פסק דין

בעניין שבין

התובע

יו"ר ועד בית בבניין

לבין

הנתבעת

חברה קבלנית מיוצעת על ידי מר ג'

א. רקע

התובע (להלן, "התובע") הוא יו"ר ועד הבית בבניין (להלן, "הבניין"), והנתבעת היא חברה קבלנית שיוצגה על ידי מר ג' (להלן לשם הנוחות, "הנתבע" או "הנתבעת"). בתאריך 1/7/2019 נחתם הסכם (להלן, "ההסכם") בין התובע לנתבעת לבניית פיר והזמנת מעלית עבור הבניין, תמורת 390,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע חתם על ההסכם כאדם פרטי, ולכן פסק הדין יחול עליו באופן אישי. בתאריך 2/10/2019 העביר הנתבע לתובע הצעת מחיר למעלית של חברת אלקטרה תעמל (להלן, המעלית הראשונה) בסך 166,000 ₪ לא כולל מע"מ. הנתבע חתם על הצעת המחיר מול היצרן בתאריך 29/6/2019.

במקביל לעבודת הנתבע בבניין, נעשו שיפוצים בבניין שכללו כוללים בניית קומה נוספת (שביעית) ועבודות תשתית. בחודש ספטמבר 2019 סיים הנתבע את עיקר העבודות שלו בבניין. באותה עת המעלית טרם הותקנה בבניין, והשיפוצים נמשכו בבניין. בזמן שנמשכו השיפוצים, סוכם בעל פה בין הצדדים על תוספת מעבר לחוזה, עבור עבודות תשתית למעלית שיבוצעו לקומה החדשה (הקומה השביעית) על ידי הנתבע.

במהלך חודש מרץ 2020, התקיימה פגישה בין וועד הבית לנתבע, על מנת להתקדם בפרויקט המעלית. בעקבות אותה פגישה החליט הנתבע שלא לעבוד עוד בבניין, כפי שיפורט לקמן. בעקבות זאת, התובע החליט לקחת אחריות על סיום הפרוייקט, ושכר בעלי מלאכה שיסיימו את העבודה ואף הזמין בעצמו מעלית מחברת "אלקטרה" (להלן, המעלית השניה).

בתאריך 4/10/2020 התובע קיבל מחברת אלקטרה, "רשימת דרישות" להתאמת הפיר למעלית השניה, המבוססת על טכנולוגיה שונה, וביצע אותן בעזרת פועלים שהעסיק מטעמו.

הצדדים חלוקים בשאלה האם הושלמה בניית הפיר על ידי הנתבע, ומסכימים שלא סיפק את המעלית שהתחייב בהסכם.

ב. טענות התובע

הטענה העיקרית של התובע היא שהנתבע "ניתק מגע" באופן חד צדדי מהתובע טרם סיום העבודה, ונמנע מלענות להודעות התובע ומפגישה עמו. בעקבות זאת, נוצר עיכוב בהשלמת הפרויקט והתובע נאלץ לשכור בעלי מקצוע אחרים שיסיימו את העבודה ולקחת על עצמו את האחריות על סיום העבודה ועל הזמנת המעלית. לכן עלות סיום הפרויקט והפער במחיר המעלית מוטלים על הנתבע.

1. כיוון שהנתבע לא סיים את עבודת הפיר, התובע ביצע על חשבונו את הפעולות הבאות, ועל הנתבע להחזיר את התשלום עבורן, על פי הפירוט הבא:

1.1. השלמת "רשימת הדרישות" של חברת "אלקטרה" להתאמת הפיר למעלית בסך 49,640 ₪.

1.2. סיום עבודות החשמל בפיר בסך 19,300 ש"ח.

1.3. עבודות תשתית ביחס לארונות הגז והמים בסך 8,190 ₪.

2. הנתבע לא ביצע הזמנה של מעלית מחברת מעליות, והתובע ביצע את הזמנת מעלית בעצמו בעלות יקרה יותר מעלות המעלית לפי ההסכם בין הצדדים כפי שיורחב להלן.

ג. טענות הנתבע

1. טענתו העיקרית של הנתבע היא שעבודות הכנת הפיר הסתיימו, למעט עבודת צבע וגימור, שנעשות רק לאחר הזמנת 'מודד' מטעם חברת המעליות בשלב מאוחר יותר. המעלית עצמה לא הוזמנה בגלל השיפוצים שביצעו דיירי הבניין.

2. עבודות החשמל הסתיימו, והפיר היה מותאם למעלית. התובע בחר לבצע עבודות חשמל לא-הכרחיות לפעילות המעלית, ואין לחייב את הנתבע בהוצאות אלו.

3. העבודות המופיעות ב"רשימת הדרישות" נובעות מכך שהתובע בחר להזמין את המעלית השנייה במקום את המעלית הראשונה שסוכם עליה ואשר הפיר נבנה עבורה.

4. המעלית השנייה שהתובע הזמין יקרה יותר מהמעלית הראשונה, ולכן על התובע לשאת בהפרשי העלות.

5. הודעות התובע נענו על ידי הנתבע במהלך ביצוע פרויקט, ולא היה ניתוק מגע מצד הנתבע.

6. הנתבע ציין שלא הסכים לבצע בעצמו את השינויים בפיר שהתובע ביקש, מחשש שלא יקבל תשלום עבור ביצוע עבודתו. חשש זה התבסס על שיחה ששמע בין השכנים בטרם הפגישה עמו במהלך מרץ 2020. שם נאמר שאין בכוונתם להעביר לו תשלומים נוספים, וכן לאור היחסים המעורערים בינו לשכנים ועיכובים בתשלומים שנעשו לטענתו במהלך ביצוע הפרויקט. למרות כל זאת הוא נשאר כיועץ בפרויקט.

7. העיכובים בפרויקט נבעו מהשיפוץ הכללי שנעשה בבניין, ואינם באחריותו.

8. בתאריך 20/12/21 הגיש הנתבע "תביעה נגדית" על סך 85,000 ₪ - פרטיה יובאו וידונו בהמשך.

ד. לוח זמנים של אירועים מרכזיים

יוני 2019 – קבלת הצעת מחיר למעלית הראשונה מחברת אלקטרה תעמל

יולי 2019 – חתימת ההסכם בין התובע לנתבע

ספטמבר 2019 – סיום העבודה העיקרית של הנתבע בבניין, והפסקה בעבודתו

מרץ 2020 – פגישת הדיירים לקידום בניית המעלית והחלטת הנתבע שלא לעבוד עוד בבניין

אוקטובר 2020 – קבלת רשימת הדרישות לקראת התקנת המעלית השנייה

ה. נושאי הדיון

מהות ההתקשרות בין הצדדים

האם הנתבע הסתלק מהפרויקט?

האחריות לעלות "רשימת הדרישות" לצורך המעלית השנייה

האם הנתבע חייב בעלות עבודות החשמל?

האחריות לעלות הנוספות של המעלית השנייה ולעבודות שנדרשו לצורך התקנתה

טענה להחזר המע"מ ששולם

התביעה הנגדית

הוצאות משפט

ו. מהות ההתקשרות בין הצדדים

טרם שנכריע במחלוקות שבין הצדדים יש להגדיר את מהות ההתקשרות ביניהם. למעשה, ישנן שני סוגי התקשרויות להזמנת עבודה בין צדדים – פועל וקבלן.

פועל הוא מי שמקבל תשלום עבור משך העבודה, ואילו קבלן הוא מי מקבל תשלום כדי להגיע לתוצאה מסוימת, כפי שפסק הרמ"א (חו"מ שלג, ה): "שכר עצמו לזמן יש לו דין פועל אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר יש לו דין קבלן" (ראו עוד – חוקי התורה: קבלנות, סעיף 2).

לפיכך, מעמדו של הנתבע הוא כשל קבלן כיוון שהובטח לו שכר אם יגיע לתוצאה מסוימת, ואכן כך נקבע במפורש בסעיף 20 להסכם:

יחסי קבלן מזמין: הצדדים מצהירים כי הקבלן הוא בבחינת קבלן עצמאי אשר אינו משתלב במסגרת עיסוקי המזמין ועובדיו ואין בחוזה זה או בתנאי משום יחסי עובד – מעביד בין הקבלן או בין מי מעובדיו ובין המזמין.

נמצא שמערכת היחסים בין התובע לנתבע היא של קבלן ומזמין.

ז. האם הנתבע הסתלק מהפרויקט?

מוסכם שהנתבע התחייב לבנות פיר ולהזמין מעלית, וכן מוסכם שהזמנת המעלית לא בוצעה על ידו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם הנתבע הסתלק מעבודתו טרם שהסתיימה או שמא הנתבע סיים את עבודתו למעט הזמנת מעלית מחברת המעליות שלא בוצעה.

למחלוקת זו יש משמעות כספית, כיוון שאם הנתבע הוא שבחר להפסיק את העבודה באופן בלתי מוצדק, הרי שעליו להחזיר את ההפרש שבין עלות העבודה כפי שסוכמה איתו לבין עלות העבודה בפועל לאחר שהסתלק (שו"ע חו"מ שלג, ד; סעיף 24).

טענות התובע: התובע טען שהנתבע ניתק מגע ממנו, ואף שהתובע ביקש מהנתבע להמשיך את העבודה, הנתבע התעלם מבקשותיו. התובע תמך את טענותיו בתכתובת הוואטסאפ שבין הצדדים.

טענות הנתבע: הנתבע טען שסיים את בניית הפיר במלואה, ולראיה, אף קיבל את מלוא השכר שסוכם איתו על כך. התובע טען בדיון בבית הדין, שבמרץ 2020 לאחר סיום השיפוצים בבניין, נקבעה פגישה בין הצדדים כדי לקדם את התקנת המעלית. בטרם כניסתו לפגישה הוא שמע את השכנים והתובע מדברים על הנתבע, ומתייעצים ביניהם מה לעשות במקרה והנתבע יבקש עוד כסף. הוא ציין את הרגשתו "שהם עומדים לעשות לי נזק" (פרוטוקול דיון 1 עמוד 4 שורה 26). הנתבע תיאר בדיון את היחסים העכורים בינו לשכנים, ואת הקושי בגביית הכספים לאורך שלבי העבודה. כך שדברי השכנים בפגישה היו בבחינת "מכה בפטיש" להחלטתו לא להמשיך בביצוע הפרויקט, אלא רק לייעץ. וכלשון הנתבע (פרוטוקול דיון 1 עמוד 5 שורה 10-13):

נתבע – ...אני עוד רציתי לעזור לו במעלית. אבל אל תבוא דרכי. אני לא ניתקתי מגע, כל הזמן עניתי. הגעתי לעוד פגישות והוא התייעץ איתי, אמרתי לו שעדיף שילך עם תעמל. אבל על שינויים צריך לשלם. לא ידעתי שיהיו שינויים.

כלומר, הנתבע החליט לא להזמין את המעלית בעצמו, אבל ייעץ לתובע להזמין את המעלית את הראשונה ולא את השנייה שתדרוש עבודות נוספות.

דיון: הנתבע טען שסיים את עבודתו והחליט שלא לעבוד עוד עם דיירי הבניין. אולם, מומחה בית הדין קבע בנוגע ל"רשימת הדרישות", שיש עבודות שהנתבע היה אמור לבצע ולא ביצע. נמצא שהנתבע הסתלק מעבודתו טרם שסיים אותה.

הנתבע הודה שהחליט לפרוש מאחריותו על הפרויקט, אך לא עדכן במפורש בכתב או בעל פה את התובע. נוצר מצב בו התובע חשב שהנתבע ממשיך בעבודה במלוא האחריות והכוח כפי שסיכמו ביניהם בהסכם חתום בתחילת הדרך, ולאחר מכן חשב שהנתבע לא סיים את עבודתו אלא הסתלק טרם סיומה. לעומתו, הנתבע חשב שהוא כבר סיים את עבודתו ולכן הוא סבר שמגיע לו תשלום נוסף מעתה על כל עבודה.

כאמור, המומחה קבע באופן ברור שהתובע צדק כיוון שהנתבע עזב טרם סיום בניית הפיר. מעבר לכך, אילו הנתבע היה מבהיר לתובע מדוע הפסיק לעבוד יתכן והיה ניתן להכריע בזמן אמת במחלוקת ולאפשר לנתבע לסיים את העבודות שהתחייב בעצמו. התוצאה של התנהלות זו היתה שהתובע ביצע בעצמו את עבודות השלמת פרויקט המעלית בבניין.

לגבי טענתו של הנתבע שהוא המשיך לייעץ לתובע, תכתובת הוואטסאפ מעלה תמונה שונה. הנתבע נמנע מלענות להודעות וואטסאפ שקיבל מהתובע, ולהבהיר כי לדעתו הפיר מתאים ומוכן להתקנת דגם המעלית הראשונה. כמו כן, מצופה היה מהנתבע להזמין את המעלית בעצמו כדי לקבל את המחיר המיוחד שניתן לו בהצעת המחיר (כפי שיפורט בהמשך). על פניו, הזמנה איננה כרוכה בטרחה רבה ולא מובן מדוע הנתבע לא ביצע אותה בעצמו. גם אם הנתבע סבר שהתובע ושאר חברי הבניין נהגו שלא כראוי, וגם אם חששו של הנתבע שלא יקבל את שכרו על עבודתו העתידית היה מוצדק, עדיין, הזמנת המעלית בלבד עבור הבניין היא הליך פשוט שהיה חוסך לתובע ממון רב, ולכן נשארה בתחום אחריותו של הנתבע.

לאור כל האמור אנו קובעים כי הנתבע הסתלק מעבודתו טרם שזו הסתיימה. כעת יש לבחון אילו חיובים מוטלים על הנתבע בשל כך.

ח. האחריות לעלות "רשימת הדרישות" לצורך המעלית השנייה

כיוון שהכרענו כי הנתבע הוא שהסתלק מעבודתו, הרי שעליו להחזיר לתובע את עלות השלמת העבודות שהיו בתחום אחריותו. כדי להכריע בעניין זה עלינו להתייחס ל"רשימת הדרישות" לצורך התקנת המעלית השנייה.

בתאריך 4/10/2020, התובע קיבל מקבלן חיצוני בשם א' "רשימת דרישות" להתאמת הפיר למעלית השנייה של חברת "אלקטרה", והתובע ביצע אותן בעזרת בעלי מקצוע. מהן נגזרו ההוצאות השונות שפירט התובע במסמך ששלח לבית הדין לאחר הדיון הראשון (שכותרתו "חישוב סכום התביעה - באלפי ש"ח"). יש להדגיש שהתובע לא צירף קבלות או אסמכתאות למסמך זה, אלא רק ציין להצעות מחיר שקיבל עבור עבודות אלו.

טענות התובע: על הנתבע לשאת בעלות עבודות אלו, שכן ההתחייבות בהסכם ביניהם כללה ביצוע כל עבודות התאמת הפיר למעלית. עלות החומרים לצורך כך היתה 8,190 ₪ ועלות העבודה 41,450 ₪. סה"כ 49,640 ₪.

טענות הנתבע: העבודות שמופיעות ב"רשימת הדרישות" נובעות מכך שמדובר בסוג מעלית אחר, בניגוד למעלית הראשונה שהנתבע הכין את הפיר בהתאמה אליה, ולכן הוא פטור מלשלם עבור עבודות אלו.

דיון והכרעה: מר א', שכתב את מסמך "רשימת הדרישות", סירב לענות על שאלות הבירור שנשלחו אליו מטעם בית הדין. לפיכך, "רשימת הדרישות" נשלחה בהסכמת הצדדים למומחה בית הדין (יחד עם חומרים נוספים המפורטים בחוו"ד של המומחה), אשר מונה למומחה בית הדין. המומחה שלח חוו"ד בכתב לבית הדין, והיא הועברה לצדדים שקיבלו אפשרות לשאול ולהגיב עליה. המומחה הגיב להערות הצדדים אך לא קיבל את הערותיהם.

להלן פירוט סעיפי "רשימת הדרישות":

פריט

א.הקטנת עומק הבור ל – 1.2 מ'

ב.התקנת 2 קורות נוספות בראש הפיר

ג.השלמת קורות בין קומות 3-2

ד.ביצוע לוחות גבס כך שלא יבלטו מקורות המתכת והתקנת 2 שכבות גבס במקומות שאין קיר מאחור

ה.השלמת קורות בקומה 1

ו.חיתוך פלח מתכת בולט בקומה 0

ז.תקנת פיגום בפיר המעלית

ח.צביעת בטון ואספקת מחסן לציוד המעלית

ט.קבלת אישור מקונסטרוקטור והכנת מקום להנפת ציוד

י.התקנת מפסק פקט, אספקת קו טלפון וכבל הארקה בבור

נפתח בשאלת התמחור. המומחה העריך את עלות ביצוע העבודות המופיעות בסעיפים ג, ה-ט בסך 30,000 ₪. ואת עלות הדרישה המופיעה בסעיף ב' בסך 5000 ₪. הוא ציין שתמחור העבודות בסעיפים א,ד,י אינו בתחום התמחותו ולכן לא העריך את עלותן.

ביחס לסעיפים א,ד,י – התובע לא הציג לכל אורך הדרך דרישות כספיות ספציפיות לגביהן, ולא ציין את עלותן ולא הביא הוכחות לגביהן. לפיכך, בית הדין פנה לנתבע כדי שיתמחר סעיפים אלה. הנתבע תמחר אותם כך:

א' – 1,969 ₪

ד' – 10,010 ₪

י' – 3,000 ₪

סה"כ 14,979 ₪. בתוספת 35,000 ₪ עבור העבודות הנוספות (ע"פ תמחור המומחה), הרי שכלל העבודות עלותן 49,979 ₪, סכום שגבוה במעט מהסכום שביקש התובע. לפיכך, אנו קובעים שהסכום שביקש התובע תואם את מחיר השוק.

וכעת לשאלת האחריות – המומחה הכריע שהעבודות בסעיפים א-ב ברשימת הדרישות נדרשו רק בעקבות שינוי דגם המעלית. ואילו העבודות שבסעיפים ג-י ברשימת הדרישות, היו נדרשות גם במקרה שהייתה מותקנת המעלית הראשונה, והן משקפות שעבודת הפיר לא הסתיימה כפי שהוזכר לעיל.

אמנם, הנתבע טען מספר טענות כנגד קביעת המומחה, אולם, לא היה בדבריו הוכחות שהמומחה טעה, ולכן אנו מקבלים את עמדת המומחה.

לגבי סעיפים ג-י, בית הדין מכריע שהנתבע חייב בכל הסעיפים הללו, כיוון שסעיפים ג-י נדרשו כדי לסיים את בניית הפיר עבור המעלית הראשונה שוודאי על אחריות הנתבע כיוון שקיבל על כך כסף. לגבי העבודות בסעיף א-ב – תהיה התייחסות לקמן בסעיף י.

לפיכך, הנתבע חייב לשלם לתובע את עלות העבודות בסעיפים ג-י ברשימת הדרישות.

ט. האם הנתבע חייב בעלות עבודות החשמל?

טענות התובע: לצורך השלמת הפיר, נדרש ביצוע עבודות חשמל בסך 19,300 ₪ שהיו באחריות הנתבע, והן לא בוצעו על ידו. התובע ציין שמהנדס החשמל המליץ להוריד את ארונות החשמל לקרקעית הבניין (פרוטוקול דיון 1 עמ' 6, שורה 26-32), ועל הנתבע לשאת בתשלום עבורם.

טענות הנתבע: הנתבע טען שהוא ביצע את כל עבודות החשמל הנדרשות לצורך המעלית. התובע בחר לעשות עבודות חשמל נוספות שלא נדרשות לפעילות המעלית, ולכן אין הנתבע צריך לשאת בעלותן. לטענת הנתבע, הוא הדגיש לתובע שניתן להוריד את ארונות החשמל לקרקע הבניין אך העלות יקרה, ולטענתו דיירי הבניין "אמרו לי שהם לא רוצים, אז אני הזזתי ימינה או שמאלה איפה שצריך" (פרו' דיון 1 עמ' 7 שורה 8-10). בנוסף ציין הנתבע, שגם את המעבר ל'תלת פאזי' שעלותו כ-3000 ₪ התובע לקח את העלות על עצמו (פרו' דיון 1 עמ' 7 שורה 19).

חוות דעת מומחה בית הדין: מומחה בית הדין ציין שהעתקת ארונות החשמל לצד הפיר היתה הכרחית, מאחר והם היו ממוקמים במקום שבו נבנה הפיר. אך ההורדה לקומת הקרקע הייתה ככל הנראה בעקבות דרישה של חברת החשמל, והמליץ לפנות לחברת החשמל או למהנדס החשמל לקבלת הצהרה בעניין.

דיון והכרעה: הואיל והתובע לא העביר אסמכתאות לכך שלא ניתן היה להסתפק בהזזת ארונות החשמל לצד הפיר אלא נדרשת העברת הארונות לקרקעית הבניין, וכן "ברשימת הדרישות" להשלמת הפיר לא ציינו זאת כאחת הפעולות הנדרשות, אין להטיל על הנתבע הוצאות אלו.

י. האחריות לעלות הנוספת של המעלית השנייה ולעבודות שנדרשו לצורך התקנתה

בסעיף 4 להצעת המחיר של חברת "אלקטרה תעמל" עבור המעלית הראשונה ששלח הנתבע לתובע בתחילת התקשרותם, נכתב שעלות המעלית 166,000 ₪ לא כולל מע"מ.

טענת התובע: בסופו של דבר התובע קנה את מעלית השנייה תמורת 170,000 ₪ בתוספת מע"מ (פרו' דיון 1 עמ' 5 שורה 26). התובע הציג קבלות על כך ששילם 198,900 ₪ כולל מע"מ (שהם 170,000 ₪ ללא מע"מ), וההפרש בסך 37,900 ₪ בין יתרת חובו לנתבע לבין עלות המעלית בפועל צריך להיות מוטל על הנתבע.

טענת הנתבע: התובע בחר מרצונו בקניית דגם אחר, והוסיף שהמעלית השנייה שקנה התובע מחברת "אלקטרה" כוללת הזמנת שעון שבת שעלותו נעה בין 3000-12,000 ₪ תלוי בהכשרים השונים, ואילו הצעת המחיר של "אלקטרה תעמל" לא כוללת שעון שבת.

חוות דעת מומחה בית הדין: מחיר המעלית הראשונה בהצעתה של חברת "אלקטרה תעמל" נמוך בכ – 33% ממחיר השוק (166,000 ₪ במקום 250,000 ₪).

דיון והכרעה: לעיל (סעיפים ז-ח) נקבע שעל הנתבע לשאת בעלות השלמת העבודה שכוללת ביצוע פיר וגם הזמנת מעלית. אלא שבמקרה שלפנינו, ע"פ דברי המומחה, הצעת המחיר של הנתבע היתה נמוכה באופן משמעותי ממחיר השוק. בהינתן כך, עולה השאלה האם על הנתבע לשלם לתובע את עלות המעלית לפי מחיר השוק או לפי הסכום שנקבע בהצעת המחיר.

בשו"ת חקרי לב (רבי רפאל יוסף חזן זצ"ל, חו"מ ב, פ, הביאו הפתחי חושן שכירות יא, יד) הסתפק במקרה הדומה לעניינו: אדם שכר קבלן לעבודה ששווה ששה דינרים במחיר ארבעה דינרים, והקבלן חזר בו לאחר שעשה מחצית מהעבודה. השאלה היא האם הקבלן זכאי לקבל שני דינרים בשכרו כיוון שעשה מחצית מהעבודה, וזה שהמזמין יצטרך לשלם יותר להשלמת העבודה, מוגדר רק מניעת רווח ולא כהפסד המזכה את המזמין בפיצוי, שהרי כאמור המזמין קיבל הנחה על מחיר השוק הרגיל. או שמא, כיוון שבפועל השלמת העבודה לאחר שהקבלן חזר בו תעלה למזמין שלושה דינרים, על המזמין לשלם לקבלן רק דינר אחד.

למעשה הכריע הרב יוסף רוזנר (משפט הפועלים פרק טז, הלכה י, ס"ק לג) שעל הקבלן לשאת בעלות השלמת העבודה במקרה זה "דלא גרע אופן זה מהוקר שכר הפועלים, דיד הקבלן על התחתונה". כלומר כמו שקבלן נושא בעלות השלמת העבודה גם במקרה שהמזמין היה צריך לשכור פועלים בעלות יקרה יותר משכרו של הקבלן, כך גם במקרה שלפנינו, חובתו לשלם את עלות השלמת העבודה באשר היא.

במקרה שלפנינו, אילו היה התובע ממשיך בתכנית המקורית של הנתבע, ומזמין בעצמו את "המעלית הראשונה", הנתבע היה צריך לשלם 250,000 ₪ בתוספת מע"מ. אולם, התובע החליט להזמין את המעלית השנייה שמחיר השוק שלה היא 170,000 ₪ + מע"מ בלבד (4,000 ₪ + מע"מ יותר ממחיר המעלית הראשונה). בכך הוא חסך לנתבע כסף רב (80 א' ₪) כאשר לא הזמין את המעלית הראשונה. אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע את העלות הנוספת של המעלית השנייה.

מעבר לכך, בין הצדדים סוכם על תשלום כולל בסך 390 א' ₪ + מע"מ עבור בניית הפיר והזמנת המעלית. לכן, באופן עקרוני צודק התובע כי מבחינתו היה עליו לשלם את יתרת החוב על פי ההסכם ולקבל מעלית. על פי זה, המחיר המופיע בהצעת המחיר של המעלית הראשונה איננו חשוב כלל. מה שחשוב זה שהתובע התחייב לשלם 390 א' ₪ + מע"מ עבור פיר ומעלית, הפיר בוצע והוא שילם עליו, וכעת הוא זכאי לקבל את המעלית בתמורה לתשלום יתרת החוב לנתבע בלבד. לפיכך עלינו להכריע מה היתה יתרת החוב של התובע לנתבע.

אלא שהצדדים נחלקו בשאלה כמה שילם התובע. התובע טען ששילם 330.3 א' ₪ (פרוטוקול דיון 1, עמוד 3) ואף שלח פירוט של התשלומים. לעומתו, הנתבע טען שקיבל 294 א' ₪ (שם, עמוד 4). בית הדין מקבל את טענת התובע לגבי התשלומים, כיוון שטענתו מגובה באסמכתאות (כגון בתכתובות בוואצאפ).

שני הצדדים הסכימו שהנתבע ביצע עבודות נוספות מעבר למה שסוכם בחוזה, אולם, נחלקו מה השכר שהובטח עליהן. התובע טען כך (שם, עמוד 2):

כל ההסכם היה 390 א"ש + מע"מ לבניין ואחר כך סיכמנו, לא רצינו שהכל יהיה בחשבונית על 50 או 40 א"ש תוספת מעבר להסכם שכתוב בחוזה.

לעומת זאת הנתבע טען באופן ברור שסוכם על תשלום בסך 50 א' ₪ עבור התוספות (שם, עמ' 4, 8). כיוון שהנתבע מוחזק, מספק אנו מקבלים את טענת הנתבע בעניין זה.

לאור כל האמור היה על התובע לשלם לנתבע 176 א' ₪ (שהם 150 א' ₪ + מע"מ בקירוב) כדי להשלים את חובו על פי החוזה, ועל הנתבע היה לספק לתובע מעלית. משמעות הדברים היא שחלק מהתשלום שהנתבע קיבל היה גם עבור המעלית למרות שלא סיפק אותה, ועליו להחזיר סכום זה לתובע. בנוסף, עליו לפצות את התובע על כך שהמעלית שקנה היתה יקרה במעט (4,000 ₪ + מע"מ) מהמעלית הראשונה. 

להלן חישוב הסכומים (באלפי ₪):

חוזה מקורי כולל מע"מ456.3390*1.17=456

תוספת עבור קומה 7 (גרסת הנתבע)50

סה"כ עבודה ותוספת506.3456.3+50=506.3

שולם (גרסת התובע)

330.3

יתרת חוב של התובע176506.3-330.3=176

סך התשלום עבור המעלית השנייה198.9

יתרת חוב של הנתבע לתובע22.9198.9-176=22.9

לעיל הכרענו כי הנתבע חייב לשלם על העבודות שהופיעו בסעיפים ג-י במסמך רשימת הדרישות. כעת עלינו להכריע בעניין העבודות שהופיעו בסעיפים א-ב באותו מסמך. עבודות אלה נדרשו כדי להתאים את הפיר למעלית השנייה. כאמור, הבחירה במעלית השנייה חסכה לנתבע הרבה מאד כסף, ולכן כל זמן שעלות עבודות א-ב נמוכה מההפרש בין שני סוגי המעליות – התובע זכאי לקבל תשלום גם עליהן. הנתבע תמחר את סעיף א' בסך 2,000 ₪ בקירוב, והמומחה תמחר את סעיף ב' בסך 5,000 ₪, סה"כ 7,000 ₪. נמצא שעבודות א-ב עלו הרבה  פחות מ-74 א' ₪, כלומר, פחות מההפרש בין מחיר השוק של המעלית הראשונה למחיר של המעלית השנייה, ולכן התובע זכאי לקבל פיצוי גם עליהן.

לסיכום, התובע זכאי לקבל פיצוי בסך 22,900 ₪ על קניית המעלית השנייה, וכן זכאי לקבל פיצוי על כל העבודות המופיעות ברשימת הדרישות, שעלותן היא 49,640 ₪. סה"כ חייבת הנתבעת לתובע 72,540 ₪.

יא. טענה להחזר המע"מ ששולם

התובע טען שכיוון שלא קיבל חשבוניות על עבודת הנתבע, הרי שהוא זכאי להחזר המע"מ ששילם.

דיון: תשלום מע"מ מחויב על פי החוק וההלכה, והוא מוטל על העוסק ולא על מי שעושה איתו עסקים.

בית הדין דוחה את הבקשה להחזר המע"מ שמשמעה הפיכת העסקה לבלתי חוקית בחסות בית הדין. למותר לציין כי על הנתבע לפעול כחוק ולשלם מיסים בהתאם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

יב. התביעה הנגדית

בתאריך 20/12/2021 הגיש הנתבע כנגד התובע בעניינים הנוגעים לעבודתו להתקנת פיר המעלית בתקופה שנדונה בתביעה הראשית שפרטיה נדונו בהרחבה לעיל.

בתאריך ט' אדר א' תשפ"ב 10/2/2022 למניינם, נערך דיון (להלן "הדיון השני") בעניין התביעה הנגדית. הדיון השני נעשה בהסכמת הצדדים באמצעות תוכנת "זום" עקב מגפת הקורונה. להלן פירוט טענות הצדדים והכרעת בית הדין בסעיפים השונים.

בפתח הדברים נציין כי התביעה הנגדית הוגשה בשיהוי גדול לאחר הגשת התביעה הראשית, ורק לאחר שהתבררו רוב סעיפי התביעה הראשית. אמנם, הנתבע הזכיר את התביעה הנגדית באופן כללי כבר בדיון הראשון שהתקיים בתאריך 13/5/21, אולם, לא עשה מעבר לכך דבר במשך זמן רב.

תיקוני גבס

טענות הנתבע: לאחר סיום העבודות בפיר, הוא ביצע תיקוני גבס בפיר לאחר שהקבלן של אחד השכנים בבניין שבר את הגבס כדי לעביר כבל לחשמל במתח גבוה יותר עקב התקנת מזגני VRF. התובע תמחר עבודה זו בסך 15,000 ₪, הכוללים 5 ימי עבודה של 3 עובדים, קניית גבס חדש ופינוי הגבס הישן והתקנה. הנתבע טען שהביצוע נערך בתיאום עם התובע שהביע הסכמה עקרונית לתשלום (פרו' דיון 2 עמוד 3 שורה 6).

טענות התובע: התובע טען שהוא אינו זוכר ביצוע עבודה זו על ידי הנתבע (פרו' דיון 2 עמ' 5 שורה 17), ואת העברת הכבלים הוא עשה עצמאית דרך חדר המדרגות (פרו' דיון 2 עמוד 4 שורה 4). אך ציין שהוא לא יכול להגיד בוודאות שלא היה שבר (פרו' דיון 2 עמוד 5 שורה 4).

דיון והכרעה: הואיל והצדדים מכחישים זה את זה, ולא הוצגה הוכחה מצד התובע להסכמת הנתבע. והואיל ואף לטענת התובע השבר נגרם כתוצאה מעבודה פרטית של אחד הדיירים (צ') ולא כחלק מהעבודה הקשורה לכלל הדיירים (פרו' דיון 2 שעמ' 2 שורה 25-30) אין לחייב את הנתבע בהוצאות אלו, לתובע עומדת האפשרות לברר את העניין ישירות מול מר צ'.

הורדת שעוני מים לקרקעית הבניין

טענות הנתבע: הנתבע טען שהוא הוריד את השעונים לבקשת התובע, ואף ציין באוזניו את עלות העבודה בין 15,000-20,000 ₪. לטענת הנתבע שכנים נוספים היו נוכחים בעת ההסכמה על ביצוע העבודה, ונעשתה על ידו טעות כשלא החתים אותם על כך.

טענות התובע: העבודה לא היתה הכרחית לפרויקט המעלית, ונעשתה על דעתו של הנתבע בלבד, "ולא היה דיון על כסף מעולם" (פרו' דיון 2 עמוד 7 שורה 11).

דיון והכרעה: במהלך הדיון בבית הדין, בית הדין בהסכמת הצדדים, יצר קשר טלפוני עם השכן  שלטענת התובע היה נוכח בעת השיחה הנזכרת בין התובע לנתבע בעניין עבודה זו. אך השכן לא זכר את הדברים שטען התובע. והואיל ולא סופקו הוכחות נוספות על ידי התובע, אין לחייב את הנתבע על הוצאות אלו.

משיכת כבלי חשמל והתקנת תעלות פח לכל הבניין

טענות הנתבע: הנתבע טען שהוא ביצע עבודות תשתית של תעלות ותאורה מחדש הואיל והחיווט הישן היה תקול. כיוון שחיווט מחדש לא היה כלול בסיכום הראשוני בין הצדדים על התובע לשאת בעלותם. הנתבע תמחר עבודה זו בסך 8000 ₪, הכוללים שכר של שלושה עובדים במשך ארבעה ימים, ועלות החומרים של התעלות.

טענות התובע: אכן התובע ביצע את העבודות האמורות, אך הן לא היו הכרחיות אלא ניתן היה להתבסס על תשתית החשמל הקיימת של הבניין.

דיון והכרעה: בדיון התובע הודה שלא ציין לנתבע שהחיווט החדש יעלה כסף (פרו' דיון 2 עמוד 9 שורה 1-4) ולכן אינו יכול לתבוע למפרע תשלום עבור עבודה זו. יש לציין שלא שייך לחייב כאן מדין 'יורד לשדה חברו' (שו"ע חו"מ שעה, ה, וראו אורות החושן: עבודה וקבלנות, עמ' 103-106). זאת, הואיל ובהסכם נכתב (סעיף 9) שבעניין התשלומים לא תהיה כל טענה כנגד מזמין העבודה (התובע) "למעט בעניין שינויים ותוספות, שאז יקבע תמחור בנפרד". והואיל וכאמור הצדדים במקרה זה לא סיכמו על השינויים ועל התמחור שלהם, אין לחייב את הנתבע עבורם (ראו בעניין זה: הרב אלעזר גולדשטיין, "חוזה קבלני לביצוע עבודות בניין", משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם, עמ' 282). הדברים אמורים במיוחד במצב בו התובע טען שהעבודות לא היו הכרחית, ולכן יתכן שאילו היה יודע שהוא יידרש לשלם עבורן, הוא היה מוותר עליהן.

הזזת קו מים ראשי בקומת המקלט

טענות הנתבע: העבודה אמנם אינה קשורה לעבודת התשתית של המעלית, אך היא נעשתה על ידו לבקשת אחת הדיירות ובהסכמת התובע במסגרת השיפוץ הכללי בבניין, ונרשמה ביומן הנתבע. הנתבע טען שלא החתים את התובע על העניין, הואיל ונכלל במסגרת יחסי האמון בין הצדדים "אנחנו לא מחתימים את הלקוח על כל דבר, אלא זה מתבסס על אמון". (פרו' דיון 2 עמ' 10 שורה 7). הוא דרש תמורת עבודתו 5000 ₪ הכוללים פירוק והרכבה של הצינור ושני ימי עבודה של האינסטלטור.

טענות התובע: הזמנת המעלית כללה עבודות החלפת תשתיות וצינורות, אך הצינור הספציפי לא עבר בפיר שהיה מיועד למעלית ולכן אינו כלול בעבודה. בנוסף, תיקון הצינור הספציפי לא נעשה על ידי הנתבע אלא על ידי אדם אחר.

דיון והכרעה: במהלך הדיון התקשר בית הדין בהסכמת הצדדים לדיירת שלטענת התובע בקשה את עבודת הזזת הצינור. הדיירת אמרה שאינה זוכרת מי ביצע את התיקון ומתי נעשה התיקון, וציינה שהתיקון לא קשור לעבודת המעלית. בנוסף, במענה לשאלת בית הדין ענה הנתבע שעלות הצינור עצמו היא רק 500 ₪, והסיבה שדרש 5000 ₪ היא בגלל שהיו בעיות נוספות, והנתבע לא פירט לגבי מהותם ולא הוכיח את עלותן. לכן למעשה אין לחייב את הנתבע לשאת בעלות עבודה זו הואיל ומוסכם על כולם שאינה חלק מעבודת תשתית המעלית, והנתבע לא סיפק את ההוכחות הנדרשות שהעבודה נעשתה על ידו, או שהייתה הסכמה מצד התובע לשלם על העבודה. הנתבע אף לא העביר לבית הדין את צילום הרישום מיומנו שאכן עבודה זו נעשתה, אף שנתבקש לעשות זאת (פרו' דיון 2 עמוד 9 שורה 15).

ביקורים נוספים בבניין מעבר לנדרש

טענות הנתבע: הוא קיבל קריאות רבות מצד התובע לעשות תיקונים שונים במערכות המים והחשמל בבניין, לנקות את הפיר מזבל שקבלן אחר שעבד בבניין זרק לשם, ולעשות סגירות שונות, וכן פתיחת סתימה לאחת הדיירות והזזת דודי שמש. לדברי הנתבע היו לו יותר מ-170 ימי עבודה באתר, וביומנו הוא כתב 44 פעמים שבא בעקבות פנייה של התובע. הנתבע תמחר את העלויות בסעיף זה בסך 25,000 ₪ בקירוב, הכוללים הקפצת עובדים לטיפול בקריאות, ושעות עבודה של התובע על כל קריאה.

טענות התובע: אכן הייתה פעם אחת במהלך הבנייה שהתובע ביקש מהנתבע לבוא כשנפל לו החשמל, אך לא היו קריאות נוספות בוודאי לא לניקוי הפיר או הבניין.

דיון והכרעה: הואיל והנתבע לא הביא אסמכתאות להגעתו לבניין, לא הביא רשימה מסודרת של הימים שהגיע לבניין ומהי העבודה שאותה נדרש לעשות בכל פעם ומי היה זה שהזמין אותו. אין לחייב את התובע עבור סעיף זה. מה גם שיתכן שהנתבע התכוון לעשות את הדברים בחינם.

תשלום מלא על הכנה למעלית בקומה השביעית

טענות הנתבע: בכתב התביעה הנגדית כתב הנתבע, שעלות עבודות התשתית למעלית בקומה השביעית היא 70,000 ₪. והואיל וסוכם בין הצדדים שהנתבע צריך רק לעשות "עבודות הכנה" למעלית בקומה זו (כיוון שמהעירייה אין היתר למעלית לקומה השביעית) נקבע על ידי הצדדים שהתשלום יהיה רק 50,000 ₪. בפועל הנתבע טען שביצע את כל העבודות הנדרשות עבור המעלית בקומה השביעית ולא רק עבודת הכנה, ולכן הוא דורש בחזרה את ההפרש בסך 20,000 ₪.

בדיון השני שהתקיים בבית הדין אמר הנתבע שהוא נתן הנחה מיוחדת בסך 20,000 ₪ ו"בעקבות עיכוב הכסף ומה שעשו לי אני מבקש את הסכום של ההנחה" (פרו' דיון 2 עמ' 13 שורה 2-3). לטענת הנתבע ההנחה ניתנה בעקבות התחייבות התובע להקדמת התשלומים, אלא שהתובע לא עמד בהתחייבותו ולכן אינו זכאי להנחה (פרו' דיון 2 עמ' 13 שורה 7-8).

טענות התובע: לא זכור לו שדובר על הנחה ושניתנה לו הנחה, אלא היה דיון בין הצדדים ונעשה תמחור של העבודה, ולא היה דיבור על הקדמת התשלומים.

דיון והכרעה: התשלום עבור הכנה למעלית בקומה השביעית לא מופיע בהסכם שבין הצדדים אלא נעשה במהלך העבודה של הנתבע בבניין. לעיל הכרענו שהנתבע היה זכאי לקבל 50,000 ₪ עבור עבודתו. הנתבע לא הביא ראיות לכך שהיו תנאים נוספים שהתובע לא עמד בהם. ולכן אין על הנתבע לשלם עבור עלות סעיף זה.

הפרשי מע"מ

טענות הנתבע: כל התשלומים שקיבל מהתובע לא כללו מע"מ, והנתבע שילם את המע"מ מכיסו. ולכן על התובע לשלם לו 34,866 ₪ עבור הפרשי המע"מ שלא שולמו.

טענות התובע: הנתבע לא העביר לתובע חשבוניות מס וקבלות על כל הסכומים שהתובע העביר לו. ובנוסף טען התובע, שהסכומים שהועברו היו בהתאם להסכם ביניהם, וכללו גם את תשלום המע"מ.

דיון והכרעה: בהסכם שבין הצדדים נקבעו העבודות והסכום עבורם, ואכן צוין במפורש שהסכום אינו כולל מע"מ. אולם למעשה אין לחייב את הנתבע בהפרשי המע"מ, לאור הנימוקים הבאים:

א. בדיון הראשון, הנתבע חזר כמה פעמים על הטענה שהתובע שילם לו גם את המע"מ עבור עבודתו. "הוא העביר לי 294 א"ש שזה כולל מע"מ" (פרו' דיון 1 עמוד 4 שורה 9, וכך גם בעמוד 5 שורה 31), וכן התובע ציין שקיבל את מלוא התשלום עבור עבודתו: "אני קיבלתי את כל הסכום על העבודה שלי חוץ מתיקוני גבס ותיקונים שעשיתי לא', ואני מגיש תביעה נגדם על דברים אחרים. קיבלתי הכל חוץ מהמעלית. אני קיבלתי כסף על מה שעבדתי חוץ מהמעלית שלא הבאתי". (פרו' דיון 1 עמוד 4 שורה 29-30).

ב. לאורך הדיונים לא הציג הנתבע דרישות עם סכומים מדויקים לגבי המע"מ, ורק בסיכומים עלתה דרישה זו. התובע לא פירט עבור אלו עבודות הוא דורש את המע"מ, ולא הציג חשבוניות וקבלות התומכות בעמדתו, אף שהתבקש להגיש זאת בדיון (פרו' דיון 1 עמוד 5 שורה 32) ובהגשת הסיכומים.

בהינתן כל זאת, התביעה של הנתבע בעניין זה – נדחית.

לסיכום, התביעה הנגדית – נדחתה.

יג. הוצאות משפט

התובע שילם אגרה בסך 1,725 ₪. הנתבע הגיש תביעה נגדית ושילם עבורה 1,275 ₪. לפי נהלי בית הדין, כשמתברר שהתביעה אינה קנטרנית, והתנהלות הצדדים עניינית וטובה, תשלום האגרה מתחלק בין הצדדים. כיוון שהתברר שהתביעה הנגדית נדחתה כולה ולא נמצא כל בסיס להגשתה, תשלם הנתבעת לתובע עלות האגרה שלו, בסך 862.5 ₪.

יד. החלטות

הנתבעת חייבת לשלם לתובע פיצוי בסך 72,540 ₪.

בנוסף חייבת הנתבעת לשלם לתובע 862.5 ₪ עבור הוצאות משפט.

על הנתבעת להעביר את התשלומים הנ"ל עד לתאריך ג' כסלו תשפ"ג, 27.11.22.

ניתן לערער על פסק דין זה עד לתאריך כ"ו חשוון תשפ"ג, 20.11.11.

והאמת והשלום אהבו

פסק הדין ניתן בתאריך ‏כ"ו תשרי תשפ"ג, ‏21 אוקטובר 2022

בזאת באנו על החתום

__________________

הרב יעקב ידידיה לוי

__________________

הרב יוסף כרמל, אב"ד

__________________

הרב אריאל כהן