ד' בתשרי תשפ"ד

19 בספטמבר 2023

תיק 83110

פסק דין

בעניין שבין

[טוען רבני]

לבין

[לקוח של הטוען הרבני]

התובע, והנתבע שכנגד

הנתבע, והתובע שכנגד

רקע ועובדות מוסכמות

עניינו של פסק דין זה הוא בהכרעה במחלוקת בין התובע שהוא טוען רבני, לבין הנתבע, שהוא לקוח שהתובע ייצג, לגבי שכר הטרחה של התובע, כדלהלן.

בין הצדדים ישנה תניית בוררות שנחתמה כחלק מההסכמים ביניהם, ובנוסף הצדדים חתמו על הסכם בוררות של בית הדין במעמד הדיון. בהסכמת הצדדים, התקיים דיון בפני הח"מ כדיין יחיד. בהליך מסוג זה אין אפשרות ערעור על פסק הבוררות. אציין כבר בשלב זה, כי לצורך הדיונים בתיק זה הסכים הנתבע לוותר על חובת החסיון המוטלת על התובע כמייצגו בהליך בבית הדין הרבני.

התובע הנו טוען רבני, אשר ייצג את הנתבע בהליכים בפני בית הדין הרבני. ההיכרות בין הצדדים החלה בשיחת טלפון בה התקשר הנתבע לתובע, עת ידע כי אשתו פתחה בהליך גירושין. בהמשך התקשר התובע לנתבע, והציע לו להיפגש לשיחת ייעוץ תמורת סך 200 ₪. הנתבע נעתר, ובאותו יום התקיימה פגישה בין הצדדים במשרדו של התובע. בפגישה זו הציע התובע כי ייצג את הנתבע בהליך של שלום בית, וביקש כי הנתבע יחתום על ייפוי כח. הנתבע סרב.

בתחילת השבוע הבא, 19/02/23, ביקש התובע להיפגש בשנית עם הנתבע, והגיע למקום עבודתו של הנתבע. הנתבע עובד כמאבטח בתלמוד תורה, והפגישה התקיימה בעמדת השמירה של הנתבע. בפגישה זו חתם הנתבע על שני מסמכים – ייפוי כח לתובע, והסכם שכר טרחה. כל אחד מהמסמכים הוא באורך עמוד אחד.

מוסכם כי התובע אמר לנתבע כי עלות הייצוג בבית הדין הרבני תעמוד על 18,000 ₪; כי אם יהיה צורך בערעור יידרש תשלום נוסף; וכי אם יהיה צורך בייצוג בבית משפט לענייני משפחה, הנתבע ישלם 12,000 ₪ נוספים, והתובע ידאג למצוא את עורך הדין שייצג שם (ללא עלות נוספת מעבר ל-12 א' ש"ח הנ"ל).

התקיימו שני דיונים בבית הדין הרבני. בדיון הראשון שהתקיים ב-24/04/23 בית הדין שמע בעיקר את הנתבע, וכמעט שלא הקדיש זמן לשמיעת התובע. בדיון השני שהתקיים ב-26/06/23 חקר התובע את אשתו של הנתבע במשך זמן ממושך. אחרי הדיון הראשון וגם אחרי הדיון השני התובע הציע לנתבע להגיש ערעורים על החלטות ביניים של בית הדין הרבני, בתוספת תשלום של 7000 ₪, אך הנתבע לא היה מעוניין בהגשת הערעורים.

בית הדין הרבני הורה על הגשת סיכומים בתיק. בשלב זה ביקש התובע מהנתבע תשלום נוסף עבור כתיבת הסיכומים. הנתבע סרב לדרישה, וקילל את התובע קללות נמרצות. התובע גם איים בהגשת תלונה למשטרה על התובע. בשלב זה הודיע התובע לנתבע כי הוא לא מוכן שיאיימו עליו ועל משפחתו, וכי בכוונתו להפסיק לייצג את הנתבע. ואכן, בתאריך 12/07/23 שלח התובע מכתב לבית הדין הרבני, וביקש לשחררו מייצוג הנתבע.

מוסכם כי התובע הקדיש עשרות שעות לתיק של הנתבע. מתוכן, שעות רבות של טלפונים עם הנתבע; הדפסה של החלטות בית הדין ומסירתן לנתבע במקום עבודתו; הגשת בקשות; ייצוג בישיבות בבית הדין הרבני, ועוד.

כמו כן, מוסכם כי למרות שהתובע דרש תשלום נוסף עבור כתיבת הסיכומים לנתבע, לבסוף הוא כתב את הסיכומים ושלח אותם בדוא"ל לנתבע. התובע ביקש ממזכירת בית דין זה להודיע לנתבע שהסיכומים נשלחו אליו. הנתבע אמר למזכירת בית הדין שהתובע כבר אינו מייצג אותו, ולכן אין בכוונתו להשתמש בסיכומים.

טענות התובע

ביום בו נחתמו ההסכמים, הנתבע ישב בעמדתו הממוזגת, ויכול היה לקרוא את ההסכמים בנחת. מדי פעם הוא היה צריך לפתוח בלחיצת כפתור את השער. הנתבע קרא והבין את ההסכם.

בהסכם מפורטים כל התנאים, וביניהם כמה שעות עבודה עלי להשקיע בתיק (20), בכמה דיונים עלי להופיע (שלושה), ועוד. בין היתר, כתוב בסעיף 8 כי "שכר הטרחה שסוכם בהסכם זה אינו כולל הגשת סיכומים, וככל ויידרשו סיכומים בכתב יסוכם בנפרד".

ייצגתי את הנתבע בצורה נאמנה. הקדשתי שעות רבות מעבר להתחייבותי – בהסכם התחייבתי ל-20 שעות ייצוג, אך בפועל היו כ-60 שעות.

בדיון הראשון כמעט שלא דיברתי, כי כדבר שבשגרה בית הדין מקדיש את הדיון הראשון לשמיעת בעלי הדין עצמם. במהלך הישיבות בבית הדין הרבני כמעט שהצלחתי לשכנע את אשתו של הנתבע להסכים לשלום בית. אך בגלל שהנתבע התייחס אליה בצורה לא נעימה ולעג לה, היא חזרה בה מהסכמתה, וגם הדיינים נזפו בנתבע. 

כאמור לעיל, לפי ההסכם, עבור כתיבת סיכומים אני זכאי לתשלום נוסף. ביקשתי מהנתבע 2,500 ₪ עבור כתיבת הסיכומים, וכשהוא סרב הצעתי לו לעשות זאת תמורת סכומים נמוכים יותר. לבסוף כתבתי את הסיכומים ושלחתי לדוא"ל שלו כי הצלחתו חשובה לי, אך הוא סרב לקבל אותם.

אני לא חייב להמשיך לייצג לקוח שמקלל אותי ואת משפחתי, ומאיים עלי בתלונת שווא במשטרה. גם לפי ההסכם, זכותי להתפטר מהייצוג לפי שיקול דעתי, ולקבל את מלא שכרי – בסעיף 9 כתוב כי "המורשה רשאי להתפטר מהתיק לפי שיקול דעתו".

שלחתי לנתבע דרישת תשלום על הסכומים שהוא צריך היה לשלם, אך הוא סרב לשלם. בעקבות זאת הגשתי תביעה לבית הדין דנן. על פי ההסכם בינינו, אני זכאי לתשלום נוסף אם אני נאלץ לגבות את שכרי. לפי סעיף 9 בהסכם, "במידה והמורשה יאלץ לגבות את שכר הטרחה שסוכם בהסכם זה, מוסכם בין הצדדים כי על כל שעת גבייה ישלם המרשה למורשה 2,000 ₪ + מע"מ ובנוסף פצויי מוסכם של 10,000 ₪ + מע"מ".

הסעד המבוקש:

התובע מבקש כי הנתבע ישלם 3,600 ₪. הנתבע התחייב לשלם 18,000 ₪ + מע"מ בחמישה תשלומים, והסך הנ"ל, שהוא התשלום האחרון, עדיין לא שולם.

בנוסף, על פי ההסכם, עליו לשלם עוד 3,060 ₪ מע"מ על כל הסכום. 

בנוסף, על הנתבע לשלם תשלום נוסף בגלל שלא שילם בזמן ואילץ את התובע לפנות להליכי גבייה בבית הדין. למרות שהסכום בהסכם גבוה יותר, התובע מבקש רק 5,000 + מע"מ.

סה"כ התביעה 8,600 ₪ עבור שכ"ט והוצאות גבייה + 3,910 ₪ עבור המע"מ.

טענות הנתבע

בעת שנפגשנו בפגישה הראשונה, התובע התחייב שהוא איתי "עד הסוף", וש"אתה בידים נאמנות", וחזר על כך כמה פעמים. הבנתי מכך שהתובע מתחייב לייצג אותי ולבצע את כל השירות המשפטי הנדרש, כולל כתיבת הסיכומים.

כאשר חתמתי על ההסכם, לא קראתי את כולו. התובע הקריא לי את סעיפים 1-4, וגם הוספתי את סעיף 12 (העוסק בייצוג בבית משפט לענייני משפחה). אך לא הוסבר לי שיידרש תשלום נוסף עבור כתיבת הסיכומים.

בעת חתימת ההסכם הייתי בעמדת השמירה, והיו ילדים ומלמדים שנכנסו ויצאו כל הזמן. הוא לחץ עלי שאחתום. הוא לא הסביר לי את סעיפים 5-11.

הייצוג המשפטי לא היה טוב. בדיון הראשון התובע בקושי דיבר. בדיון השני הוא דיבר, אבל הדיינים כל הזמן אמרו לו ש"זה לא רלוונטי". גם בשיחות הטלפון שלו איתי לא היה תוכן משמעותי.

הוא התפטר מהתיק בגלל מה שאירע אחרי שסרבתי לשלם עוד עבור כתיבת הסיכומים. מאותו שלב הוא כבר לא מייצג אותי. הוא פרש מן התיק, ולכן זה לא משנה שהוא כתב אח"כ סיכומים, אני לא מעוניין בהם.

לא זו בלבד שאני לא צריך לשלם לו את התשלום האחרון, אלא שהוא צריך להחזיר לי 14,400 ₪ שכבר שילמתי לו. שהרי הוא פרש מהתיק.

נושאים לדיון

האם הסכם שכר הטרחה בין הצדדים כולל את כתיבת הסיכומים?

טענת הנתבע שלא קרא ולא ידע מה מפורט בסעיפי ההסכם

חיוב נוסף בגין הוצאות גבייה והוצאות משפט.

האם הסכם שכר הטרחה בין הצדדים כולל את כתיבת הסיכומים?

הנתבע טען כי התובע אמר לו ש"הוא איתו עד הסוף" וש"אתה בידים נאמנות", וכן שסוכם על תשלום של 18,000 ₪ בלבד. לעומת זאת, התובע טוען כי בהסכם החתום מפורש שהתשלום הנ"ל אינו כולל כתיבת סיכומים, ועל כך יידרש תשלום נוסף.

מן הדין, החתימה על ההסכם המפורט היא הקובעת את תנאי העסקה שבין הצדדים. לשני הצדדים היה ברור שכל עוד הם רק מדברים בעל פה, אין חובות הדדיות בין הצדדים, וכי התובע יחל לייצג את הנתבע רק עם חתימת ההסכמים. לכן, ההסכמים החתומים גוברים על כל סיכום בעל פה שנאמר קודם לכן.

יתר על כן, בנוהג שבעולם, שבשיחה בעל פה מסכימים על עיקרי הדברים, והמסמכים מפרטים את התנאים הנוספים.

בנוסף, גם אם התובע אמר שהוא ילך עם הנתבע "עד הסוף" ושהוא "בידים נאמנות", עדיין ניתן לפרש זאת לפי התנאים המפורטים בהסכם. ללכת "עד הסוף" אין פירושו שהתובע מכר עצמו לעבד עברי לנתבע, והוא אינו מחוייב לספק לו כל שירות משפטי עד גיל 120.

לסיכום: התנאים המפורטים בהסכם החתום גוברים על דיבורים בעל פה שנאמרו קודם לכן. מכיון שבהסכם כתוב ששכר הטרחה אינו כולל את כתיבת הסיכומים, היה על הנתבע לשלם לתובע תשלום נוסף בעד כתיבת הסיכומים.

טענת הנתבע שלא קרא ולא ידע מה מפורט בסעיפי ההסכם

הנתבע התלונן שהתובע לא הקריא לו את סעיפים 5-11 בהסכם.

להבנתי אין די בכך כדי לשחרר אותו מהאמור בהסכם. מדובר בהסכם בן עמוד אחד, הכתוב בשפה ברורה ופשוטה, ולא בשפה משפטית מורכבת. הכתב בהסכם קריא, ובמהלך הדיון בבית הדין נוכחתי כי לא היה לנתבע קושי לקרוא את האמור בהסכם.

הנתבע ידע לעמוד על שלו. לכן, בפגישה הראשונה בין הצדדים, הוא סרב לחתום על ייפוי הכח. גם על גבי ההסכם ישנם תיקונים בכתב יד הנתבע – הן ביחס לפריסת התשלומים; הן ביחס למספר הדיונים הכלולים בייצוג המשפטי; והן ביחס למקרה בו יתקיימו דיונים בבית משפט לענייני משפחה. לכן, גם אם התובע "לחץ על הנתבע לחתום", לא מדובר בלחץ שהנתבע לא יכל לעמוד בו, ולא מדובר בהסכם חד צדדי שהנתבע לא יכל לשנותו.

אציין, כי בניגוד לעמדת הנתבע שהוא לא קרא כלל את האמור בסעיפים 5-11, הרי שבסעיף 7 מופיע תיקון בכתב ידו, דבר המלמד על כך שהוא ידע מה כתוב בסעיף זה ודרש לשנותו.

גם אם אקבל את הטענה העובדתית, שהנתבע לא קרא את ההסכם, עדיין אין בכך לפטור אותו מן האמור בהסכם, משום שלהלכה נפסק כי חתימתו של אדם על הסכם מחייבת אותו גם אם לא קרא ולא הבין את ההסכם (שולחן ערוך חו"מ מה, ג):

הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.

כלומר, השולחן ערוך פוסק שחתימתו של אדם מחייבת אותו גם אם ברור שהוא לא קרא את ההסכם, כגון שההסכם כתוב בשפה לועזית והחותם אינו מבין שפה זו, וכן אם יש עדים שלא קרא את האמור בהסכם.

ההגיון מאחורי פסיקה זו הוא, שהחותם סומך על מי שכתב את ההסכם, ומסכים להתחייב על האמור בהסכם. ועוד, "אם אתה אומר כן לא הנחת חיוב לעמי הארץ ולא על הנשים דכולן יטענו כן" (שו"ת הרשב"א א, תרכט), כלומר שקבלת טענה כזו תפגע בתקנת הציבור, כי ניתן יהיה לקעקע את תוקפם של כל החוזים.

ישנם מספר יוצאים-מן-הכלל להלכה הנ"ל, ובהם תתקבל טענת אי-ההבנה. מקרים אלו הובאו במאמרו של הרב ד"ר אלי גורפינקל, "החותם על שטר שלא קרא או לא הבין על מה חתם: חוזה אחיד בהלכה", משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם, עמ' 88-77. אתייחס לאותם מקרים בקצרה, ואסביר מדוע אינם רלוונטיים למקרה דנן.

תוספות שאין לצפות שיופיעו בהסכם – כלומר, לסעיפים שאין לצפות שיופיעו בשטר אין תוקף, כאשר ברור שהמתחייב לא ידע מהם. במקרה דנן, עניינו של הסכם שכר הטרחה הוא להסדיר ולהסביר מה כלול בשירות המשפטי שנותן התובע, ומה העלות שלו. השאלה אם נדרשת תוספת תשלום עבור כתיבת הסיכומים היא בליבת ההסכם, וקשורה באופן מהותי לנושא העסקה.

חותם הנתון במצב נפשי מיוחד – המקרה המובא בפוסקים עוסק בכלה, אשר תחת חופתה אינה מעיינת היטב בהסכם ה'תנאים' עליהם היא מוחתמת. בנדון דידן, אמנם הנתבע היה בפתחו של הליך גירושין, אשר מטבע הדברים עשוי להכניס למצב רגשי עדין, אך קשה להשוותו למצב של כלה בחופתה. בנוסף, ציינתי שהנתבע הכניס שינויים כאלו ואחרים בהסכם, דבר המלמד שהוא לא הסכים לחתום בעינים עצומות.

שטר שנכתב ע"י צד אחד – חלק מן הפוסקים כתבו שהחותם מוכן להתחייב על מה שמחתימים אותו, כי הוא סומך על הסופר שכתב את ההסכם. ודוק, דווקא על הסופר שהוא צד שלישי החף מאינטרסים, ולא כאשר מי שכתב את ההסכם הוא צד להסכם. במקרה שצד להסכם הוא שניסח את ההסכם, אז החותם לא מוכן להתחייב על כל ההתחייבויות. בנדון דידן ההסכם אכן נוסח ע"י התובע. ברם, אילו הנתבע לא סמך על התובע, מדוע לדבריו לא טרח לקרוא את ההסכם? ברור שהמקרה עליו דיברו הפוסקים הוא כאשר החותם אינו מסוגל לקרוא את ההסכם (כגון במקור הדין שו"ת מהריא"ז ענזיל סי' מט, שם מדובר בצוואה שנחתמה ע"י זקן עיוור; או במקרה המופיע בתחומין ח עמ' 165-164, שם מדובר בחוזה אחיד של בנק, אשר רובא דעלמא אינם מסוגלים להבין אותו, ובדרך כלל אין אפשרות לשנות אותו). בעוד שבמקרה שלפנינו לנתבע לא היה קושי לקרוא את ההסכם אילו רצה בכך. זאת ועוד, הדעת נותנת שניסוח שטר בידי צד אחד אינו בהכרח פוסל אותו, אלא רק במקרה בו תוכן השטר הוא חריג ביחס למקובל, וראו עוד לקמן.

תנאים שניתן להניח שהחותם המסויים לא היה מודע לקיומם – כגון במקרה בו ההסכם מכיל מושגים משפטיים או הלכתיים שאינם מתבארים מתוך ההסכם גופו (כגון, מה משמעות תקנות רבינו גרשום או תקנות שו"מ בכתובה; הפנייה לספר או לחוק מסויים וכדו'). בנדון דידן, ההסכם כתוב בשפה ברורה, ואינו מכיל התחייבויות מן הסוג הנ"ל (סעיף 11, בו נכתב כי החתימה על ההסכם היא "דלא כאסמכתא, ובעניין שאין בו משום ריבית כמופיע בספר ברית פנחס" – הוא יוצא מן הכלל. אך אין לכן השלכה על הנושאים שהצדדים נחלקו בהם, כיוון שעניינו שיש תוקף להסכם).

חיובים שאינם סבירים – הסברה שאדם מוכן להתחייב גם אם לא קרא את ההסכם, נכונה כל עוד ההסכם מכיל רק חיובים רגילים ומקובלים. כי המתחייב סמך על כך שחייבו אותו כפי הרגיל והמקובל. ולא כאשר חייבו אותו בחיובים חריגים שאינם מקובלים. בנדון דידן, מדובר בסעיפים סטנדרטיים ומקובלים, ולכן הם מחייבים את הנתבע גם אם לא קרא את ההסכם.

בשולי הדברים אעיר, שגם אם הצדדים סיכמו בעל פה ששכר הטרחה יהיה בגובה 18 אש"ח, בהסכם כתוב במפורש שעל הסך הנ"ל יש להוסיף מע"מ. מכיון שגם תוספת זו מפורשת בחוזה, צריך הנתבע להוסיף את המע"מ על כל שכר הטרחה.

הטענות כנגד עבודת התובע והתפטרותו

הנתבע טען כי התובע לא עבד כראוי, אולם, לא ביסס את טענותיו בראיות. יתירה מזו, טענתו של התובע על כך שבדיון הראשון מקובל לשמוע בעיקר את בעלי הדין, מסתברת, וכך מקובל גם בבית דין זה. מעבר לכך, שכרו של התובע נקבע באופן גלובלי, וכדי לשלול את שכרו יש להוכיח באופן מובהק שהוא לא עשה את תפקידו, ולא די בביקורת כזו או אחרת (גם אם תוכח) על עבודתו כדי לשלול את שכרו.

כאמור, התובע התפטר מתפקידו לאחר שהנתבע קילל אותו קללות נמרצות. בנסיבות אלו, התפטרותו של הנתבע מוצדקת, ויש לראות בה כאילו הנתבע החליט לפטר את התובע מייצוגו. מה עוד שכבר הכרעתי שעמדתו של התובע בסוגיית התשלום על הסיכומים הייתה צודקת, ולכן לא היה צידוק להתנהגותו של הנתבע כלפי התובע.

אילו התובע לא היה מסיים את העבודה, היה מקום להפחית מעט משכרו, כדין פועל בטל, וידו על העליונה. אך מכיוון שהתובע כבר ביצע את כל המוטל עליו – התייצב לדיונים, כתב תגובות לבית הדין, ומילא את מכסת שעות הייצוג לה הוא התחייב – אין כל מקום להפחית משכרו.

לפיכך התובע זכאי לתשלום מלא.

חיוב נוסף בגין הוצאות גבייה והוצאות משפט

הוצאות שתובע מוציא כדי לגבות את חובו נחשבים חיוב מסוג "גרמא", ולכן לפי ההלכה, בדרך כלל אין לחייב בהם מצד דיני הנזיקין. ברם, מכיון שבנדון דידן ישנו הסכם מפורש בין הצדדים המחייב בתשלום הוצאות אלו – "כל תנאי שבממון קיים", ולכן התובע זכאי לתשלום עבור הוצאותיו.

אולם, כיוון שהסכום שנקבע הוא גבוה מאד, ומה עוד שהנתבע טוען שלא קרא סעיף זה, הרי שמסתבר שיש לראות בו התחייבות חריגה. זאת ועוד, בית הדין מוסמך להתערב בסכום שנקבע בסעיף שכזה, כי מדובר בחיוב בגין הוצאות גבייה, ולכן החיוב צריך לשקף את ההוצאות שהתובע הוציא כדי לגבות את שכרו. וראו במאמרו של הרב דניאל כ"ץ "התחייבות לשלם על הוצאות משפט", אמונת עתיך 99 (תשע"ג), אשר לסיכום ההלכה בעניין כזה כתב:

לדעת פוסקים רבים התחייבות לפיצוי על הוצאות מועילה, אם מדובר בסכום המשקף את שיעור ההפסד האמיתי. לגבי מניעת רווח עולה שהתחייבות אינה מועילה. אמנם מדברי 'ערוך השלחן' עולה שרווח קבוע ניתן להחשיבו בכלל ההפסדים, וכן עולה מפוסקים נוספים. יש שחייבו במקרה של התחייבות מפורשת שכללה גם נזקי מניעת רווח.

להבנתי, סכום סביר לשם ניהול ההליך עומד על 3200 ₪ . בסכום זה תהיה כלולה גם השתתפות הנתבע באגרת בית הדין שהתובע שילם.

החלטות

הנתבעחייב לשלם לתובעאת הסכומים הבאים:

3,600 ₪ עבור שכר טרחה.

3,200 ₪ עבור הוצאות משפט (תשלום על הוצאות משפט פטור ממע"מ).

3,910 ₪ עבור המע"מ לכלל התשלומים ששולמו וישולמו לתובע.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע 10,710 ₪.

התשלום בתוך 35 יום מהמועד הנקוב על פסק הדין.

בהסכמת הצדדים התקיים הליך בסדר דין מהיר, ולכן לא ניתן לערער על פסק הדין.

פסק הדין ניתן ביום ד' בתשרי תשפ"ג 19 בספטמבר 2023

והאמת והשלום אהבו

בזאת באתי על החתום

_______________

הרב אהרן פלדמן, אב"ד