בס"ד, כ"ז ‏כסלו תשפ"ג

‏21 דצמבר 2022

 תיק מס' 81060-2

פסק דין בערעור

בעניין שבין

התובע

לבין 

הנתבעת

מבוא

בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"ג 21.10.22 ניתן פסק דין בתיק זה בבית הדין של ארץ חמדה גזית בירושלים על ידי כבוד הדיינים הרב יוסף כרמל, אב"ד, הרב יעקב ידידיה לוי, והרב אריאל כהן (להלן, בית הדין קמא). הנתבעת הגישה ערעור על פסק דין זה בתאריך 10.11.22, שהועבר לעיוני ולהחלטתי.

כדי לקבל החלטה עיינתי בכתבי טענות הצדדים ונספחיהם, פרוטוקולי הדיונים שנערכו בבית הדין, חוות הדעת שנתקבלה מטעם המהנדס שמינה בית הדין מתאריך כ"ד בסיון תשפ"ב 23.06.22, פסק הדין של בית הדין קמא, הערעור של הנתבעת ותשובת התובע.

עיקרי האירוע ועיקרי טענות הצדדים

התובע מתגורר בבניין משותף (להלן, הבניין). והנתבעת היא חברת בנייה המנוהלת על ידי מר ג' (לשם הנוחות: הנתבע).

בתאריך 1.7.22 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעת לבניית פיר מעלית ולהתקנת מעלית עבור הבניין בתמורה לסך 390,000 ₪ לא כולל מע"מ. הצעת המחיר כללה את הפרטים הבאים. בניית פיר למעלית עם שש תחנות כולל חפירה ליסוד לעומק 1.5 מ' כולל קונסטרוקציה, הזזת שעוני המים כנדרש, הקמת מערכת חשמלית תלת פאזית, סגירת הפיר בגבס חסין אש ואספקת והתקנת מעלית הידראולית ל-6 תחנות, לארבעה נוסעים וללא שעון שבת, וכן, הזזת צינור הגז לאורך כל הפיר.

בתאריך 2.10.19 העביר הנתבע לתובע הצעת מחיר למעלית של חברת אלקטרה תעמל (להלן, המעלית הראשונה) בעלות 166,000 לא כולל מע"מ. הנתבעת החלה בעבודה.

בחודש מרץ 2020 אחרי שהנתבעת בנתה את הפיר אך לא התקינה את המעלית, התקיימה פגישה בין ועד הבית לנתבע. בעקבות הפגישה החליט הנתבע שלא להמשיך עבודתו בבניין. בתגובה התובע החליט להמשיך בכוחות עצמו בסיום הפרוייקט, והזמין בעצמו מעלית אחרת מחברת אלקטרה (להלן, המעלית השניה). כדי להתקין את המעלית השניה דרשה חברת אלקטרה מהתובע לבצע שורה של עבודות (להלן, רשימת הדרישות) והוא ביצע אותן על חשבונו.

על רקע כל האמור, התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת וביקש פיצוי עבור עלות ביצוע רשימת הדרישות, עלות סיום עבודות החשמל בפיר, הפרשי העלות ביום המעלית הראשונה והשניה ועוד. 

הנתבע מצידו טען שהוא סיים את הכנת הפיר למעט עבודות צבע והוא אינו אמור לשאת בעלויות שנגזרו מכך שהתובע בחר להזמין את המעלית השניה במקום את המעלית הראשונה עליה סוכם. הנתבע הגיש גם תביעה נגדית וביקש תשלום על שורה של עבודות שלטענתו בוצעו על ידו ולא שולמו.

לצורך הכרעת הדין בית הדין ביקש את חוות דעתו של מהנדס המעליות (להלן, המומחה). זה קבע כי מתוך רשימת הדרישות חלק מהעבודות היו אמורות להתבצע גם לצורך המעלית הראשונה, וחלק מהן נדרשו רק בגלל ההחלטה להתקין את המעלית השניה במקום את המעלית הראשונה. המומחה קבע עוד כי המחיר של המעלית הראשונה בהצעת המחיר היה נמוך, ומחיר השוק גבוה בשליש, משמעות הדברים היא שהמעלית הראשונה היתה יקרה מהמעלית השנייה בתוספת עבודות ההתאמה בפיר שנדרשו עבורה. הנתבע העלה טענות נגד חוות דעתו של המומחה אולם המומחה לא חזר בו.

הכרעות בית הדין קמא 

1. בית הדין קמא לא קיבל את טענות הנתבע כנגד המומחה. 
2. לאור קביעת המומחה שהכנת הפיר לצורך המעלית הראשונה לא הושלמה, קבע בית הדין קמא כי הנתבעת הפרה את החוזה והסתלקה טרם סיום העבודות. בית הדין קמא דחה את טענות הנתבע כנגד התובע ושאר השכנים, וכן את טענתו כי המשיך לייעץ לתובע. 
3. כיוון שהנתבעת הפסיקה את העבודות טרם השלמתן, קבע בית הדין קמא כי על הנתבעת לשלם את עלות השלמת העבודות עליהן התחייבה.
4. בית הדין קמא קיבל את גרסת התובע לגבי הסכומים ששולמו לנתבעת, בסך 330 אש"ח בקירוב. 
5. בית הדין קמא קיבל את גרסת הנתבע שסוכם שהוא יקבל 50 אש"ח עבור תוספות שהוא ביצע.
6. בית הדין קמא קבע כי יתרת החוב של התובע לנתבעת עבור כלל העסקה היתה 176 אש"ח. 
7. כיוון שהתובע שילם כ-198 אש"ח עבור המעלית השניה, חייב בית הדין קמא את הנתבעת בתוספת העלות מעבר למה שסוכם בחוזה המקורי בסך 22.9 אש"ח.
8. בית הדין קמא חייב את הנתבעת גם בעלות ביצוע "רשימת הדרישות". חלקן נדרשו עבור המעלית הראשונה וחלקן נדרשו אמנם עבור המעלית השניה, אבל כאמור ההחלטה לעבור למעלית השניה חסכה כסף לנתבעת ולכן מוטל עליה לשלם את עלות ההתאמות.
9. בית הדין קמא דחה את התביעה שהנתבעת תשלם את עלות עבודות החשמל של התובע כיוון שלא הוכחה אחריות הנתבעת לעבודות אלה. וכן את הבקשה להחזר מע"מ בגלל שהנתבעת לא נתנה חשבוניות על חלק מהתשלומים.
10.    בית הדין קמא דחה את התביעה הנגדית של הנתבעת בנימוקים שונים: חלק מהתביעות לא הוכחו, בחלק הוכח שהנתבעת אינה צודקת, וחלקן אמורות להיות מופנות לדיירים בניין ולא לתובע.
11. כיוון שהתביעה הנגדית נדחתה במלואה נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע חצי מעלות האגרה שלו בסך 862 ₪.  

בית הדין סיכם שהתובע זכאי לפיצוי בסך 22,900 ₪ בגין עלות המעלית השניה, בסך 49,640 ₪ בגין עלות רשימת הדרישות. סך הכל חוב הנתבעת לתובע 72,540 ₪.

פתח דבר

כאמור הנתבע ערער על פסק הדין של בית הדין קמא והתובע השיב, להלן נדון בטענות אלה. 

קודם שנפתח את הדיון בטענות הערעור אני מבקש להקדים ולציין שבקשת הערעור נכתבה בלשון לא ברורה וכללה משפטים שחלקם כמעט חסרי משמעות. הדבר הקשה עלי להבין את טענות הנתבע וחייב אותי לנסות ולרדת לעומק כוונתו, ברוח פסיקת השולחן ערוך (חו"מ יז, ט):

ראה הדיין זכות לאחד מהם ובע"ד מבקש לאמרו ואינו יודע לחבר הדברים או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים:

אני מקווה שהצלחתי להבין את טענותיו למרות שהדבר אינו ברור. חשוב לציין שכיוון שעל פי סדרי הדין ערעור מוגש בכתב - אחריותו של המערער לנסח את טענותיו בבהירות, ולכן אם לא הצלחתי להבין את כוונתו - האחריות לכך מוטלת עליו.

בנוסף, יש לציין שעל פי סדרי הדין של רשת ארץ חמדה גזית, נקבע כי אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן :

1. טעות בהלכה.
2. טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות.
3.  פגם מהותי בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאת הדיון.

מכאן שלא נוכל לדון בטענות שאינן עומדות בדרישות אלה.

הערה אחרונה היא שכדי להוציא ממון יש להביא ראיות. ולכן יתכן מצב בו אדם באמת זכאי לתשלום אבל כיוון שלא הצליח להוכיח זאת בפני בית הדין תביעתו תידחה. במצב כזה אין בקביעה כזו של בית הדין משום טעות, כיוון שבית הדין אינו יכול לחייב בהיעדר ראיות, גם אם בעל הדין משוכנע בצדקתו.

כמה כסף קיבלה הנתבעת מהתובע

כאמור בית הדין קמא קיבל את טענת התובע שהוא שילם לנתבע 330.3 אש"ח. על כך כתב הנתבע (סעיף 1)  כי לטענתו הוא קיבל רק 294 אש"ח ולטענתו לא הוצגו אסמכתאות לתשלומים שנטען שקיבל. התובע השיב שהוא הציג את כל נתוני התשלומים בפני בית הדין. עוד טען הנתבע (סעיף 5) כי הסכום שקיבל כלל מע"מ שעליו להעביר לרשות המיסים ולכן הוא זכאי לתשלום נוסף.

דיון: שאלת הסכום ששילם התובע לנתבעת עלתה במהלך הדיון הראשון שהתקיים בבית הדין בתאריך ב' סיוון תשפ"ב התובע אמר (שם, עמוד 5 שורה 25): "אני שילמתי 330 אלף שקל. או 335 א' ₪". לעומתו טען הנתבע (שם, שורה 26) "שלם לי 294 אלף ₪ חלק מהם כולל מע"מ." אב"ד הרב כרמל ביקש (שם, שורה 27) "תגיש לנו בדיוק מה קיבלת מה כלל מע"מ ומה לא כלל מע"מ. גם התובע יגיש את כל ה330".

מטעמו של התובע קיבלתי את המסמכים שהוגשו על ידו לבית הדין, וזה הפירוט שלהם: 

אסמכתא-סכום

צילום המחאה של בנק המזרחי מיום 10.7.19 - 20,000

צילום המחאה של בנק מרכנתיל מיום 25.7.19 -120,000

בקשה להעברה בשקלים מיום 7.8.19 - 60,000

הודעת וואטסאפ על תשלום - 16,000

הוראת תשלום מהבנק הבינלאומי מיום 08.09.19 - 6,300

הוראת תשלום מיום 11.09.2019 לחשבון מזרחי - 15,000

הודעת וואטסאפ ללא תאריך על העברה - 8,000

הודעת וואטסאפ ללא תאריך על העברה - 20,000

הודעת וואטסאפ מיום 18.10.19 על העברה - 20,000

הודעת וואטסאפ מיום 28.10.19 על העברה - 10,000

אישור בוואטסאפ מתאריך 25.9.19 על תשלום עבור הקומה ה-7 - 35,000

סה"כ - 330,300 ₪

לעומת זאת, הנתבעת לא הגישה רישום מסודר של הסכומים שקיבלה, ובוודאי שלא הגישה חשבונית כפי שהחוק דורש.

במצב כזה, בו אחד הצדדים ניהל רישום מסודר, שרובו הגדול מגובה באסמכתאות, חלים דברי  השולחן ערוך (חו״מ סי׳ צא סע׳ ה׳):

יש לדון על פי פנקסו של אדם שרגיל לכתוב ענייניו ואפילו להוציא מיתומים קטנים היכא דיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת.

כפי שנפסק בפס"ד ארץ חמדה גזית 72060. אשר על כן אינני רואה סיבה להתערב בהחלטת בית הדין קמא לקבל את גרסת התובע.

גם טענת הנתבעת שיש להפחית מע"מ מהסכום שהתקבל – נדחית. ראשית, כיון שלא הוגשו חשבוניות מס כחוק, קשה להבין מדוע נטענה בכלל טענה זו. מעבר לכך, המעיין בפסק הדין המפורט של בית הדין קמא (במיוחד בסעיף י, עמוד 9) יווכח כי בית הדין חישב את עלות התמורה לחוזה בתוספת מע"מ, סה"כ 456.3 אש"ח. לכך הוסיף בית הדין קמא 50 אש"ח עבור קומה 7. מסכומים אלה נוכה הסכום שהתובע טען ששילם בסך 330.3 אש"ח. נמצא שהסכום שנוכה כלל גם את המע"מ, ולכן תמוה שהנתבע ביקש להפחית פעמיים את המע"מ מהסכומים שקיבל.

אשר על כן, טענות הנתבע בעניין זה נדחות.

האם הנתבעת היתה רשאית להסתלק מהפרויקט

בסעיף 2 טען הנתבע שהסתלקות הנתבעת מהעבודה בפרויקט היתה מוצדקת, כיוון שהתובע התעלם מהחוזה "והיה משחק חתול ועכבר לגביית הכסף". מה גם ששמע שיחה של שניים מהשכנים לגביו, ומסקנתו ממנה היא: "איזה בן אדם היה נשאר במקום שעומדים לשחוט אותו". התובע הגיב וכתב שכל התשלומים שולמו על ידו לנתבעת ולא הייתה כל הצדקה להפסקת העבודה.

דיון: אכן וודאי אין אדם אמור לשהות במקום בו עומדים לשחוט אותו, אלא שלא זה המצב במקרה שלפנינו. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום ב' בסיון תשפ"א הודה הנתבע שהוא קיבל את כל התשלום שהגיע לו על העבודות שכבר ביצע – "קיבלתי כסף על מה שעבדתי חוץ ממעלית שלא הבאתי". אם כן, איזו הפרת חוזה בוצעה כאן? כאמור הנתבע ציטט כמה דברי רכילות ששמע, אולם, מי שעמד מולו היה התובע ואם כן איזו הצדקה היתה כאן לעצור פרוייקט בניה באמצע עבודה ולטעון "רוצים לשחוט אותי".

כאמור, על פי דוח המומחה היה על הנתבעת לבצע עוד מעט עבודות עד להשלמת הפיר, עבודות שהנתבע הכחיש שהן באחריותו – התכחשות זו מהווה הפרה של ההסכם. בנוסף, הזמנת מעלית לא היתה חושפת את הנתבעת לסיכונים, כיוןן שניתן היה לסכם שהתשלומים עבור המעלית יועברו ישירות מהתובע לחברת אלקטרה תעמל. 

לאור כל זאת, אני דוחה את טענת התובע שהוא היה רשאי להסתלק מהפרויקט. 

הטענות כנגד חוות דעתו של המומחה

הנתבע טען (בסעיפים 3, 4, 11) כנגד חוות הדעת של המומחה כי היא "לא מחזיקה כוס מים". הנתבע מסביר "השאר נמסרה למומחהו שם שחור על גבי לבן רשום מרחק קושרת דרישות עומס על קירות... ואני לאחר שבדקתי את העניין מול עוד שתי מהנדס (כך במקור. א.כ) הדבר היה מוזר קצת לעיניים". התובע בחר שלא להגיב לטענות אלה.

דיון: נפתח בכך שיש קושי גדול להבין את כוונת הנתבע במשפטים אלה. לגופו של עניין טענות אלה עוסקות בטעות שבעובדה. אולם, כדי לסתור חוות של מומחה בעל ניסיון והסמכות רבות לא די בכך שבעל דין יטען שהמומחה טעה וכן שהוא התייעץ עם שני מומחים שסתרו את דברי המומחה. מה שנדרש הוא להוכיח לבית הדין שאכן המומחה טעה. הוכחה כזו אמורה לכלול חוות דעת כתובה של שני מומחים לפחות (כיוון שבעניין עדות מומחה הולכים אחר רוב דעות, הרב עדו רכניץ, "עדות מומחה בהלכה", משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות, עמ' 316-315) שיסקרו את העובדות (כדי לוודא שהם הכירו את כל העובדות שהיו בפני מומחה בית הדין) ויסבירו מדוע מומחה בית הדין טעה. מן הסתם, בית הדין קמא היה מאפשר למומחה להגיב לחוות דעת אלה ואם הוא לא היה חוזר בו, בית הדין קמא היה מכריע מי צודק.

בהינתן העובדות שלפנינו לא נותר לי אלא לדחות את טענות הנתבע כנגד חוות דעתו של המומחה.

תיקוני הגבס

הנתבע ערער (בסעיף 6) באופן כללי על כך שהתביעה הנגדית נדחתה אולם לא נימק זאת, ולכן טענה כללית זו נדחית.

במסגרת התביעה הנגדית הנתבע ביקש לקבל תשלום עבור עבודות הגבס שביצע ובית הדין קמא דחה את בקשתו. בעניין תיקוני הגבס (סעיף 7) כתב הנתבע: "בעניין תיקוני הגבס בסיום העבודה בתחילתה שלחתי למיכאל הודעה... את הודעת וואטסאפ לא ונראה שמיכאל שלח לכם הודעות השאלה האם לא היה יד מכוונת במה שנשלח ואתם שולחים אותי לאדון מ'". 

דיון: כפי שניתן לראות קשה מאד להבין על מה בדיוק תלונתו של המערער.

לגופה של פרשת הגבס קבע בית הדין שהצדדים הכחישו זה את זה בשאלה האם התובע קיבל על עצמו לשלם לנתבע על עבודה זו. בנוסף, ברור שהשבר נגרם על ידי קבלן של אחד הדיירים ולא כחלק מן העבודה שהוזמנה על ידי התובע ולכן אין לחייב את התובע בתשלום עבור עבודה זו. דברי בית הדין קמא מבוססים על סברה פשוטה ומקובלת מבחינה משפטית. 

על כן אני דוחה את טענת הערעור בנושא זה.

הזזת שעוני המים

במסגרת התביעה הנגדית ביקש הנתבע תשלום על העברת שעוני המים, ובית הדין קמא דחה את תביעתו. בערעור (סעיף 8) טען הנתבע כי הורדת שעוני המים הייתה עבור השכנים כדי שיוכלו להרחיב הכניסה לדירותיהם. לדבריו, השכן שהעיד בבית הדין שיקר, והדבר מערער את ביטחונו של הנתבע בבית הדין קמא. התובע השיב כי עבודות התשתית היו חלק מעבודת הפיר עליה שולם, ואין מקום לתוספת תשלום עבור העתקת שעוני מים.

דיון: גם בנושא קיימת הכחשה בין הצדדים בעניין העובדתי. הלכה ברורה ש"המוציא מחברו עליו הראיה". הנתבע לא הציג ראיות לטענתו שהעד שיקר בפני בית הדין קמא, ולכן לא ניתן לקבל טענה זו. בית הדין קמא הכריע כראוי שהואיל ולא הובאו ראיות על ידי הנתבע אי אפשר לחייב את התובע. 

לפיכך, גם טענה זו נדחית.

הזזת קו מים ראשי בקומת המקלט 

במסגרת התביעה הנגדית ביקש הנתבע תשלום על הזזת צינור מים ראשי בקומת המקלט. התובע השיב כי העבודה בוצעה לבקשת דייר אחר על ידי בעל מקצוע אחר. בית הדין קמא לא קיבל תביעה זו.

הנתבע ביקש (בסעיף 9) כעת "ש[התובע] יציג הוכחת תשלום מאינסטלטור שהוא אומר שהזיז את הקו".

דיון: כבר ציינו שכלל יסודי בדיני ממונות הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה זה, הנתבע לא הוכיח את תביעתו ולכן היא נדחתה. לא ניתן לבקש בערעור מהנתבע להוכיח שהוא אינו חייב. 

לכן טענה זו נדחית.

ביקורים נוספים בבניין מעבר לנדרש 

במסגרת התביעה הנגדית ביקש הנתבע תשלום על ביקורים נוספים בבניין לפי בקשת התובע. בית הדין קמא דחה את תביעתו כיוון שלא הובאה ראיה לביקורים אלה. 

כעת טען הנתבע (סעיף 10) כי היו ביקורים נוספים שלו בבניין אך הוא לא ניהל יומן מסודר, וכן הוא טען כנגד נאמנות התובע.

דיון: גם כאן יש לדחות את הטענה בהיעדר ראיות. גם אם יש לנתבע הסבר מצוין שלא ניהל יומן, בסופו של דבר לא ניתן לחייב את הצד השני ללא ראיה, אשר על כן טענה זו נדחית.

החלטות

הערעור שהגישה נגד פסק הדין שניתן בתאריך כ"ו תשרי תשפ"ג – נדחה.

הנתבעת חייבת לשלם לתובע פיצוי בסך 72,540 ₪. 

בנוסף חייבת הנתבעת לשלם לתובע 862.5 ₪ עבור הוצאות משפט.

על הנתבעת להעביר את התשלומים הנ"ל לתובע עד לתאריך כט טבת תשפ"ג, 22.01.23.

הסעדים בפסק דין זה מחליפים את הסעדים שניתנו בפסק הדין מתאריך כ"ו תשרי תשפ"ג. 

והאמת והשלום אהבו

פסק הדין ניתן בתאריך ‏כ"ז כסלו תשפ"ג, 21 דצמבר 2022

בזאת באתי על החתום

___________________

הרב אהרן כ"ץ, אב"ד