בס"ד, ‏כ"ז תשרי תשפ"ה

‏29 אוקטובר 2024

תיק 84085

פסק דין

בעניין שבין

בעל מקצוע בתחום החשמל

– התובע            לבין

חברה קבלנית

-           הנתבעת

באמצעות בעלי החברה

            להלן 'נציג הנתבעת'       

א.         רקע

המקרה שלפנינו עוסק בתביעה לתשלום שכר ופיצויים. בין התובע, שהינו בעל מקצוע בתחום החשמל, אשר ביצע עבור הנתבעת (מטעמי נוחות, תכונה גם: הנתבע) עבודות חשמל במספר פרויקטים בהם שימשה הנתבעת, כקבלן ראשי.

בתאריך כז' באב תשע"ו, 31/08/2016, חתמה הנתבעת על חוזה לביצוע חלק ה'גמר' בפרוייקט בית הכנסת (להלן: 'המזמין'). בחוזה זה נקבע כי שיטת התשלום תהיה לפי כתב כמויות.

בתאריך ח' ניסן תשעז 4/4/2017 חתמו הצדדים על חוזה, בו שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע לעבודות חשמל בפרוייקט בניית בית הכנסת של המזמין  (להלן: "פרוייקט בית הכנסת"). בחוזה שבין הצדדים סוכם, שהשכר עבור עבודות החשמל של התובע יהיה 1,187,000 ₪, ושהוא יינתן על פי כתב כמויות וכן שהתשלום ותנאיו יהיו 'גב אל גב' ביחס לתשלומים שיינתנו על ידי המזמין לנתבעת.

בתאריך 24/4/17 החלה העבודה של התובע בפרוייקט בית הכנסת אשר התבצעה בפועל עד לתאריך 10/1/18. בתחילה ועד לתאריך 24/10/17 התבצעה העבודה באופן רציף, ולאחר מכן היא בוצעה עם הפסקות עד לתאריך 10/1/18, ומאותו יום ועד לתאריך 12/9/19 הייתה הפסקה מוחלטת בעבודתו של התובע בפרוייקט בית הכנסת, בעוד שבכל התקופה הנ"ל המשיכה עבודתה של הנתבעת בפרוייקט, אם כי בקצב איטי.

במהלך תקופה זו, עקב העובדה שהמבנה לא היה סגור בצורה הרמטית, חדרו יונים למבנה בית הכנסת וגרמו נזק לפסי תאורה מסוג 'לד' שהותקנו על ידי התובע כחלק מעבודתו.

בתאריך 17/7/17 התובע החל לבצע עבודות חשמל בפרוייקט נוסף עבור הנתבע ביישוב אחר (להלן: "פרוייקט ב'"). גם בפרוייקט זה הוא הועסק כקבלן משנה כאשר הנתבעת היא הקבלן הראשי. גם בפרוייקט זה התבצעה העבודה בשיטת כתב כמויות. העבודה על פרוייקט זה הסתיימה בתאריך 1/7/18, כאשר התבצע החיבור לחשמל.

בתאריך יט' חשוון תשעט, 28/10/2018, נחתם הסכם חדש בנוגע לפרויקט בית הכנסת בין המזמין לנתבעת, על פיו שיטת התשלום תשתנה משיטת כתב כמויות לשיטת 'פאושלי'.

מתאריך 12/9/19 עד לתאריך 21/11/19 התבצע החלק האחרון בעבודת התובע בפרוייקט בית הכנסת, ומיום זה ועד לשנת 2023 נעצר פרוייקט בית הכנסת בכלולותו, לפני השלבים הסופיים שנדרשו לשם קבלת טופס 4.

במהלך שנת 2023 פנה המזמין לנציג הנתבעת וביקש ממנו לסיים את כלל העבודות בפרוייקט בית הכנסת, אולם הוא סירב לחזור ולבצע את הנותר, היות וזמן רב עבר מאז הופסקה העבודה ומאחר שבתקופה זו הוא היה עמוס במחוייבויות אחרות ונוספות ללקוחות אחרים.

בשלב זה, פנה המזמין באופן ישיר לתובע וביקש ממנו, שיבצע עבורו עבודות חשמל נוספות, ללא תיווכו של נציג הנתבעת. המזמין אמר לתובע שתשלום על עבודות אלו יינתן לו בלא קשר לחשבון על כלל העבודה שנעשתה דרך הנתבעת. התשלום על עבודות אלו עמד על סך של 37,000 ₪.  

הסעדים המבוקשים על ידי התובע הינם- השלמת יתרת התשלום על עבודתו בפרוייקט בית הכנסת על סך 317,130 ₪, חוב נוסף על עבודתו בפרויקט ב' על סך 23,999 ₪, תשלום על העבודה שנדרשה ממנו לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לפסי התאורה שהתקין על ידי היונים על סך 40,435 ₪, ותביעות ממוניות נוספות שנגרמו בעקבות אי התשלומים הנ"ל.

ב.         טענות התובע

התובע טוען כי הסכום ששולם לו בפועל עבור פרוייקט בית הנכסת עומד על סך של 869,870 ₪, ומכיוון שעל פי הסיכום בין הצדדים יש לשלם עבור כל עבודה זו יהיה 1,187,000 ₪, הרי שהיתירה שעל הנתבעת לשלם לו באופן מיידי היא 317,130 ₪, מן הטעמים הבאים:

1.         אף שמלכתחילה נכתב בחוזה ששיטת התשלום היא לפי כתב כמויות, היות ובחוזה נכתב ש'הכל גב אל גב', הרי שברגע שהנתבעת עברה מול המזמין לשיטת פאושלי, גם ביחס לתובע שיטת התשלום צריכה לעבור לפאושלי.

2.         לטענת התובע הוא ביצע 100% מעבודות החשמל בפרויקט בית הכנסת, ולכן מגיע לו לקבל מהנתבעת את מלוא התשלום עבור עבודתו, מלבד סכום סמלי קטן שישולם רק עם קבלת טופס 4. על אף העובדה שמדובר בחוזה 'גב אל גב' כלומר, שהנתבעת אמורה להעביר את התשלום לתובע בהתאם לתשלומים שאותם יקבל מהמזמין, לטענת התובע הסיבה לכך שהפרוייקט התעכב ולא הסתיים עדיין היא באחרויותה של הנתבעת ועקב התנהגות בלתי סבירה של נציג הנתבעת. במצב כזה, טוען התובע כי על הנתבעת לשלם לו את יתרת התשלום, על סך של 317,130 ₪, למרות שהמזמין עדיין לא העביר תשלום לנתבעת ולא יעביר לה תשלום נוסף בעקבות הפסקת ההתקשרות בין המזמין לנתבעת. .

3.         בנוסף, במהלך השלבים הראשונים של ביצוע העבודות, התקין התובע גופי תאורה מסוג לד בתקרת בית הכנסת. הגופים הותקנו, נבדקו באותה שעה ונמצאו תקינים. לאחר החזרה לעבודה בפרוייקט ב 2019, נמצא כי במהלך הזמן הרב שבו המבנה עמד ריק, נכנסו יונים והרסו את גופי התאורה. הנזק נאמד על ידי התובע בכ- 40,435 ₪. בתאריך 23/10/19 במענה למייל שבו התובע ביקש מהנתבע שייקח אחריות על הפסד זה, אמר לו נציג הנתבעת שהיות והסיכום ביניהם בחוזה הוא שהכל "גב אל גב", והמזמין לא יאשר לו תשלום עבור נזקי טבע מעין אלו, הוא לא יוכל לשלם לו על הנזק ועל התובע לפנות לחברת הביטוח שלו. לטענת התובע האחריות מוטלת על הנתבעת ולכן הוא זכאי לתשלום עבור העבודה הנוספת.

בנוגע לפרוייקט ב' טוען התובע כי קיים חוב נוסף על סך 23,999 ₪ והוא תובע גם אותו. חוב זה נובע לטענתו מטעות של הנתבעת בהבנת התשלומים שהועברו מהמזמין לנתבעת. תשלום שהועבר מהמזמין לנתבעת עבור העבודות הנוספות שביצע התובע עבור המזמין לאחר הפסקת ההתקשרות בין הנתבעת למזמין, הוכלל על ידי הנתבעת כחלק מהתשלומים עבור העבודות שהתבצעו תחת ההתקשרות של המזמין עם הנתבעת. 

כמו כן, טוען התובע לחיובים ממוניים נוספים:

1.         התובע טוען שמחמת העיכוב שפירעון מלוא השכר שמגיע לו הוא נאלץ להשתמש בהלוואה שלקח מהבנק עבור שיפוץ הבית שלו בגובה של 185,000 ₪. זאת משום שהוא פיתח את העסק על סמך התשלומים שצפה שיקבל ומשזה לא קרה היה עליו לממן את ההוצאות האלו באמצעות ההלוואה שלקח לצורך בניית ביתו. הריבית על הלוואה זו לאורך השנים שעברו מגיעה לסך של 24,000 ₪, והוא תובע מהנתבע סכום זה.

2.         התובע מבקש להצמיד את סך כל התביעה שלו בגובה של 385,000 ₪ למדד תשומות הבנייה משנת 2020 שאז היה לטענתו מועד התשלום. לפי חישוב זה הוא טוען שמגיע לו סכום נוסף של  78,000 ₪.

סך כל התביעות הכספיות של התובע עד לשלב זה הינם 483,564 ₪.

בנוסף, התובע טוען שהיות וכל העיכוב בתשלום הוא מחמת הנתבעת יש להטיל עליו גם את תשלום אגרת בית הדין.

ג.          טענות הנתבעת

בנוגע לפרוייקט בית הכנסת- מכחישה הנתבעת באמצעות נציגה שהיא חייבת לתובע כסף, הן על עבודתו, והן על גופי התאורה שניזוקו מהיונים, מהטעמים הבאים-

1.         המשמעות של הניסוח בחוזה 'גב אל גב' היא רק מבחינת תנאי התשלום, העברת התשלום והאחריות על התשלום, אך לא מבחינת שיטת התשלום. לכן, המעבר מול המזמין לשיטת פאושלי לא מחייבת לבצע מעבר כזה גם מול קבלן המשנה. לכן ,לטענתה הנתבע קיבל את המגיע לו ואף יותר מהמגיע לו. בכל אופן נציג הנתבעת  מוכן שהנתבע יגיש כתב כמויות מסודר ויקבל את כל מה שמגיע לו (במידה ומגיע) לפי חישוב זה.

2.         האחריות על התקנת גופי התאורה מוטלת על התובע בלבד. לטענת נציג הנתבעת, הוא מעולם לא אמר לתובע להתקין אותם בשלב זה של העבודה, והסיבה שהוא עשה את זה כל כך מוקדם היא מפני שהוא רצה לנצל את הפיגום הנייד שהתובע הביא לצורך עבודות גמר אחרות. נציג הנתבעת טוען שהתובע אפילו לא השתתף בעלות הבאת הפיגום. לכן לטענתו  לא מוטלת עליו כל אחריות לנזק זה.

3.         גם אם מקבלים את טענת התובע שמגיע לו תשלום לפי פאושלי, כפי שנציג הנתבעת מודה שהיה מוכן לעשות בתורת פשרה בכדי לא להגיע לדיונים בבית דין, היות והנתבעת לטענתו קיבלה רק 85% מהסך הכולל של החוזה, התובע לא זכאי ליותר מזה.

4.         כמו כן, לטענת נציג הנתבעת חלק משמעותי בפרק החשמל שהוא עבודות פיתוח חוץ, בעלות של 54,310 ₪ לא בוצע על ידי התובע אלא על ידי המזמין ולכן יש להפחית סכום זה מהתשלום.

5.         בנוגע לחוב מפרוייקט ב', טען נציג הנתבעת שמדובר בכסף שעבר מהמזמין עבור העבודות שעשה התובע תחת ההתקשרות בין המזמין לנתבעת. הוא לא מכיר התקשרות עצמאית בין הצדדים ובוודאי שלא העברת סכומי כסף דרכו עבור התקשרות עצמאית בין הצדדים.

6.         בנוגע לתביעות הנוספות, היות והנתבעת לטענתה לא חייבת שום סכום כספי לתובע, הרי שלא ניתן להטיל עליה שום חיוב כספי שנובע מעיכוב בתשלום.

ד.         נושאי הדיון

1.         המשמעות של המעבר לחוזה "פאושלי" ביחס לחוזה שבין הצדדים

2.         הודאת הנתבע

3.         לכמה אחוזים זכאי התובע?

4.         החוב מפרוייקט ב'

5.         הנזק לגופי התאורה

6.         ריבית והצמדה למדד

7.         אגרת בית הדין

ה.         המשמעות של המעבר לחוזה "פאושלי" ביחס לחוזה שבין הצדדים-

בחוזה המקורי בין הצדדים נכתב כך:

סעיף 5:

 'תנאי התשלום יהיו כפי שנקבעו בין המזמין לחברה הקבלנית (הכל גב אל גב)'.

סעיף 9:

'סכום לתשלום: מחיר חוזה המזמין (רצ"ב) פחות 15% הכל לאחר אישור מנהל הפרויקט.

 התשלום והכמויות בחשבון יהיו גב אל גב חשבון מאושר על ידי המפקח'.

מחד, ברור שבחוזה שמדובר בשיטת תשלום שמבוססת כתב כמויות. מאידך פעמיים מצויין שהתשלום מבוסס על עיקרון של 'גב אל גב'.

התובע טען שמשמעות המושג "גב אל גב", החוזרת פעמיים בחוזה ביניהם, היא שברגע שהתשלום בין הקבלן הראשי למזמין עובר לשיטת פאושלי הרי שגם בתשלום בין הקבלן הראשי לקבלן המשנה עוברים לשיטת תשלום זו.

בנוסף, התובע טען שבשעת כתיבת החוזה דובר בעל פה במפורש בין הצדדים על כך שאם החוזה בין המזמין לנתבע יעבור לפאושלי- גם הצדדים יעברו לשיטת תשלום זו בהסכם שביניהם.

נציג הנתבעת מצידו טען שהמשמעות של 'גב אל גב' לא כוללת מעבר לפאושלי אלא רק את תנאי התשלום בתוך המסגרת של שיטת הכמויות. כאשר עיקרה של ההתנייה לא בא אלא כדי להוריד אחריות מהקבלן במידה והמזמין לא משלם.

בשאלה זו, סבור בית הדין כי לא ניתן לקבוע שהחוזה מתייחס בצורה ישירה למצב שבו שיטת התשלום תעבור לפאושלי, וזאת משום שבהחלט סבירה טענתו של נציג הנתבעת שהכוונה הישירה של הצדדים בהתנייה ובמילים "גב אל גב" היתה כדי להצמיד את מועדי ותנאי התשלום של הקבלן הראשי לאלו של קבלן המשנה

מאידך, נראה שלאור מה שנכתב בהמשך בחוזה שבין הצדדים ניתן לקבוע מה יהיה הדין במצב של מעבר לחוזה פאושלי בין הנתבע לבין המזמין, וכפי שקרה במקרה דנן.

בסיכום הראשון שבין הנתבע למזמין, התשלום בפועל היה מותנה באישור של המזמין על פי כתב כמויות, אולם, מהשלב שבו המזמין עובר לחוזה פאושלי- כבר אין צורך באישור של כתב כמויות היות ומתעוררת השאלה- כיצד מכאן ואילך יתקיים התשלום?

היות והרעיון של המעבר לפאושלי בא בדיוק כדי לוותר על כל התהליך של בדיקת ואישור הכמויות, הרי שהמעבר לשיטה זו מהווה אישור כללי של המפקח לשלם על פי החוזה בצורה מלאה בלא לבדוק את הכמויות.

ממילא, התוצאה היא שהאישור הכללי הזה תקף גם ביחס לקבלן המשנה.

מסקנה זו מקבלת אישור אף מדברי הנתבע עצמו.

במענה לשאלת בית הדין בנושא ענה הנתבע כך (פרוטוקול דיון 1 עמוד 6 שורה 8):

אב"ד: לו יצויר שעברת לפאושלי, והוא מגיש לך כתב כמויות ויוצא פי 3?

נציג הנתבעת: אני משלם. בכל עת.

אב"ד: איך זה מסתדר עם גב אל גב?

נציג הנתבעת: אני סופג, חד משמעית. אם התובע יגיש חשבון עם כמויות אני משלם באופן מידי.

אב"ד: זה לא מתיישב לי, אתה אומר נתתי קיבלתי, ועכשיו אתה אומר שיכול להיות שקיבלת מיליון ואתה תשלם לו 2 מיליון.

נציג הנתבעת: זה באחוזים. כמה אחוזים שאני קיבלתי לפי החוזה שלי ככה אני נותן לו את האחוזים לפי החוזה שלו.

אין לי בעיה עם זה, אני ערכתי את החשבון שאני הולך לתת לו באותם אחוזים שקיבלתי.

כלומר, אף שבתחילה נציג הנתבעת טען שעל התובע להמשיך להגיש כתב כמויות כרגיל, הוא חזר בו מתוך שאלת בית הדין והודה בכך שלמעשה עליו לשלם לתובע לפי האחוזים שהוא מקבל מהחשבון שלו מול המזמין. הנתבע אף ציין לחשבון שערך עם התובע שיובא בהמשך, ומהווה אישור למעבר לשיטת פאושלי גם עם התובע.

לאור זאת בית הדין קובע כי שיטת חישוב התשלום שבין הצדדים השתנתה בעת ששונה החוזה שבין המזמין לנתבע, וממילא היא עוברת לחישוב ע"פ חוזה פאושלי.

ו.          הודאות הנתבע שהוא מוכן לעבור לתשלום בשיטת פאושלי

בנוסף לאמור לעיל, בית הדין מקבל את טענת התובע על כך שהנתבע צריך לשלם לו לפי שיטת 'פאושלי' על בסיס הודאות הנתבע בעניין:

1.         במכתב מתאריך 2/10/2022 שבו הנתבע כותב את הסכום שנותר לתשלום עבור הפרוייקט. מדובר במכתב רשמי ומוחלט בו הנתבע אומר 'מבחינתי אין יותר מה לבדוק'. במכתב זה הנתבע מקבל למעשה באופן כללי את החישוב של התובע שמבוסס על מעבר לפאושלי.

זו הודאת בעל דין שאין אפשרות לחזור ממנה, על כך ששיטת התשלום בין הצדדים עברה ל'פאושלי'.  

2.         במכתב נוסף שהנתבע שלח לתובע בתאריך 17/01/2024 הוא עורך בצורה חדשה את החוב שלו לנתבע ומגיע לסכום שונה, אולם גם במכתב זה הוא מתייחס בפירוש למעבר לפאושלי.

3.         גם במהלך הדיון הנתבע נע בין אמירות שלא מגיע לתובע לעבור לפאושלי והכל היה בתורת פשרה לבין אמירות הפוכות-

עמוד 7 שורה 3 בפרוקטוקול דיון 1:

הכמויות היו הרבה פחות ממה שהיה בפועל, ואני הסכמתי ללכת איתו פאושלי.

עמוד 7 שורה 30 בפרוטוקול דיון 1:

נציג הנתבעת: אני לא מתחמק מהפאושלי, כי אני סיכמתי איתם.

וכן דבריו שהובאו בסעיף הקודם (ה') כמענה לשאלת בית הדין.

ז.          לכמה אחוזים זכאי התובע?

לאחר שהכרענו כי התובע צודק בטענתו על כך שהוא זכאי לתשלום לפי שיטת פאושלי, יש לקבוע לכמה אחוזים מכלל החוזה הוא זכאי לאור העובדה שהנתבע לא קיבל את מלוא השכר.

הנתבע טען שהוא לא מחוייב לשלם לתובע יותר מהאחוזים אותם הוא עצמו קיבל מהמזמין, היות ושיטת התשלום שנכתבה בחוזה היא 'גב אל גב'.

בדיון הראשון התובע טען שנתבע קיבל את מלוא הסכום עבור סעיפי החשמל (עמוד 7 שורה 33 בפרוטוקול דיון 1):

תובע: אמר לי המפקח שלא קוזז שום פרק מעבודות חשמל.

אולם, החלקים בחוזה עם המזמין, להם אחראי התובע, הם פרקים 8 ו35 שמהווים 13% ו 4% מהחוזה בהתאמה.

בחשבונות האחרונים שניתנו מהמזמין לנתבע נקבע שהסכום שמגיע עליהם יחסית לביצוע, היות והמבנה לא קיבל בפועל טופס 4, הוא 14% בסך הכל. כלומר, סך התשלומים ששולמו על הפרקים שבחוזה בין התובע לנתבע עומד על 14/17 שהם  82.35%. כלומר, שהנתבע צודק בכך שלא ניתן לו מלוא הסכום עבור פרקי החשמל.

במהלך הדיון הובהר על ידי המפקח שאין לראות באחוזים אלו חישוב מדוייק היות והם נעשו בצורה מאוד כוללנית מתוך מטרה להגיע לסה"כ כללי של אחוזים בכלל הפרוייקט.

פרוטוקול דיון 2 עמוד 8 שורה 15:

אב"ד: יצאנו בחוסר בהירות, ה12/13 זה סתם מספר כדי להגיע ל89%?

המפקח משתף מסך של החשבון האחרון.

זה החשבון שהיה, יכול להות שהוא קיבל 12 אבל הוא עשה רק עשרה אחוז

יש כל מיני סעיפים קטנים שהוא קיבל עליהם ולא עשה אותם.. יש סעיפים שהוא עשה חלק וקיבל את מלוא הסכום..

מערכת גילוי אש השארת לו רק 2 מתוך 4, וזה הרבה. אבל זה כי רצית להגיע ל15 אחוז האלה.

אם הייתי כותב בחשמל 0 ובשאר מאה, זה גם היה מקובל.

אב"ד: אם אני רוצה להעתיק את הפאשולי מכם לפאושלי מול התובע, אני מבין ממך שמה שאני צריך לקחת זה 89% ולא 12/13?

מפקח: זה כן ולא, והפער הוא לא גדול, זה לא מדויק, ובשביל זה עשינו את הטבלה. כי תמיד אפשר להגיד שורה תחתונה עשית 75 אחוז וללכת על זה.

למשל, באבן הוא סיים את העבודה, ונתנו לו מאה אחוז יכול להיות שהיה חסר אבן פה אבן שם. בחשמל היה חסר דברים, אז הוא לא קיבל את הכל.

היות וכפי שהובהר על ידי מפקח הבנייה החלוקה לאחוזים בחשבון הסופי איננה מדודה ומדוייקת, נראה להעריך בהשערה את חלקם היחסי של פרקי החשמל על פי ממוצע שבין החישוב של הסכום הגלובלי שהנתבעת קיבלה על כלל הפרוייקט לבין האחוזים שמצויינים ספציפית ביחס לפרקים אלו. על כלל הפרוייקט הנתבעת קיבלה 89.5% ואילו על פרקי החשמל של התובע נכתב כי שולמו 82.35%, והממוצע ביניהם עומד על 85.92%.

לאור זאת בית הדין מעריך את האחוז היחסי ששולם על פרקים אלו ב 85.92%.

במהלך הדיון השני בבית הדין וכן בסיכומים שהגיש התובע לאחר מכן ובהקלטה שהתובע שלח של דין ודברים שנערך בינו לבין הנתבעת, הוא טען שאף שהנתבעת לא קיבל את מלוא הסכום ומדובר בחוזה 'גב אל גב', עליו לשלם לתובע את מלוא הסכום עבור עבודתו. הסיבה לכך היא שלטענתו הסיבה לעיכוב התשלום נעוצה בהתנהלות לא סבירה של הנתבע (פרטוקול דיון 2 עמ' 10 שורה 30):

'תובע: יש עוד דבר שמאוד חשוב לי לומר, הסיפור הוא כזה, אם לנציג הנתבעת היו 3 מליון ₪ שמחכים לו בסוף הפרויקט הוא היה עושה את הפרויקט בצורה מאוד זריזה, ברבע יום. אבל הוא לקח בחשבון את הסכומים שהוא צריך לשלם לי... ברגע שהוא הבין שהוא יצטרך להוציא כספים בשביל לסיים את הפרויקט אז למה שהוא יסיים את הפרויקט?? אז הוא אומר לישוב, אבל אתם תדאגו לו כי הוא בעל משפחה ויש לו ילדים. אבל אם הפרויקט היה לו רווחי, ברור שהוא היה מסיים אותו. מי לא מסיים פרוייקט רווחי.'

ונציג הנתבעת עונה לו:

'נציג הנתבעת: אני לא אכנס לדברים האישיים, ואני אומר לך כבר עכשיו, אתה קבלן משנה ותביא כתב כמויות אני אשלם. העבודה הופסקה לא בגללי, התחלף שם וועד וכאשר הם באו אלי כעבור 4 שנים, לדעתי הם באו אלי ביולי אוגוסט, והייתי במסירה של עבודות ציבוריות בבאר שבע ולא התאים לי. כאשר הייתי בקשר על א', וגם אח"כ עם ב', אמרתי כל הזמן, תדעו שיש לסגור עם התובע כדי שהוא ייצא מרוצה. ותמיד כל מה שעשיתי היה בתיאום עם א', והוא אמר לי תוסיף לו עוד קצת.'

במידה וטענת התובע על כך שהיתה התנהלות לא סבירה של הנתבעת היתה מוכחת בצורה מובהקת היה מקום לדון בשאלה האם במצב כזה יש חובה על הקבלן הראשי לשלם על אף העובדה שהוא לא קיבל תשלום מלא מהמזמין ועל אף העובדה שמדובר בחוזה 'גב אל גב'. אולם, היות ולא נמצאה הוכחה כזו, אין מקום לדון בכך.

יתירה מזו, גם ב', ממזכירות היישוב אמר לבית הדין שניתן להבין את חוסר ההסכמה של נציג הנתבעת לסיים את העובדה (פרוטוקול דיון 2 עמוד 2 שורה 7):

'אב"ד: מי שלא רצה להמשיך זה נציג הנתבעת?

ב': כן בגלל הזמן שעבר,

אב"ד: מבחינתכם הייתם ממשיכים?

ב': היינו צריכים לבדוק מה המשמעות של זה, אבל קיבלנו מבנה כמעט מושלם עם הרבה השלמות וכמעט אין קבלן שיסכים להיכנס לדבר כזה כי זה הרבה סיומות. כנראה זה היה חשבון שלו ולכן הוא לא יסיים וגם לא יקבל את היתרה.'

נוסיף על הדברים את העובדה שהתובע המשיך לעשות עבודות מסויימות עבור המזמין לצורך השלמת הפרוייקט וקבלת טופס 4, ועל עבודות אלו עליו לנהל משא ומתן עצמאי מול המזמין ולתמחר את השווי שלהן, כאשר יש היגיון שלפער בין השווי הכללי של העבודות לבין מה שמהזמין שילם בפועל יהיה משקל בתמחור ביניהם.

לפיכך בית הדין קובע שלא ניתן לחייב את הנתבע לשלם מעבר ל85.92% מהסך הכללי שמצויין בחוזה עבור עבודות החשמל.

הסכום לתשלום עבור 100% מהעבודה לפי החוזה הראשוני בין הצדדים עומד על 1,099,050 ₪, ו85.92% מתוכו הם 944,304 ₪.

הסכום שכבר שולם לתובע לפי דבריו עומד על 869,870 ₪, מה שאומר שהיתרה לתשלום עבור פרוייקט בית הכנסת עומדתת על סך של 74,434 ₪.

ח.         החוב מפרויקט ב'

התובע טען לחוב עבור פרוייקט זה. הנתבע טען שהכספים ששולמו לתובע על ידי המזמין בסך 37,000 ₪ הם חלק מהכספים ששולמו עבור העבודה אותה ביצע התובע עבור הנתבעת. ב' נציג היישוב, סתר את טענתו ואמר שהתובע צודק בכך שאלו סכומים שביחס אליהם נאמר במפורש לתובע על ידי המזמין שהם מחוץ לחשבון עם הנתבעת. נציג הנתבעת עצמו לא סתר את דברי ב' מבחינה מציאותית אלא טען שהם לא היו רשאים לעשות דבר כזה בלי להודיע לו. בית הדין לא מצא שיש  בכך כדי לקבוע שכספים אלו יהפכו לחלק מהחשבון שבין התובע לנתבעת. בייחוד לאור העובדה שבמהלך הדיונים עלה שהמזמין המשיך להעביר כספים דרך הנתבעת ובידיעת הנתבעת מסיבות כאלו ואחרות. לפיכך בית הדין מקבל את טענת התובע בנוגע לסכומים אלו וממילא את טענתו לחוב בסך 23,399 ₪  על פרוייקט ב'. 

לאור כך בית הדין קובע כי טענת התובע בעניין החוב מפרויקט ב' צודקת, ולכן על הנתבע לשלם לתובע את היתרה לשלום בפרוייקט זה העומדת על סך של 23,399 ₪.

ט.         הנזק לגופי התאורה

התובע טוען שהיות ונציג הנתבעת התרשל בסגירת המבנה וחובה זו היתה מוטלת עליו, הרי שעליו לשאת בתוצאות נזקי היונים ולשלם לו את מלוא הסכום שמוערך בחוזה עבור ביצוע התקנת פסי הלד, בניכוי עלות הקמת הפיגום שאותו הקים הנתבע.

סכום זה הוערך על ידו על בסיס ההנחה שביצע 171 מ"א של פס תאורה.

לפי התמחור בחוזה ביחס לתאורה זו יוצא שהסכום שמגיע לתובע עומד על 41,956 כולל מע"מ.

לאור הסכמת הצדדים שהנתבעת סיפקה את הפיגום מוסכם גם על התובע שעליו להפחית את עלות הפיגום מסכום התביעה. התובע הציג הצעת מחיר לפיגום מהאינטרנט בעלות של 1,521 ₪ לשבוע כולל מע"מ. בהפחתת סכום זה יוצא שתביעתו בגין נזק זה מסתכמת ב 40,435 ₪ כולל מע"מ.

נציג הנתבעת כופר בעצם האחריות שלו על הנזק בטענה שהוא עשה כל מאמץ מבחינתו לסגור את המבנה, וכפי שנאמר בפרוטוקול הדיון, הוא והמפקח ניסו יחד לסגור את המבנה.

כמו כן הוא טוען שהתמחור אינו נכון והציג תמחור אלטרנטיבי על בסיס הצעות מחיר שהציג לבית הדין. לפי תמחור זה העלות של החומרים עומדת על 16 ₪ למטר, ואין צורך ביותר מעשר שעות לביצוע ההתקנה. לטענתו השווי של העבודה מסתכם לטענתו ב 16*171=  2736 ₪, ובתוספת מע"מ – 3201 ₪. לכך יש להוסיף 10 שעות עבודה לפי תמחור של 68 ש"ח לשעה. סה"כ = 3881 ₪ בלבד.

עלינו לדון אם כן בשתי שאלות:

1.         האם האחריות מוטלת על הנתבעת?

2.         במידה וכן, מה שיטת התמחור?

האם הבסיס לתמחור הוא המחיר של העבודה על פי החוזה בין הצדדים כפי שטוען התובע, או שהבסיס הוא הערכת שעות עבודה ומחיר הנורות כפי שטוען נציג הנתבעת?

1.         שאלת האחריות של הנתבעת

נציג הנתבעת אמר לתובע לפני ביצוע העבודה הנוספת, שהוא לא יוכל להשיג תשלום מהמזמין עבור העבודה ולכן על התובע לנסות להוציא את הכסף מהביטוח שלו. על אף הודעה זו, התובע ביצע את העבודה פעם נוספת.

האם יש לראות בזה מחילה של התובע על חובת התשלום?

גם אם נניח שהוא לא מחל, עדיין יש לשאול מכח מה יכול התובע לתבוע תשלום עבור הנזק שביצעו היונים במבנה לעבודת החשמל שהוא ביצע?

מדיני נזיקין או שומרים הדבר קשה מאוד, שכן לא מדובר ברכוש התובע אלא יש כאן רק גרמא בנזיקין מבחינת הנזק עצמו של היונים, וגם הנזק הוא לא נזק ישיר אלא נזק עקיף, שכן מחמת הנזק התובע נדרש לבצע עבודה נוספת.

נראה לומר שיסוד החיוב הוא מדין פועל, כלומר, היות ולדברי נציג הנתבעת על הנתבעת לחזור ולעשות את העבודה עבור המזמין, והוא ביקש ואמר לתובע שעליו לבצע את התיקון, הרי שחובה עליו לשלם לו.

בשלב ראשון נוכיח שכך נכון לנתח את המציאות, ובשלב שני נבסס מבחינה הלכתית את יסוד חיוב התשלום.

בהודעת מייל מתאריך 23/10/19 שהתובע שלח לבית הדין, מספר התובע לנציג הנתבעת על הנזק שנגרם לפסי הלד ועל כך שהעלות של התיקון נאמדת בכ 45,000 ₪ ושואל אותו מי ייקח אחריות על התשלום.

נציג הנתבעת עונה לו –

'החוזה ביננו הינו גב אל גב, לא נראה לי שיאשרו לנו עלות של 45,000 ש"ח בגין נזקי טבע. תבדוק אולי דרך הביטוח שלך'.

המענה מלמד שנציג הנתבעת סבור שעליהם לבצע את העבודה עבור המזמין בלא לדרוש על כך תשלום נוסף. 

נמצא, שהתובע ביצע את העבודה בהוראת נציג הנתבעת. ממילא, אין משמעות לשאלה אם פסי הלד הותקנו בשלב מוקדם או מאוחר, היות ולמעשה העבודה הראשונית נעשתה בידיעת נציג הנתבעת והעבודה הנוספת נעשתה בהוראת נציג הנתבעת.

על אף שהוראת נציג הנתבעת לא כללה הבטחה לתשלום, אלא היתה אמירה שמשמעה – 'תתקן, ואחר כך נראה מה נעשה עם התשלום', כעת על בית הדין לקבוע האם מוטלת חובת תשלום על הנתבעת או שסעיף 'גב אל גב' באמת פוטר אותה מתשלום.

2.         האם סעיף 'גב אל גב' פוטר את הקבלן מחובת התשלום?

בפרוטוקול דיון 1 עמ' 5 שורה 20 נאמר על ידי הנתבע:

'בישוב היו כל מיני בעיות שקשורות לעמותה. התובע אחראי לעבודה שלו, הוא אחראי מתי לשים לד, מתי לסגור. בד"כ כשעושים מבנה עושים את הנקודות השחורות, ואח"כ שמים לדים ואז סוגרים.

אב"ד: אתה לא ידעת?

נתבע: זה לא מעניין אותי, הוא קבלן משנה, הוא מחליט.

אב"ד: איך זה קשור לזה שזה גב אל גב?

נתבע: אם הוא עובד אצלי אז אולי יש לי אחריות במידה מסוימת. אבל ברגע שזה גב אל גב אם אני קיבלתי הוא מקבל, אני לא קיבלתי זה לא שאלה.'

נציג הנתבעת מבסס את טענת הפטור שלו על הנימוקים הבאים:

1.         התובע קיבל את ההחלטה להתקין את פסי הלד בשלב מוקדם של העבודה ובכך הוא לקח על עצמו סיכון מיותר.

2.         היות והוגדר בחוזה שתנאי התשלום יהיו 'גב אל גב', כל עוד הוא לא קיבל תשלום נוסף מהמזמין עבור עבודה זו, הוא לא מחוייב בתשלום כלפי התובע.

בנוגע לשאלה מי אחראי להיווצרות הנזק, בפרוטוקול דיון 2 עמוד 6 שורה 8 נאמר כך:

'הרב איגרא: אתה ביקשת מנציג הנתבעת לסגור את המבנה בשביל שלא יכנסו היונים?

מפקח: אני ביקשתי ממנו כמה פעמים.

אב"ד: יש לך התכתבות או משהו?

מפקח: יש ואני אמצא.

נציג הנתבעת: הוא באמת ביקש, ניסינו לסגור את המבנה הרבה מאוד פעמים, יש לי גם תמונה שסגרנו את המבנה וגירשנו את היונים, וחזרנו אח"כ והיו שם יונים.. זה לא שלא ניסינו..

מפקח: ניסינו, אבל בסוף היו יונים.. '

נאמר במפורש על ידי המפקח, ונציג הנתבעת קיבל את דבריו, שהיו בקשות חוזרות ונשנות ממנו לסגור את המבנה כדי שהיונים לא יגרמו נזקים. אף שנציג הנתבעת עשה מאמצים כדי להתמודד עם הבעיה, הוא לא הצליח.

אמנם לא הוכחה רשלנות פושעת של הנתבע, שכן הוא ניסה לסגור את המבנה, אבל במבחן התוצאה הוא לא הצליח לסגור את המבנה באופן שימנע את הנזק, כאשר לא מדובר במשימה בלתי אפשרית אלא בשאלה של רמת ההשקעה במציאת פיתרון. כמו כן, עצם התארכות הפרוייקט עד לשלב זה היא, כפי עדות המפקח, מחמת עבודה איטית של הנתבעת. מסיבות אלו המזמין לא רואה חובה לשלם לנתבעת עבור העבודה הנוספת אלא רואה בזה אחריות של הנתבעת.

כעת יש לדון בשאלה השניה, האם העובדה שהתשלום בחוזה מוגדר בצורה של 'גב אל גב', מובילה למסקנה שטוען נציג הנתבעת, שכל עוד לא משלמים לו, גם הוא לא צריך לשלם לתובע?

שאלה זו מעלה את סוגיית גבולות האחריות בחוזה שבו התשלום מוגדר 'גב אל גב'.

היות ומה שהוגדר בחוזה הוא שתנאי התשלום יהיו גב אל גב, הרי שעצם חובת התשלום איננה גב אל גב אלא רק תנאי התשלום. ממילא, ככל שיוכח שהאחריות על הצורך לבצע את העבודה פעם שניה מוטלת על הנתבעת הרי שחובה עליו לשלם למי שביצע אותה עבורו. במצב כזה שבו סיבת התשלום ברורה, לא מדובר בקביעת תנאי התשלום ולכן אין לפטור את הקבלן מתשלום על בסיס טענה זו.

חשוב להוסיף ולומר, שאף שבהודעת המייל של התובע לנתבעת, נציג הנתבעת אמר שהוא לא מוכן לשלם על העבודה, ואחר כך התובע ביצע את העבודה, אין לראות בזה מחילה על חובתה של הנתבעת לשלם, היות ואף מדברי נציג הנתבעת ברור שהתובע יחפש ממי לקבל את השכר, כאשר נציג הנתבעת הציע לו לדרוש את זה מחברת הביטוח, אולם ברור שככל שיתברר שעל הנתבעת לשלם מן הדין, התובע לא מחל על חובת התשלום הזו.

3.         שיטת התמחור

לאור דברינו לעיל, יסוד החיוב בתשלום הוא מדין פועל, על בסיס החובה החוזית של הנתבע לבצע את העבודה בשנית עבור המזמין. אולם, היות ומדובר בעבודה שצריכה להיעשות בשנית, אין היא כלולה בחוזה הראשוני שבין התובע לנתבע, וממילא התובע יכול לבחור איזה חשמלאי שירצה שיבצע את העבודה הזו ולכרות איתו חוזה חדש עם תמחור עצמאי.

במצב כזה, היות והנתבע לא התחייב מעולם לשלם לתובע עבור עבודה זו ובוודאי שלא נקבע ביניהם מה יהיה התמחור לעבודה, עלינו לקבוע כעת מה יהיה שכר עבודתו.

בשולחן ערוך חושן משפט סימן שעה סעיף ד איתא:

היורד לשדה חבירו ברשות, אפילו נטע שדה שאינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על העליונה, שאם היתה ההוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה;

וכתב הסמ"ע שם סק"ח: 'ור"ל שנוטל בשבח כשאר שתלי העיר', כלומר, לפי השכר המקובל בשוק עבור עבודה זו.

היות ובנידון דידן מדובר ביורד ברשות כפי שביארנו, ולא זו בלבד אלא שמדובר בשדה העשויה ליטע, שהרי הנתבעת היתה מחוייבת לעשות את העבודה כפי שביארנו, עלינו  לאמוד כמה מקובל בשוק לשלם עבור עבודה זו.

לאור הדברים בית הדין קובע שעל הנתבע לשלם בצורה מלאה עבור העבודה החוזרת של התקנת פסי הלד כפי שמקובל בשוק, בהתחשב בעובדה שהנתבעת מימנה את בניית הפיגום, והתובע רק רכש את פסי התאורה והתקין אותם.

י.          ריבית והצמדה למדד

לאור פסיקת בית הדין שהנתבעת לא היתה חייבת לשלם מעבר לאחוזים מהתשלום שאותם היא קיבלה, ולאור העובדה ששאלה זו היתה נתונה במחלוקת בין הצדדים לאורך כל הדרך ומחמת זה נציג הנתבעת לא הסכים לשלם דבר לפני שיגיעו להסכמה, הרי שאף מבלי להיכנס לשאלה אם יש בדבר משום איסור ריבית בנידון דידן, לא ניתן לחייב בתשלומי ריבית או הצמדה על החוב, שכן דחיית התשלום לא נעשתה בפשיעה גמורה.

יא.        אגרת בית הדין

על פי ההלכה כאשר שני הצדדים התנהלו בדיון המשפטי באופן סביר, פנייתם נחשבת לפנייה משותפת ולכן הם מתחלקים בשווה באגרת בית הדין (ראו משנה בבא בתרא קסז ע"ב בנוגע לתשלום שכרו של סופר בית הדין, ועיינו גם שו"ת הריב"ש, תעה; שו"ת תשובות והנהגות ב, תרצו, בסופו. וכן במדיניות בית הדין באתר בית הדין).

אגרת בית הדין בתיק זה עמדה על סך של  5,107.93 ₪ כאשר התובע שילם את מלוא הסכום.

לאור זאת על הנתבעת להשיב לתובע מחצית הסכום העומדת על 2554 ₪. 

יב.        החלטות

1.         הנתבעת חייבת לשלם לתובע סך 98,433 ₪ כולל מע"מ עבור עבודתו, בתוך 35 ימים מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

2.         בנוסף, על הנתבעת לשלם לתובע סך 2,554 ₪  עבור השתתפות באגרת בית הדין בתוך 35 ימים מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

3.         הנתבעת חייבת לשלם לתובע עבור העבודה החוזרת של התקנת פסי הלד בפרוייקט בית הכנסת, בתוספת עלות החומרים, את המחיר המקובל בשוק.

4.         בית הדין מאפשר לצדדים להגיע להסכמות על גובה התשלום, על פי ההוראות המצויינות בפרק ט, סעיף 3 בפסק דין זה (עמוד 13), בתוך 40 יום מהתאריך הנקוב על פסק דין זה. במקרה שהצדדים לא יגיעו להסכמות הם רשאים לפנות לבית הדין בתוך 60 יום מהתאריך הנקוב על פסק דין זה, ובית הדין יכריע בעניין, יתכן שבית הדין ייעזר במומחה ועלותו תושת על הצדדים.

5.         ניתן לערער על פסק זה עד 30 ימים מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

פסק דין ניתן ביום כ"ז תשרי תשפ"ה, ‏29 אוקטובר 2024

בזאת באנו על החתום

הרב אריאל אגרא – דיין  הרב עידו הבר – אב"ד    הרב בועז עג'מי - דיין