בס"ד, ‏ה' חשון תשפ"ג

‏30 אוקטובר 2022

‏תיק 82101

פסק דין

בעניין שבין

התובע

ובין

הנתבע 

תמצית העובדות המוסכמות

התובע והנתבע שניהם מתגוררים בחריש. הנתבע עובד גם בתיקונים ובשיפוצים, ובמשך השנים הוא תיקן דברים רבים בביתו של התובע ולשביעות רצון שני הצדדים. המחלוקת שלפנינו נוגעת לתיקון בביתו של אבי התובע. אביו של התובע מתגורר בירושלים, ולפני כשנתיים היה צורך בשיפוץ של חדר האמבטיה, צביעת ביתו ותיקונים קטנים נוספים (כמו התקנת ברז).

התובע הזמין את הנתבע לבצע את השיפוץ, ושילם לו 12,000 ₪ עבור השיפוץ. בין הצדדים ישנה מחלוקת כמה הנתבע ביקש שישלמו לו, אך אין חולק כי לא היו תביעות של הנתבע לקבל סכום נוסף מעבר לסכום זה. 

השיפוץ התבצע, והוחלפו אמבטיה וקרמיקה. הצדדים מסכימים כי לא הוחלפה הצנרת שמתחת לאמבטיה כדי לחסוך, למרות שהנתבע הציע לתובע להחליף אותה. כמה חודשים לאחר השיפוץ החלה להתגלות נזילה בביתו של השכן המתגורר מתחת לדירתו של אבי התובע. בתגובה, הנתבע אמר בטלפון לאחד מאחיו של התובע כי מקור הנזילה ככל הנראה מצינור הסקה שנפתח. לאחר השיחה משפחת התובע סגרה את מערכת ההסקה והרטיבות התייבשה. לאחר זמן מה התובע ואחיו טיפלו בצביעת הדירה התחתונה, ושילמו לקבלן 700 ₪ כדי שיתקן את התקרה של השכן.

לאחר כחצי שנה היתה נזילה נוספת בבית השכן, והתגלו סדקים בקרמיקה שהנתבע התקין בבית אביו של התובע. התובע ואחיו קראו לנתבע שיבוא לתקן, ולאחר כמה ימים הוא הגיע לתקן את הקרמיקה, ואמר שהסדקים בקרמיקה נבעו מתזוזות של הקרקע ולא כתוצאה מעבודה לקויה, ובכל זאת הוא החליף את הקרמיקה הסדוקה. 

לאחר כמה חודשים התקלה חזרה ושוב התגלו סדקים בקרמיקה. לאחר מכן לפי עדות האח, המים מהאמבטיה לא זרמו לפתח הניקוז, והיה צריך לגרוף אותם בכל פעם שנעשה שימוש במקלחת. הנתבע לא סירב לבוא לתקן, אלא ביקש לבוא עם מהנדס שיקבע על מי מוטלת האחריות לתיקון. אחיו של התובע שטיפל בתקלה באותה העת, התכתב איתו ואמר שיקבע איתו מועד לביקור. אולם, במקום זאת, האח הזמין קבלן אחר (להלן, הקבלן השני) שגבה תשלום בסך 7000 ₪ עבור החלפת האמבטיה, כולל החלפת הצנרת והשומשום שמתחת לקרמיקה.

יש לציין כי לפי עדות התובע, אביו נפטר בינתיים, והדירה בהליכי מכירה.

במהלך הדיון הראשון, בהסכמת הצדדים, העיד אחי התובע בטלפון והסביר את הדברים מנקודת מבטו. הוא אמר שלהבנתו ברור שהנתבע החליף בזמנו את השומשום והצנרת, משום שלא יתכן אחרת. בנוסף, לטענתו הקבלן שהוא הביא אמר שהנתבע השתמש בחומרים לא מתאימים (טיח גבס) שגרמו לבעיות ולסדקים בקרמיקה, משום שהם חומרים שמתנפחים במגע עם מים. הוא ניסה לתאם עם הנתבע מועד לבדיקה על ידי אדם מוסכם, ולאחר מכן הוא לא ענה לנתבע, למרות שהלה פנה אליו בעניין.

טענות התובע ותביעותיו

התובע מבקש לקבל מהנתבע 10,000 ₪, הכוללים 7,000 ₪ עבור הסכום ששולם לקבלן השני. 800 ₪ עבור תיקון הרטיבות בבית השכן, ועוד 2,200 ₪ עבור עגמת נפש וזמן הטיפול בליקויים. לדבריו, התובע אחראי לתיקון הרטיבות וגם לתקלה באמבטיה ולכן עליו לשלם את התשלום.

טענות הנתבע

הנתבע טען כי הוא הגיע לכל קריאה באופן כמעט מיידי בהתחשב במרחק שבין חריש לירושלים. הוא היה נכון גם לתקן ליקויים נוספים, במידה והוא אכן אחראי לכך, אלא שאחי התובע לא ענה לו כאשר הוא פנה לאח. לדעתו הוא כלל לא אחראי לליקויים שנגרמו עקב מפגעי הטבע, ומתזוזות של הקרקע, ולכן הוא לא חייב לשלם כלום. 

בנוסף הוא מכחיש שהוא השתמש בטיח גבס, וטוען בתוקף שיש לו ניסיון בשיפוצים, והוא יודע שלא משתמשים בטיח גבס בעבודות כאלה. לכן לדעתו אין לחייב אותו בשום חיוב.

נושאי הדיון 

זכות העמידה של התובע

דחייה בהעדר ראיות

הוצאות משפט

זכות העמידה של התובע 

העבודה בוצעה בבית אבי התובע, אף על פי כן בית הדין אינו רואה מקום לשאלה האם התובע אכן זכאי לתבוע בשם אביו. שכן מוסכם בין הצדדים שהחוזה נכרת בין שניהם, אף שברור היה לשני הצדדים שהעבודה היא עבור אבי התובע.  שני הצדדים אף לא טענו כל טענה בעניין זה.

לפיכך אנו קובעים כי הצדדים למחלוקת הם התובע והנתבע שבפנינו.

דחייה בהעדר ראיות

במקרה זה לא ניתן לחייב את הנתבע כסף, אף שיתכן שיש ליקויים בעבודתו, וזאת בגלל הכלל "המוציא מחבירו עליו הראייה" (בבא קמא מו ע"ב). 

במקרה זה חסרות ראיות הנוגעות לכמה נקודות: 

א. אחריותו של הנתבע לכל הליקויים לא הוכחה באופן וודאי, ולא הוכח שהליקויים נוצרו בגלל עבודתו. 

ב. מוסכם על שני הצדדים, כי הנתבע לקח אחריות על הליקויים וניסה לתקן, הוא ניסה לקבוע זמן עם אחי התובע לבדיקה מול גורם אובייקטיבי שיכריע מי אחראי לליקויים, אך אחי התובע באופן חד צדדי הפסיק את הקשר עמו, והחליט להזמין קבלן אחר שישלים את העבודה. על כן לא ניתן כעת לברר מי מהצדדים צודק לגבי שאלת האחריות. 

ג. בין התובע ואחים שלו, היתה חלוקת עבודה, ולכן התובע לא כל כך ידע מה קורה במקום , וחלק מהדברים לא היו ידועים לתובע אלא על ידי אחיו, שסבר שהאמבטיה הוחלפה במלואה בשיפוץ הראשון, ויתכן שאילו היה יודע כי עבודת הנתבע לא כללה החלפת שומשום והיה סבור שהנתבע איננו אחראי לתקלה.

בהיעדר ראיה יש מקרים בהם בית הדין מחייב את הנתבע שבועת היסת, ומנהג בתי הדין לפדות את השבועה בכסף. ממילא עולה השאלה האם במקרה שלפנינו ישנו חיוב שבועת היסת על הנתבע.

בעניין שבועת היסת פסק השולחן ערוך (חושן משפט עה, יז):

כל טענת ספק אין משביעין עליה כלל. כיצד, אמר לו: כמדומה לי שיש לי אצלך מנה, או: מנה שהלויתי לך כמדומה לי שלא פרעתני, פטור אף משבועת היסת, ואפילו לצאת ידי שמים אינו מחוייב, כיון שתובע אומר: שמא, והנתבע אינו מודה לו, ואומר: ברי.

דהיינו, אין חולק שעל מנת לחייב שבועה יש צורך בטענה וודאית (טענת ברי) של התובע. 

במקרה זה התובע כמובן טען טענת ברי, אלא שטענה זו לא נטענה על ידי איש מקצוע, אלא נסמכה על אמירת אחיו, שאמר לו בשם הקבלן השני שהשיפוץ נעשה בעזרת טיח גבס שגרם לבעיות. 

השולחן ערוך התייחס למקרה בו התובע טען ברי על סמך אדם אחר וכתב (שולחן ערוך חושן משפט עה, כג):

טענו בספק על פי העד, כגון: פלוני אמר לי שנטלת משלי מנה, והוא כופר, והביא העד, משביעו שבועה דאורייתא כאלו היה טוענו טענת ברי. 

הגה: אבל אם אין העד לפנינו להעיד, לא מקרי טענת ברי מה שאמר ששמע מפי אחרים, ואין משביעין על טענה זו, דהוי טענת ספק. ויש אומרים דכל שאומר שהוגד לו מפי נאמן, אפילו קרוב שלו, משביעין אותו היסת, וכן נראה לי להורות. ודוקא שאותו שאומר מפיו אין נוגע בעדות.

כלומר, הרמ"א הביא מחלוקת האם טענה וודאית המתבססת על עד שלא העיד בפני בית הדין נחשבת כטענה וודאית. לא נאריך כאן בדיונים, משום שברור לנו שלא היתה כאן טענת ברי:

לגבי התביעה בעניין הרטיבות, הנתבע טען שמדובר בנזילה מההסקה שאינה קשורה אליו, והתובע לא הכחיש אותו, אלא העלה ספק.

לגבי הסדקים בקרמיקה, התביעה התבססה על עדותו של הקבלן השני, שדבריו נאמרו עד מפי עד, על ידי אחיו של התובע. זו טענה שאינה ברורה ואינה מוכחת, ולכן גם לדעה שטענה על סמך עד שלא הופיע בבית הדין נחשבת טענה וודאית, במקרה זה לא ניתן להחשיב את טענות התובע כטענות ברי. שהרי לא ידוע מי הקבלן השני והאם הוא אדם נאמן. 

בהינתן שאין חיוב שבועה, גם אין מקום לחייב בדרך פשרה. בנוסף, הש"ך (חושן משפט עה, פב) פסק להלכה כדעה הראשונה שאין מחייבים שבועה בגין טענה המבוססת על עד שלא הופיע בפני בית הדין (ראו עוד: בית הדין ירושלים כרך ז' תיק 101, ופס"ד של ארץ חמדה גזית 72026).

מעבר לכל האמור, יש להעיר עוד שתי הערות חשובות: 

התובע ביקש מהנתבע פיצוי בסך עלות השיפוץ של הקבלן השני, אולם, היקף השיפוץ שביצע הקבלן השני היה גדול יותר ממה שהתחייב הנתבע לבצע.

הנתבע הסכים לתקן את הליקויים, והתובע בחר לוותר על שירותיו. ולכן גם אילו היינו מקבלים את התביעה, היה מקום לחייב את הנתבע רק בשווי התועלת שנגרמה לו מכך שהוא נפטר מביצוע העבודה בעצמו ולא בעלות הביצוע על ידי קבלן אחר. 

לפיכך, הנתבע פטור.

הוצאות משפט

כנהוג בבית הדין, כיון ששני הצדדים התנהלו כראוי, אגרת בית הדין תתחלק בשווה בין הצדדים. התובע שילם אגרה בסך 500 ₪, ולכן הנתבע ישלם לו 250 ₪ בגין החזר אגרה. מעבר לכך אין צו להוצאות.

החלטות

התביעה נדחית.

הנתבע ישלם לתובע 250 ₪ עבור השתתפות באגרת בית הדין תוך 35 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

ניתן לערער על פסק דין זה בתוך 35 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

פסק הדין ניתן בתאריך ‏ה' חשון תשפ"ג, ‏30 אוקטובר 2022

בזאת באנו על החתום

__________________

__________________

__________________

הרב יורם קאפח, דיין

הרב עקיבא כהנא, אב"ד

הרב מאיר שקדי, דיין