בס"ד, ט"ז בטבת תשפ"ג,

9 בינואר 2023

‏תיק מס' 81064-2

פסק דין סופי

בעניין שבין

התובע

עו"ד א'

 לבין

הנתבע

 עו"ד ק'

רקע

עניינו של פסק דין זה הוא בתביעות שבין התובע לנתבע, בעיקר בגין אי תשלום שכר כראוי, ובגין הפקדה מאוחרת לקרן הפנסיה.

התובע עבד כמתמחה, ולאחר מכן כעורך דין שכיר במשרד עורכי דין בבעלות הנתבע. התובע התמחה אצל הנתבע במשך כשנה, החל מתאריך 12.2.2014 ועד לתאריך 10.2.2015. עבור עבודתו כמתמחה הוא קיבל שכר בסך 2,000 ש"ח נטו לחודש. בתום שנת ההתמחות, התובע יצא להפסקה בת כחודשיים (חודשים 03-04/2015). התובע חזר לעבוד אצל הנתבע במשך עוד שלושה חודשים (חודשים 05-07/2015), ולאחר מכן יצא לחופשה עד לתאריך 15.12.2015. ביום זה התובע החל לעבוד עבור הנתבע כעורך דין במשרדו, ועבור עבודתו הוא קיבל שכר בסך 3,000 ש"ח נטו לחודש. לאחר כארבעה חודשים השכר עלה ל-3,500 ש"ח נטו. החל מפברואר 2019 השכר עלה ל-4,000 ש"ח נטו. ביום 15.03.2020 – התובע יצא לחל"ת (בעקבות מגיפת הקורונה), וביום 17.05.2020 הנתבע פיטר את התובע ממקום עבודתו.

ביום 29.09.2020 - הנתבע הפקיד בקופת הגמל של התובע סך 40,984 ש"ח, עבור פנסיה ופיצויי פיטורין לכל תקופת העסקה.

החלטות קודמות

בפסק דין החלקי מתאריך ל' בתשרי תשפ"ג, (25.10.2022) נקבע כך:

הנתבע חייב לשלם לתובע שכר עבור 28 ש"ש. לפיכך התובע זכאי לקבל שכר על 28 ש"ש על פי חוק שכר מינימום או על פי מה שסוכם עם הנתבע - הגבוה מבין שניהם.

התובע פוטר ממקום עבודתו ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

התובע זכאי לפיצוי בסך 14,000 ש"ח עבור הפרות חוקי העבודה שנעשו על ידי הנתבע.

על הנתבע להגיש בתוך 14 ימים קובץ אקסל כפי שפורט לעיל סוף סעיף ‎ז, וכן תחשיב מנומק של פיצויי הפיטורין על פי הקביעות בפסק דין זה. התובע יהיה רשאי להגיב על כך.

שני הצדדים רשאים לכתוב לבית הדין בתוך 14 יום האם יש תביעות שלא הוכרעו בפסק דין זה.

בפסק הדין הסופי יוכרע גם עניין הוצאות המשפט, ולאחר מכן יהיה ניתן להגיש ערעור גם על פסק דין זה.

טענות הצדדים

בעקבות פסק הדין החלקי התובע טען ארבע טענות:

חישובי שכר לרבות מניעת רווח הינם דבר שבמומחיות, ומשום כך התובע ביקש בכתב התביעה למנות מומחה.

הוראת בית הדין לנתבע להגיש חישוב הייתה שגויה.

התביעה הייתה לשכר עורך דין או למצער שכר מינימום. בית דין התייחס רק לשכר המינימום ולא לשכר עורכי דין.

חלף כשנה ותשעה חודשים מאז הגשת כתב התביעה.

הנתבע הגיב: "התנהלות התובע בתיק זה הינה מתחת לכל ביקורת. הוא הגיש תביעה מנופחת, חסרת תום לב ממדרגה ראשונה. התובע הירשה לעצמו תוך כדי ההליך לסחוב את הנתבע לבית הדין לעבודה, בהליך עקר חסר תוחלת. ...בכך גרם התובע לנתבע ולב"כ ביטול זמן עצום ועוגמת נפש לחינם. על זאת יש להוסיף את התנהלות התובע בכל ההליך וגם לאחרונה".

ההליך למינוי מומחית

בשלב הראשון, בית הדין ביקש מהנתבע חישוב של השכר לפי העקרונות העולים מפסק הדין. הנתבע התבקש ראשון להגיש תחשיב, זאת מכיוון שהוא היה מעסיקו של התובע, ולפיכך חלה עליו החובה לחשב את שכרו של התובע, על פי העקרונות שנקבעו בפסק הדין.

הנתבע אכן שלח קובץ אקסל עם תחשיב הפרשי השכר שהוא צריך לשלם לתובע. מיד עם קבלת התחשיב מהנתבע, בית הדין ביקש לקבל את תגובת התובע לחישוב, אך התובע לא שלח את טענותיו לגבי חישובי השכר. במקום זאת הוא שלח השגה על כך שבית הדין לא מינה מומחה.

בפתח הדברים נאמר, כי בדרך כלל, בית הדין נעזר במומחה כאשר יש מחלוקת משמעותית בין הצדדים, אך בשלב הראשוני שבו עמדנו, לא הוכח שיש צורך במינוי מומחה, כי לא היה בטוח שיהיה פער משמעותי בין הצדדים, כך שאין טעם לבקש מהצדדים לממן מומחה בעלות גבוהה, ולעכב את פסק הדין הסופי בזמן נוסף (כחודשיים).

למרות האמור, בית הדין הסכים לשקול מינוי מומחה. וביום 22.11.2022 בית הדין שלח לצדדים: "על הנתבע להגיב עד ליום חמישי הקרוב ל' במרחשון תשפ"ג (24.11.2022), האם הוא מתנגד למינוי מומחה. יש לנמק כל תשובה. בשבוע הבא בע"ה בית הדין יכריע בעניין זה".

משלא התקבלה התנגדות מצד הנתבע, בית הדין הודיע לצדדים כי לפנים משורת הדין, הוא מאשר למנות מומחית רואת חשבון שהיא גם חשבת שכר. בתגובה, ביום 6.12.2022 התובע שלח לבית הדין: "התובע ביקש מינוי מומחה לקבוע את תביעתו (שכר מתמחה ו-עו"ד) לרבות אובדן רווחים בכתב התביעה כמעט שנתיים לפני טבלת הנתבע... התובע מסכים למינוי מומחית עד לגובה 1,000 ש"ח, אשר יתווסף לכתב התביעה ברכיב ההוצאות". (ההדגשה לא במקור).

בית הדין הכין מכתב למומחית שנשלח קודם לצדדים לקבל את תגובתם. התובע העיר מספר הערות שהתקבלו ושולבו במכתב למומחית. מזכירות בית הדין השקיעה זמן רב ומשאבים יקרים בקידום הליך זה, ויצרה קשר עם מומחית, מתוך רצון לנהל את התיק בצורה היעילה ביותר, תוך שמירה על צדק לשני הצדדים.

ביום 13.12.2022 התובע שלח לבית הדין: "התובע מבקש כי בית הדין יפסוק ע"פ הנתונים שיש בידו". (ההדגשה במקור). ואכן בית הדין קיבל את בקשת התובע להפסיק את ההליך מול המומחית, בחן את טבלת האקסל שהנתבע הגיש ותיקן אותה, וכן חישב את אובדן הרווחים בקרן הפנסיה. מסקנות בית הדין נשלחו לעיון ולהערות הצדדים. הנתבע שלח תגובה, ובפרק ו' הדן בחישובי השכר שמגיעים לתובע - בית הדין ידון בה.

דיון בשאר טענותיו של התובע

תביעה לשכר עורכי דין – התובע טוען, שהתביעה הייתה לשכר עורך דין או למצער שכר מינימום, אך בית דין התייחס רק לשכר המינימום ולא לשכר עורכי דין.

דיון: נפתח ונאמר, כי בסעיף 5 בפרק ההחלטות בית הדין כתב, שהצדדים רשאים לכתוב לבית הדין, האם יש תביעות שלא הוכרעו בפסק הדין. למעשה בית הדין הכריע, שמגיע לתובע שכר על 28 ש"ש על פי חוק שכר מינימום או על פי מה שסוכם עם הנתבע – הגבוה מבין שניהם, רוצה לומר, כיוון שהתובע סיכם עם הנתבע את שכרו, ההלכה לא מאפשרת התערבות בהסכמה של הצדדים, למעט במקרה שהסיכום מנוגד לחוק שכר מינימום, לפיכך התביעה לשכר עורך דין נדחית. בגמרא (כתובות נו ע"א) מובא: "דבר שבממון תנאו קיים". כלומר כל תנאי וסיכום שנעשה בין הצדדים קביל. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך וברמ"א במספר מקומות (בסימן טז סעיף ב, בסימן עא סעיף ג, בסימן רכה סעיף ה, בסימן שטו סעיף ב, ובאבן העזר סימן קיב סעיף י).

הזמן שעבר מתחילת הדיונים – התובע עוד כתב, שחלפו כשנה ותשעה חודשים מאז הגשת כתב התביעה. בית הדין מבקש לציין מספר נקודות:

מתחילת הדיון הראשון ועד למתן פסק הדין החלקי – חלפו כשנה וחצי.

מדובר במקרה מורכב, שבו הצדדים טענו טענות סותרות.

בית הדין הקדיש ארבעה דיונים לתיק זה, וקרא מאות רבות של מסמכים ששלחו הצדדים. בתיק זה נשמעו עדויות שלאחר מעשה התברר שרמת הרלוונטיות שלהן הייתה מועטה, כי העדים לא עבדו יחד עם התובע ולא ידעו להעיד כי אם על העסקתם ולא על העסקת התובע.

שני הצדדים ביקשו לא אחת הארכות זמן.

באמצע ההליך (ביום 29.9.2021) התובע פנה לבית הדין לעבודה, בכדי להגיש בקשה לאישור פסק בורר על הודעה פרוצדורלית של בית הדין, ובעקבות כך בית הדין הוציא החלטת ביניים בנדון.

בהתחשב בכלל הנסיבות הללו, ניתן לומר שאכן עבר זמן רב מאז תחילת הדיונים, אך זמן זה נצרך לבית הדין בכדי להגיע ככל הניתן לחקר האמת.

נזכיר את דברי הרמב"ם (בפירושו למשנה במסכת אבות פרק א משנה א): "הוו מתונים בדין – שיאחרו לגמור הדין, ולא יפסקוהו במהרה, עד שיבינוהו, שאפשר שיתגלו להם עניינים שלא יתגלו בתחילת המחשבה". וכך פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן י סעיף א): "צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסקנו עד שיחמיצנו. וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש". כלומר השאיפה להוצאת דין צדק גוברת על השאיפה להוצאת פסק דין בזמן מהיר.

מעבר לכך עוד נוסיף, כי בסעיף 9 להסכם הבוררות נקבע בצורה ברורה ומפורשת, שבית הדין לא כבול לזמנים המופיעים בחוק הבוררות: "בית הדין לא יהיה כבול למועדים המופיעים בסעיף טו לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968

חישוב השכר המגיע לתובע

הנתבע הגיש את התחשיב על פי העקרונות הכתובים בפסק הדין, ובית הדין ביקש לקבל את תגובת התובע. התובע לא הגיש תחשיב חלופי, אלא ביקש מינוי מומחה, אך כפי שהרחבנו למעלה, התובע חזר בו וביקש שבית הדין יפסוק על פי הנתונים שיש בידו.

בית הדין שלח את החישובים שלו להערות הצדדים, ואיפשר לצדדים להעיר את הערותיהם (בהמשך נביא את תגובת הנתבע). בית הדין הדגיש, כי ככל והצדדים לא יגישו חישוב חלופי מנומק – נכריע בסוגיות שבמחלוקת על פי המידע שבידינו.

להלן הכרעת בית הדין:

פערים בשכר

בפסק הדין החלקי דנו בהרחבה במסכת העובדתית וההלכתית-משפטית שיש בתיק זה, ולאחר דיון משמעותי בטענות הצדדים ובראיותיהן, בית הדין השתכנע לפסוק בדרך של פשרה, שהתובע יקבל שכר על 28 ש"ש על פי חוק שכר מינימום או על פי מה שסוכם עם הנתבע – הגבוה מבין שניהם.

על פי המסקנות מהתחשיב, (החישוב המפורט בקובץ אקסל, מצורף כנספח לפסק הדין), בגין הפרשי שכר – הנתבע חייב לשלם לתובע סך 10,233.7 ₪.

משלא התקבל חישוב חלופי - בית הדין קובע, כי זה הסכום שמגיע לתובע בגין הפרשי השכר.

פערים בהפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורין

הנתבע שלח תחשיב ובו יש פיצוי לתובע גם על התקופה בה הוא עבד כמתמחה, אך ביום 2.1.2023 הנתבע כתב בנוגע לפיצויי הפיטורין, כי לפי סעיף 41א לחוק לשכת עורכי הדין, לא מגיע לתובע פיצויי פיטורין על תקופת ההתמחות.

דיון: לפי סעיף 41א לחוק לשכת עורכי הדין וע"פ סעיף 1 לתוספות לחוק הנ"ל, מתמחים אינם זכאים לפיצויי פיטורים בתום תקופת ההתמחות, ולפיכך צודק הנתבע שיש לחשב את פיצויי הפיטורין ללא תקופת ההתמחות.

התובע עבד 54 חודשים, ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורין בסך 18,652.5 ש"ח. (4145 * 54/12). ההפרשות לקרן הפנסיה (חלק עובד וחלק מעסיק) הן בסך 26,156 ש"ח. ס"ה התגמולים לפנסיה ולפיצויים הם סך של 44,808.5 ש"ח. הנתבע כבר שילם לתובע סך 40,984. ש"ח, כך שההפרשים שנותרו לתשלום לתובע, בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורין, הם בסך 3,824.5 ש"ח.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע סך 3,824.5 ש"ח, בגין הפרשים לתשלום פנסיה ופיצויים.

פיצוי עבור מניעת רווחים בקרן הפנסיה

כארבעה חודשים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, ביום 29.09.2020 - הנתבע הפקיד בקופת הגמל סך 40,984 ש"ח, עבור פנסיה ופיצויי פיטורין לכל תקופת העסקה. בית הדין פסק שמגיע לתובע פיצוי עבור אובדן הרווחים המצטברים בקופת הפנסיה, שנמנעו מהתובע לכל תקופת ההעסקה, לו ההפקדות היו מתבצעות בזמן.

להלן תגובת הנתבע:

הנתבע הציע לתובע לפתוח קרן פנסיה, אך הוא התנגד לכך, ולפיכך הנתבע לא צריך לשלם על ההפסדים שנגרמו כתוצאה מאי הפקדה לפנסיה.

הנתבע הסכים לשלם את חלק העובד בתורת מתנה, אך אילו היה מודע שיתקיים כנגדו הליך משפטי, לא היה מסכים לכך.

בית הדין אינו בעל מקצוע ולפיכך הוא לא אמור לבצע חישובים עבור התובע.

דיון: הצדדים הסכימו על שכר נטו חודשי, כך שהפרשות הפנסיה, גם חלק העובד וגם חלק המעסיק - הן מעבר לסכום הנטו שסוכם. הנתבע לא הפריש לתובע פנסיה. לאחר תקופה מסויימת המעסיק פנה לעובד, והציע לו לפתוח קרן פנסיה, בתנאי שהסכומים יופרשו מהנטו. העובד התנגד לכך (פרו' דיון 1 עמ' 14 שור' 14), ולכן לא הופרש לו פנסיה במשך מספר שנים.

הנתבע לאורך זמן לא הפקיד לתובע הפרשות לפנסיה, והצעתו להפחית משכר הנטו – היתה שגויה: מעסיק חייב להפריש פנסיה לעובד, וגם לשיטתו, הרי שאת חלקו לפחות יכול היה הנתבע להפריש והוא לא עשה זאת, כך שלמעשה הנתבע לא קיים את חובתו בצורה מלאה להפריש קרן פנסיה לעובד, ומשכך חלה עליו החובה לשלם פיצוי מסוים בגין הפסדי התשואה עקב אי הפרשה לפנסיה.

בדוא"ל ששלח הנתבע לתובע בתאריך 3.1.20220 כתב התובע: "בכל מקרה, בקשתי כמה וכמה פעמים מ*** שיעביר את הנתונים לגבי החלק שאתה אמור לשלם (2.5%), ושהסכמתי לשלם במקומך". הנתבע אומנם כעת טוען שמדובר במתנה בטעות. בית הדין דוחה טענה זו. כאמור לעיל, הצדדים הסכימו על שכר נטו, כך שהסכמת המעסיק לשלם את חלק העובד היא חלק מתנאי השכר של התובע, ולא מתנה שניתן לחזור ממנה.

הנתבע עוד טען, שמדובר במניעת רווח, ולא מקובל בבתי דין לחייב על מניעת רווח. הנתבע הביא לכך מספר מקורות הלכתיים.

דיון: בית הדין דוחה זאת בגלל הסיבות הבאות:

סעיף 6 בהסכם הבוררות מאפשר לבית הדין לחייב על מניעת רווח בהתאם לנסיבות ולפי שיקול דעתו. כך נקבע גם בהחלטת מדיניות בית הדין בעניין חיוב על מניעת רווח ומפורסמת באתר בית הדין שיש לחייב על "מניעת רווח וודאי וישיר".

בדיני עובדים יש חיוב גם על מניעת רווח (עיינו בדברי קצות החושן בסימן שלג ס"ק ב).

יש מקום לחייב במניעת רווח כאשר הנזק ברור, (עיינו בדברי המחנה אפרים הלכות גזילה סימן יא). בנידון זה יש היזק ברור לקרן הפנסיה כתוצאה מהאיחור בהפקדה.

למעסיק יש דין של שליחו של העובד בכל הנוגע להפרשות הסוציאליות, ושליח (כמו שומר) חייב גם על נזקי גרמא, כמבואר בדברי החתם סופר (חלק ה סימן קמ): "האמת יורה דרכו, דלא נאמרו דיני גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו, אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה או שליחות - חייב אפילו על צד רחוקה ונפלאה, וכל פשיעת השומרים ועיוות שליחות - כד מעיינת בהו - איננו אלא גרמא בעלמא - ואפ"ה חייב". (מובא בפתחי תשובה בסימן נה ס"ק א).

כאמור, התובע ביקש לבטל את הליך מינוי המומחית שהיתה אמורה לחוות דעתה גם בעניין מניעת הרווח, ולפסוק על פי הנתונים שבידינו. ולפיכך נפסוק לתובע פיצוי על פי הנתונים המפורסמים ברשת. בית הדין ערך חישוב באמצעות המחשבון של "קבוצת שקל". החישוב נעשה לפי תשואה ממוצעת של 5.55% בשנה בניכוי דמי ניהול מצבירה של 0.6%, כלומר: 4.95% תשואה נטו בשנה. לא חישבנו דמי ניהול מהפקדה, משום שאלה נגבו בעת הפקדת הסכום לבסוף. החישוב נעשה לפי תקופות, כאשר כל שינוי בגובה הפנסיה מתחיל תקופה חדשה. הסכום שנצבר בסוף התקופה הקודמת משמש כסכום ההפקדה הראשוני בתקופה החדשה. לפי החישוב יוצא שהתשואה היא 3,937 ₪.

כאמור, הנתבע טען שבית הדין לא רשאי לחשב את אובדן הרווחים במקום התובע, כיוון ששבית הדין אינו מומחה בתחום זה. ואכן בית הדין אינו מומחה בתחום, ובכל זאת בית הדין הגיע למסקנה, שיש מקום לפצות את התובע על האיחור בהפקדות לפנסיה. הסמכות של בית הדין לחייב היא על פי סעיף 4 להסכם הבוררות. בסעיף 4 להסכם הבוררות נקבע, כי בית הדין יפסוק בסכסוך, על פי דין או לפשרה, לפי שיקול דעתו ומיטב שפיטתו, עפ"י החומר שבפניו, כך שקיימת לבית הדין הסמכות להכריע בפשרה לפי שיקול דעתו. כמובן שבית הדין אינו רשאי להכריע באופן שרירותי ללא כל ביסוס, ולפיכך הוא הסתמך על המחשבון כבסיס לקביעת סכום הפיצוי שמגיע לתובע. נדגיש, כי איננו קובעים שזהו הסכום שהתובע הפסיד כתוצאה מאיחור בהפרשה לפנסיה, אלא זהו סכום הפיצוי שבית הדין מבקש לתת לתובע בגין איחור זה.

נציין, שעל פי ההלכה, יש בסמכות בית הדין לדון בדרך של פשרה, וכפי שפסק השולחן ערוך בסימן יב סעיף ה: "יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר. ואינו רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו בלי גמר". בית הדין סבור, שמקרה זה נכלל במקרים עליהם המליץ הראי"ה קוק (בשו"ת אורח משפט חושן משפט סימן א) לפסוק לפי הפשרה.

בשולי הדברים נעיר, כי אילו הנתבע היה מבקש שהחישוב יתבצע על ידי בעל מקצוע (כפי שבית הדין כבר הציע) בקשתו היתה מתקבלת. אלא שבמקרה זה הנתבע טען רק שבית הדין לא אמור לבצע את החישובים במקום התובע – וטענה זו נדחתה.

אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבע בסך 3,937 ₪ בגין מניעת רווח מהתובע בעקבות האיחור בהפקדת ההפרשות בקרן הפנסיה.

פיצוי על הפרות חוקי העבודה

בפסק הדין החלקי קבענו, שהתובע זכאי לפיצוי בסך 14,000 ש"ח עבור הפרות חוקי העבודה שנעשו על ידי הנתבע.

סיכום:

הפרשי שכר

10,233.7

הפרשים לפנסיה ולפיצויים

3,824.5

הפרות חוקי העבודה

14,000

פיצוי על הפסד תשואה בקרן הפנסיה

3,937

סה"כ

31,995.2

הוצאות משפט

בסעיף 7 להסכם הבוררות נקבע: "הצדדים מתחייבים לשלם הוצאות משפט... כפי שיקבע על ידי בית הדין, לפי שיקול דעתו". באופן כללי, כאשר הצדדים מתנהלים באופן הוגן בהליך הדיון המשפטי, הם מתחלקים ביניהם בתשלום אגרת בית הדין. במקרה זה ההתנהלות של שני הצדדים הייתה הגונה בתחילתה, אך לצערנו בשלבים מתקדמים של הדיון המצב לא היה כך מצידו של התובע.

לאור זאת בית הדין קובע, שהתובע יישא בעלות 90% מאגרת פתיחת תיק, והנתבע יממן את השאר. עבור אגרת בית הדין, התובע שילם 2,475 ₪, ולפיכך על הנתבע לשלם לתובע סך 247.5 ש"ח כהשתתפות באגרת בית הדין.

ביחס לשכר טרחת שני העדים – שני הצדדים התחלקו בניהם בתשלום שכר העדים, וכל צד שילם לעדים (דרך מזכירות בית הדין) 250 ₪. בית הדין לא משנה חלוקה זו ביחס לעד הראשון, אבל ביחס לעד השני עורך דין ב. שהעיד עדות מגומגמת ולא קוהרנטית, בית הדין מחייב את הנתבע שביקש להביאו, בתשלום כל שכרו, כך שהנתבע יחויב לשלם לתובע עוד 125 ₪.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע סך 372.5 ש"ח עבור הוצאות משפט.

 

החלטות

הנתבע עו"ד ק' חייב לשלם לתובע עו"ד א' את הסכומים הבאים:

סך 10,233.7 ₪ עבור הפרשי שכר.

סך 3,824.5 ₪ עבור הפרשים בהפקדות לפנסיה ופיצוי פיטורין.

סך 14,000 ₪ פיצוי בגין הפרות של חוקי העבודה.

סך 3,937 ₪ פיצוי בגין הפסד התשואה בהפקדה המאוחרת לקרן הפנסיה.

סך 372.5 ש"ח עבור הוצאות משפט.

על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל בתוך 35 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

בית הדין מורה לנתבע כי לאחר סיום כל ההליך המשפטי, כולל ערעור, ככל ויוגש – למחוק את כל הקבצים של התובע מהמחשבים של הנתבע.

ניתן להגיש ערעור על פסק הדין תוך 30 יום מהתאריך הנקוב עליו.

והאמת והשלום אהבו

פסק הדין ניתן בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ג, 9 בינואר 2023

בזאת באנו על החתום

_______________

הרב מבורך טויטו

_______________

הרב ישועה רטבי, אב"ד

_______________

הרב יעקב ידידיה לוי