לא מצאתי כללים מפורשים בסדרי הדין של ביה"ד, וגם לא בחוק הבוררות.

להבנתי יש להחזיר לבי"ד קמא גם את הדיון בנושא החניות. בית הדין יחליט אם לאפשר למבקשים לענות לטענות המשיבים, ואז לדון בטענות החדשות שהועלו; או להותיר את פסק דינו על מכונו, בתור פסק דין חלקי חדש. לאחר קבלת ההכרעה תישמר לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על נושא זה.

ד.      החלטה

1.      בקשת רשות הערעור על החלטת בי"ד מתקבלת, ובעקבותיה בטל פסק הדין שניתן בתאריך 08/06/17. ימונה מומחה לעניין הליקויים, בית הדין יקבע באילו נושאים תעסוק חוות הדעת, לאחר שישמע את טענות הצדדים בעניין.

2.      בית הדין קמא יחליט אם לקבל כתבי טענות נוספים בעניין החניות, או לאשר מחדש את פסק הדין שניתן בעבר בנושא זה.

3.      אין צו להוצאות.

ובזאת באתי על החתום היום כה תמוז תשע"ז 19 ביולי 2017

_________________

הרב יוסף גרשון כרמל, אב"ד