פסק דין ביניים

בעניין שבין

התובעת:           חברה לבניית אתרי אינטרנט

ע״י בעלי החברה

הנתבעת:           עמותה א'

ע״י המנכ״ל

א. עובדות

עמותה א' פנתה לתובעים לבצע עבורה כמה עבודות :

״דף נחיתה״ באינטרנט בעלות של 550 ₪.

קמפיין פרסומי בגוגל בעלות של 1300 ₪ . על נושאים אלו חתמו חוזה.

את התשלום לדף הנחיתה התובעים קבלו, ואילו את התשלום על הקמפיין התובעים לא קיבלו.

בנוסף חתמו על חוזה לפרסום סדנאות והרצאות, אולם התובעים ראו שעבודה זו לא משתלמת, לכן חזרו בהם מנושא זה.

בשנת 2009 בנו התובעים אתר עבור הנתבעים, ועל זה קבלו את התשלום במילואו.

בנוסף לבניית האתר סוכם על תשלום של 100 ₪ לחודש על האחסון. התובעים לא קבלו תשלום על 10 חודשי אחסון אחרונים, בסך כולל של 1000 ₪.

כ. טענות ותביעות התובעים

שכר על בניית האתר כמוסכם -1,300 ₪ 1000 ₪ עבור אחסון האתר במשך 10 חודשים. הוצאות משפטיות ועוגמת נפש־ 2,300 ₪.

ג.  טענות הנתבעת

נציג הנתבעת מודה שהתובעים הקימו עבורם את האתר, וגם ביצעו עוברם את הקמפיין הפרסומי, ובכל זאת לטענתם הוא פטור מיתרת התשלום בגלל הסיבות הבאות -

העבודה לא צלחה, קמפיין א' התחיל באיחור, וגם כשהתחיל היה רצוף בתקלות. רוב הגולשים לא ראו אותו בשפה העברית ועוד כיוצ״ב. והראיה שרק אדם אחד (מתוך 16) נרשם לסדנא דרך האתר (אם כי יתכן שגלשו עוד מתעניינים, אלא שלא נרשמו),

כמו כן הניהול השוטף של האתר נתקל בקשיים. התובעים לא הצליחו לשדרג את תוכנת האתר כפי המתבקש. בנוסף דמי האחסון כלל גם טיפול באתר, והטיפול לא היה משביע רצון כלל.

חומר שהיה באתר אבד (בעיקר מאמריו של רב העמותה).

החוזה לפרסום הרצאות וסדנאות שבוטל על ידי התובעים באופן חד צדדי, גרם להפסדים.

ד.     תגובת התובעת

לטענת נציג התובעת, אמנם היו תקלות בעבודה, אך הם טופלו בזמן סביר. הם לא היו אמורים לשדרג את האתר, והתקלות באחסון היו מזעריות וטופלו.

לא סביר שהלכו לאיבוד חומרים, בכל אופן הם לא יודעים על חומרים שהלכו לאיבוד.

מקובל בענף שלמרות שחתמו חוזה אח״כ בודקים את הכדאיות שלו, ולכן הם רשאים היו לבטל את החוזה לפרסום הסדנאות וההרצאות.

ה.     הערכה עובדתית

השתכנענו שהעבודה בוצעה באופן חלקי: מחד - הקמפיין עלה לרשת, מאידך, היו תקלות שונות: גם התובעים עצמם הודו שהיו בעיות, אלא שלטענתם תיקנו אותן תוך כדי העבודה. היה איחור גדול בהעלאת הקמפיין, שמשמעותו היא שהאתר, היה פעיל תקופה קצרה מהמתוכנן. כמו כן, ברור שבחלק מהזמן, דף הנחיתה לא עבד כראוי.

נושא איבוד המאמרים לא הוברר דיו, ונתייחס לנושא זה להלן.

ו.      הדיון ההלכתי

לפנינו סוגיה של עבודה שנכשלה, כולה או בחלקה.

בענין עבודה מוזמנת שלא קוימה־כולה או חלקה- יש לבחון פרשנות החוזה, האם השכר משולם על המאמץ או על התוצאה. ויש שהדבר בספק באשר לכוונת הצדדים.

הגמ׳ בב״ק קטז, א מתייחסת למצב בו ״שטף נהר חמורו וחמור חברו״, וירד בעל החמור הזול להציל את החמור היקר, תוך שהוא מתנה עם הבעלים שתמורת הצלת החמור היקר, יתן לו דמי שלו [רש״י שם]- ולא הציל, ״אין לו אלא שכרו״.

כלומר אותו שניסה להציל את חמורו היקר של חבית, מקבל שכר עבודה, אך הפסיד את השכר המוסכם ביניהם - דמי חמורו.

שואלת הגמי מברייתא שנאמר בה:

"השוכר את הפועל להביא כרוב... לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם״,

מכאן רואים לכאורה, שמקבל שכר מלא ולא הפסיד שכרו, למרות שלא הועיל לו. ומשיבה הגמרא:

"התם עביד שליחותיה, הכא לא עביד שליחותיה".

כלומר, בענין השליח- השכר המוסכם הוא על העבודה ־ ולכן התמורה אינה תלויה בהצלחה. לעומת זאת, בירד להציל, השכר המוסכם הוא תמורה לתוצאה.

אמנם, מהעובדה שגם בירד להציל יש לו ׳שכרו׳, נראה שמוסכם היה שדמי פעולה ישלם על עצם הפעולה מכל מקום (ראה ב״י חו״מ קפה, מחודש ב; פתחי חושן, הל׳ שכירות יד, ז), וכמבואר לקמן.

הלח״מ (שכירות ט, ח) מתקשה מדוע בענין ירד להציל ולא הציל אין אומרים כי ״עביד שליחותיה״, שהרי עשה את אשר הוטל עליו ולא התרשל? הלח״מ נשאר בצ״ע.

בעל כנסת הגדולה (שו״ת בעי חיי, חו״מ רכ) מחלק בין שני מצבים: בירד להציל, מדובר בסכום מופרז, דהיינו דמי חמורו של המציל שהם הרבה מעבר לדמי הפעולה כנ״ל, ולכן אנו מפרשים את ההסכם, ששכר זה מותנה בהצלחת המשימה דווקא, ואם לא הצליח הוא מקבל רק את שכרו על הפעולה. [ועיין עוד בספרו של ד״ ר שלם ורהפטיג, דיני עבודה במשפט העברי, תל אביב תשכ״ט עמ׳ 785].

ניתן לחלק באופן נוסף: בירד להציל מדובר במצב שהסיכוי הוא גדול שיצליח. המציל כאילו אומר לחברו, אני מוכשר ממך להציל, לכן אקפוץ ואציל. בעל החמור היקר מסכים לשלם דמי החמור הזול אף שהם מעבר לדמי הפעולה, רק על סמך כך שהדבר ישתלם לו. אבל במקרה של השליח, ידוע מראש שמדובר במאמץ של הליכה למקום רחוק, כשאין ידוע אם המאמץ יצליח, ולכן מוסכם שהשכר ניתן על עצם המאמץ.

לפ״ז יש לבחון כאמור טיב החוזה. יש מצבים שבהם מראש ידוע שיש ספק אם יצליח, והשכר הוא על עצם המאמץ, כמו הדוגמה הנ״ל של שליח להביא תרופה לחולה. כך יש לומר גם ביחס לניתוח רפואי, שתדלנות עו״ד וכיוצ״ב, שהתשלום הוא על עצם המאמץ, ללא בטחון שהוא ישא פירות (ראה לדוגמה תשב״ץ ג, נט; שו״ת חוות יאיר קנד). ואז חייב לשלם שכר גם אם לא יצליח, אם כי יש לעתים שהמעביד מבטיח תוספת אם יצליח.

אך יש מצבים שמשלמים רק בעד הצלחה, וכאשר אינו מצליח במשימה אינו זכאי לתשלום כלל. וזאת כאשר מראש לא צופים אפשרות של אי הצלחה. כך יש לומר בפשטות לפי התירוץ שהצענו על קושיית הלח״מ. אבל נראה, שגם הכנה״ג יסכים שבמצבים שאין בהם סיכון אנו מפרשים שהתשלום הוא רק בעד התוצאה. אם הצליח מקבל שכר גבוה, אם לא הצליח, אינו מקבל כלום, למרות שטרח.

כך כתב הגרז״נ גולדברג בתחומין יז עמוד 287 ביחס לבעל מוסך שלא הצליח לתקן את הקלקול במכונית -

אבל עוד יש לחלק, שבירד להציל לכתחילה נחית לעשות מעשה שיש ספק אם יצליח, כגון כשבא להציל חמור משטפון. לכן, גם התשלום נעשה בעד המאמץ, שאולי יציל. אבל כל שמתחיל במלאכה שבדרך כלל מסתיימת בהצלחה, כגון הולכת יין בספינה או הולכת מעות ע״י שליח, שם התשלום הוא בעד ההצלחה[1].

מה הדין במקרה כזה שהתשלום הוא רק על ההצלחה, והיתה הצלחה חלקית בלבד? במקרה כזה ישולם השכר בהתאם למידת ההצלחה. כך סיים שם הגרז״נ גולדברג -

"ואם הצליח רק לעשות חצי מלאכה (חצי דרך), משלמים בעד חצי הצלחה".

מכאן נחזור לענייננו. אין מדובר בקנין מוצר חד פעמי, אלא בשרות מתמשך. וגם אם התובעים אינם אלה שבפועל מנהלים את האתר, הם אחראים על תקינותו ותיקון שגיונותיגכאן ודאי השכר הוא על התוצאה ולא על המאמץ, כיון שאין סיכון בשירות ואין סיבה להניח מראש שהעבודה לא תצלח, ואם כן השכר משולם לפי התוצאה.

[אמנם סוגיה בפני עצמה היא, מה קורה כאשר העובד עשה מאמץ ונאנס. עקרונית התשובה היא שמשלמים לו רק עד כמה שהועיל לבעל הבית (ראה ב״מ עז, א, ב״מ עט, א תוס׳ שם ד׳׳ה אלא, רא״ש שם אות יא, ושו״ע חו״מ שיא, ג,; שלה, ב, ואכמ״ל). עכ״פ, אין מדובר כאן באונס אלא בעבודה, שיש ויכוח על מדת הצלחתה].

אם האתר לא היה פועל כלל, ברור שלא היו מקבלים שכר כלל. ואף אם לא התרשלו בעבודתם, סוף סוף לא השכילו לספק את התוצאה המבוקשת.

יתר על כן, הנתבע טוען שלא רק שלא קיבל את השירות המוסכם, אלא נגרמו לו נזקים, בעיקר מתלונן הוא על אבדן מאמריו של רב העמותה, שהיו באתר ונעלמו. אמנם הוא אינו תובע דמי נזק, אבל הוא אומר, שגם אם מגיע לתובעים שכר כלשהו, יש לקזזו כנגד ההפסד האמור.

האם אכן חייבים התובעים בהפסד זה?

גרמא בניזקין - פטור, אבל שומר חייב גם בגרמא (ראה שו״ת חת״ס חו״מ קמ;מחנה אפרים שומרים ח). אך האם אפשר להחיל דיני שומרים על מאמר במחשב? קשה לומר כן; ראשית, בהנחה שזהו ־ ״המאמר״- דבר השווה רק לבעליו, ועכ״פ אין לו ערך שוק, יתכן שהוא בכלל ״שטרות , שאין להם אונאה, משום שאין גופן ממון״. ועיין במאמרו של הגרז״נ (תחומין ח, 170) שהסביר בדרך זו פטור שומרים בשטרות. היינו הייחוד שבשטר הוא שהוא שווה רק לבעליו. שנית, כאן אין מדובר בחומר ממשי, אפילו לא בנייר. ולכן נראה שאין להחיל כאן דיני שומרים כי אם דיני פועל, ואם כן חזרנו לשאלה של נזק עקיף. אמנם יש אומרים שפועל חייב גם בגרמא, שכן בעה״ב סומך עליו. ראה פתחי חושן ז, כג, אך מובא שם בשם החוות יאיר קסט, שיש לנהוג עם הפועל לפנים משורת הדין, אא״כ היתה פשיעה מצד הפועל, וכדי להזהירו.

עכ״פ במסגרת התביעות ההדדיות אנו לוקחים בחשבון נזק זה כחיזוק לטיעון של עבודה שלא בוצעה כדבעי. ואם כן חזרנו לסוגיית עבודה שלא צלחה, כולה או בחלקה.

כמו כן, בענין טענת הנתבע שנגרמו לו נזקים בגלל ביטול החוזה השני, אין מקום לחייב את התובעים על נזק זה, כיוון שגם אם תוכח נכונות הטענה, אין זה יותר ממניעת רווח.

כאמור, בנ״ד היתה הצלחה חלקית. קשה לנו לאמוד חלקיות ההצלחה. אך נראה לנו לחייב ב־ 1200 ₪, שהם מעט יותר מחצי התביעה.

אם הנתבעים יוכיחו על מאמרים מסוימים שהיו באתר, או שהתובעים מודים בכך, ועכשיו לא ניתן למוצאם, ינוכה מהסכום הנ״ל 500 ₪. זאת, לא בגלל שאנו מעריכים כך את שווי המאמרים, אלא בגלל שבמצב כזה אנו מעריכים פחות את חלקיות ההצלחה, שכן התובע לא רק שלא תיקן כמצופה אלא אף גרע. בייחוד יש לזכור כי אחסון המידע הוא מעיקרי החוזה, ולטענת הנתבע, התובע לא עמד בו. אמנם, מאידך גיסא, יש גם לתמוה על הנתבע שלא דאג לגיבוי טרם מסירתו את החומר שבידו לתובעים.

ז.        תביעה לפיצויים בשל הוצאות ועוגמת נפש.

אין מקום להיענות לתביעה זו. אין מדובר בסירוב לתשלום מתוך התחמקות, אלא בטענה כנה, שהיא מוצדקת בחלקה.

על כן טוב עשו הצדדים שבאו לבית הדין שיכריע ביניהם. כיוון שהבירור כאן היה גם לטובת הנתבעים, הם גם ישתתפו בתשלום האגרה בשווה.

ח.      החלטה

הנתבעת, עמותה א', תשלם לתובעים, סך של 1,200 ₪ כולל מע״מ.

לנתבעים ניתן שבועיים ימים להוכיח או להמציא הודעה בכתב של התובעים שבמאגר שנמסר לטיפול התובעים היו גם מאמריו של רב העמותה (או מאמרים אחרים), וכעת אבדו. באם יעשו כך, יופחת הסך האמור ב-500 ₪, ויעמוד על 700 ₪ בלבד. הודעה הפחתת הסכום לתשלום, לאור מסמכים שיוגשו, תימסר לצדדים על ידי בית הדין.

התביעה על עגמת נפש נדחית.

אגרת בית הדין ־ על הנתבעים לשלם לתובעים 100 ₪, מחצית מדמי האגרה.

הסך לתשלום (בהעדר הוכחה לאיבוד המאמרים) הוא 1300 ₪ (ובכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל).

התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממתן פסק הדין.

פסק הדין ניתן בתאריך י׳׳ז בסיוון תשע״א, 19 ליוני 2001.

בזאת באנו על החתום

הרב אברהם גיסר, אב"ד                  הרב איתמר ורהפטיג                      הרב חיים בלוך

1 כמו כן ישנם מקצועות שהנוהג המקובל הוא שלמרות שהם כרוכים במאמץ רב, אין תשלום עליהם אלא אם כן הצליחו במשימתם, כגון מתווכים ושדכנים.