ביטול מקח רכב בשל שינוי קילומטראז' 84065-2
תקציר
(1) מכר שבו נתגלה מום שלא היה ידוע לקונה בעת הרכישה, מהווה "מקח טעות" ומזכה את הקונה בביטול המכירה, גם אם עברו שנים. (2) המשך שימוש במוצר על ידי הקונה לאחר שנודע לו על המום, עשוי להיחשב כמחילה על המום ולשלול את זכותו לבטל את המקח, אלא אם הודיע למוכר על רצונו בביטול. (3) לאחר מתן פסק דין עקרוני המורה על ביטול מקח והחזרת הנכס, המשך שימוש בנכס על ידי הקונה נחשב ל"שואל שלא מדעת בשוגג". (4) "שואל שלא מדעת" חייב על כל אונס שאירע לחפץ, כולל מקרים כמו מיתה מחמת מלאכה, בניגוד לשואל מדעת שפטור במקרים מסוימים. (5) התחמקות צד ממתן פרטי זיהוי עשויה להוביל לחיוב בהוצאות משפט.
כג בכסליו תשפ"ה 24 בדצ' 2024
תיק מס' 84065
החלטה
בעניין שבין
קונה רכב - התובע
לבין
מוכר רכב - הנתבע
עובדות מוסכמות
סמוך ליום 23.04.23 ראה התובע פרסום של הנתבע באתר יד2, בו נכתב שהנתבע מוכר רכב מסוג טויוטה ורסו שנת 2013, מספר רישוי 00 (להלן: 'הרכב'). הנתבע שלח לתובע תמונות של הרכב. אח"כ שלח גם אישור ממכון בדיקה מ.מ.מ, שנכון ליום 20.04.23 נסע הרכב כ- 106 אלף ק"מ.
התובע שילם לנתבע 50,000 ₪ בהעברה בנקאית ביום 23.04.23.
לאחר שהתובע שילם לנתבע, הנתבע טיפל בהעברת בעלות של הרכב שנעשתה מול חברה בבית שמש, שהרכב היה רשום על שמה.
בתאריך 13.02.24 יצר התובע קשר עם סוכנות טויוטה, ומשם נמסר לו שלפי הרשום אצלם הרכב נסע כבר בשנת 2019 למעלה 278,000 ק"מ, ולאחר מכן בשנת 2020 ירד מד הקילומטרז' ל- 63,849 ק"מ. פלט רישום הקילומטרז' הוצג לבית הדין.
בהסכמת הצדדים התקיים דיון בהיוועדות חזותית באמצעות תוכנת זום. הדיון התקיים בתאריך יג' סיון תשפ"ד 19/06/24. הדיון הוקלט, והפרוטוקול תומלל.
טענות התובע
רכישת הרכב היתה מקח טעות, כי הוא לא היה קונה רכב שנסע כל כך הרבה ק"מ אפילו במחיר זול. מראש כאשר הוא חיפש רכבים באתר יד 2, הוא סינן שיופיעו רק רכבים עם פחות מ- 120 אלף ק"מ.
מדובר במום במקח שהוא לא ידע עליו ולא יכול היה לדעת עליו, ולכן מבחינתו כל הקניה הייתה מקח טעות.
לטענתו הוא צריך לקבל את כספו – כל מה שהוא שילם לנתבע – 50,000 ש"ח בחזרה.
במהלך התקופה שהרכב מוחזק אצלו היו כמה תקלות, והנתבע תיקן אותן על חשבונו. הוא אינו מבקש החזר על הוצאות התיקון.
לטענתו, בגלל השינוי במד הקילומטרז', כעת מסובך מאוד למכור את הרכב.
טענות הנתבע
לטענת הנתבע, הוא קיבל את הרכב רק חודש לפני שמכר אותו לתובע. באותה עת, הרכב היה רשום על שם החברה.
אדם ששמו אריאל היה חייב לו סכום כסף, ונתן לו את הרכב במקום החוב.
כיון שהרכב לא התאים לצרכיו של הנתבע, הוא ביקש להחזירו לאריאל, שאמר לו שימכור את הרכב, והנתבע ייקח את הכסף כחלק מהחוב שאריאל חייב לו. אריאל הוא שפרסם את המודעה ביד 2, עם שמו ופרטיו של הנתבע.
כדי שאריאל יסדיר את העברת הרכב על שמו של התובע, הנתבע היה צריך לשלם לו כ-33 אש"ח.
הרכב כלל לא היה אצלו בזמן שנעשה השינוי במד הק"מ והוא כלל לא ידע על זה.
לאחר שנודע על שינוי הקילומטרז', הוא פנה לחברה בדרישה לביטול המקח. הם טענו שהרכב נמכר בכלל לאדם ששמו יוחאי, אשר חתם על מסמך שהוא יודע שמד הק"מ הוחלף והרכב נסע הרבה יותר ממה שרשום בפועל.
אין זה הוגן שהוא יחזיר לתובע את כל הסכום ששולם לו, שהרי התובע השתמש ברכב.
הצעת הפשרה שעלתה בבית הדין
שני הצדדים הסכימו להצעת הנתבע –
הנתבע יקבל את הרכב לידיו, והוא יעשה בו כטוב בעיניו, דהיינו ימכור אותו באופן שלקונה לא תהיה טענה על התובע;
הנתבע ישלם לאלתר לתובע את שוויו של הרכב כאילו לא הייתה רמאות, וכאילו מד הקילומטרז' לא עבר שינויים (כלומר – כטויוטה ורסו שנת 2013, אשר עברה רק כ- 106 אלף ק"מ + מה שהתובע נסע בזמן שהרכב אצלו);
במידה ובזמן רכישת הרכב התובע שילם יותר מאשר מחיר המחירון – הנתבע יוסיף סך זה על הסך האמור לעיל סעיף (2).
בין הצדדים היו אי הסכמות איך יש לחשב את הסכום שהנתבע ישלם לתובע – לטענת התובע, הוא רכש את הרכב ב-2000 ₪ יותר מאשר המחיר לפי מחירון יד 2. מחיר המחירון ירד באלפים בודדים, ולכן על הנתבע לשלם לו סך הקרוב ל-50,000 ש"ח
לעומת זאת, לטענת הנתבע, לפי מחירון לוי יצחק מחיר המחירון עומד על קרוב ל-30,000 ₪. הוא מוכן להוסיף על סך זה מה שהתובע שילם מעבר למחיר המחירון.
עיקרי החלטת הביניים מיום ב' מנחם אב תשפ"ד 06/08/24
מבחינה קניינית, הנתבע היה הבעלים של הרכב, למרות שהרישום של הרכב מעולם לא עבר על שמו. מעיקר הדין, הצדדים שלפנינו צריכים היו לבטל את המכירה. התובע היה מחזיר לנתבע את הרכב, והנתבע היה מחזיר מה שקיבל תמורתו. בנוסף, התובע היה צריך לשלם לנתבע דמי שימוש על התקופה בה הרכב עמד לרשותו. ירידת ערך של הרכב לפי המחירונים השונים אינה משקפת נכונה את שווי השימוש שנעשה ברכב.
לאור העובדה שהצדדים הסכימו להתפשר על תחשיב שווי השימוש שמבוסס על ירידת הערך –בית הדין מקבל את התחשיב שעליו הצדדים הסכימו במהלך הדיון. כדי להגיע לנתונים מדויקים, יש להשוות את הנתונים מכל מחירון בהשוואה לנתוני אותו מחירון מהשנה שעברה. כלומר, את נתוני יד 2 הנוכחיים לעומת נתוני 2 מזמן המכירה; ואת נתוני מחירון לוי יצחק הנוכחיים לעומת נתוני לוי יצחק מזמן המכירה.
הצדדים הצהירו שיש להם את הנתונים של מחירון יד 2. הצדדים יכולים לפנות למשרדי לוי יצחק כדי לקבל את המחירון שלהם.
הפרשי המחירים לפי מחירון לוי יצחק
בהתאם להחלטת הביניים, התובע שלח תחשיב לפי מחירון לוי יצחק.
על פי המחירון:
מחיר המחירון לרכב בזמן רכישתו (במידה ומד הקילומטרים לא היה מזוייף), בהתאם לתחשיב שעשתה מזכירה מהמשרד של לוי יצחק, היה 40,982 ₪.
הסבר התחשיב, כפי ששלח התובע: מחיר בסיסי לרכב טויוטה ורסו משנת 2013 – 45,000 ₪. יש להפחית 15% בגין בעלות בליסינג; להוסיף 6.61% בגין מס' קילומטרים נמוך; להוסיף 0.5% בגין מספר בעלויות קודמות נמוך.
מחיר המחירון לרכב בזמן הדיון (במידה ומד הקילומטרים לא היה מזוייף), לפי צילום מסך שהתובע שלח, היה 30,862 ₪.
כלומר, לפי הנתונים שהתובע הציג, ירידת הערך של הרכב בזמן שעמד אצלו עמדה על 10,120 ₪.
[יש להעיר כי על פניו, החישוב לפיו תוספת הערך בגין מס' קמ' נמוך אינה מתיישבת עם האמור במחירון. לפי המחירון התוספת אמורה להיות נמוכה יותר – 5.47%, אך המשמעות של ההבדל היא רק כ-50 ₪. בנוסף, בית הדין אינו בטוח שהוא מבין די הצורך כיצד להשתמש במחירון. ולכן בית הדין ימשיך להתייחס לחישוב של התובע בלבד]
במהלך הדיון הצדדים הביעו אמון רב יותר במחירון לוי יצחק מאשר במחירון יד2, ועל כן, לאור הפשרה שהתקבלה בבית הדין, היה על הנתבע לשלם לתובע 39,880 ₪.
אי מסירת פרטי זהות ע"י הנתבע
במהלך החודשים שעברו, ולשם השלמת פרטי הזהות של הצדדים בפסק הדין, הנתבע התבקש להעביר צילום של תעודת הזהות שלו, או את פרטי הדרכון שלו. אך באופן עקבי הנתבע התעלם מבקשות המזכירות. לאחר טלפונים רבים, הנתבע שלח לבית הדין צילום מרשיון הנהיגה הצרפתי שלו. בית הדין זיהה את הנתבע לפי התמונה המופיעה ברישיון זה, כמי שהתייצב לדיון הזום.
בית הדין רואה בחומרה רבה את העובדה שהנתבע מתחמק מלשלוח את פרטי הזהות שלו, דבר שעשוי להקשות על התובע לממש את פסק הדין. ברם, לפי ההלכה, ולהבדיל, לפי החוק – פסק הדין הנו פסק בוררות לכל דבר ועניין, ויש לקיימו ככתבו וכלשונו.
תקלה חמורה במנוע המכונית
בתאריך 25/09/24 הודיע התובע כי במהלך הנסיעה הרכב נתקע, והוא נאלץ לגרור אותו למוסך. שם נקבע שהמנוע נהרס כתוצאה מ"בלאי טבעי שחיקת ק"מ".
התובע הציג זאת בתור תוספת לתביעה.
הנתבע השיב שבנסיבות אלו הוא לא מוכן לקבל את הרכב בחזרה. לדבריו, התובע נסע ברכב במשך שנתיים וכנראה לא טיפל טוב ברכב. ההסכמה לקבל את הרכב ולטפל במכירתו הייתה כאשר הרכב היה תקין, אבל לא כשהוא מושבת.
דיון: המשמעות של הפשרה שהתקבלה בבית הדין הייתה שמבטלים את מכירת הרכב, והוא יוחזר לנתבע. מאותו רגע ואילך, התובע צריך היה להפסיק להשתמש ברכב. ואילו מרישום הקילומטרז' עולה שהתובע המשיך להשתמש ברכב, ונסע בו עוד כ- 3,000 ק"מ (במהלך הדיון התובע אמר שהרכב נסע כ-121 אלף ק"מ. על גבי החשבונית מהמוסך שבדק את התקלה במנוע נכתב כי הרכב נסע 124 אלף ק"מ). לפי מספר הקילומטרים שהרכב נסע בשלושת החודשים בין הדיון לבין ההודעה על התקלה במנוע, עולה שלא מדובר בנסיעת חירום וכו', אלא שהתובע השתמש ברכב באופן די תדיר ורגיל.
אילו לא היה ניתן פסק דין, והתובע היה ממשיך להשתמש ברכב אחרי שנודע לו על זיוף הקילומטרז', ניתן היה להבין שהוא מוחל על המום. שכך פסק הרמב"ם (מכירה טו, ג): "המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום, אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר". וכן נפסק להלכה (ראו חוקי התורה: מקח טעות עקב אי התאמה (תשפ"א), סעיף 23 ב "יש נסיבות שבהן יש להניח כי המפסיד מאי ההתאמה מחל על זכותו לסעד בגין מקח טעות... כגון:... ב. כאשר המפסיד המשיך להשתמש במוצר לאחר שאי ההתאמה נודעה לו, אף שהיה יכול להימנע מכך").
אולם, מסתבר יותר שלתובע לא הייתה כוונה למחול על המום, ועדיין הוא התכוון לבטל את המקח. שהרי, לא בחינם הוא פנה לבית הדין וביקש לבטל את המכירה. וכן פסק ערוך השולחן, שיש לחלק בין מקרה שהקונה הודיע למוכר על המום וביקש לבטל המקח, למקרה שהמשיך להשתמש במקח מבלי להודיע למוכר על המום (חושן משפט רלב, ד): "ואם הודיע להמוכר שרצונו לחזור בהמקח, ובין כך משתמש בו, אם היה הלוקח תלמיד חכם שיודע הדין ששימוש הוי מחילה – אינו מועיל הודעתו. דמי הכריחו להשתמש בו? ובודאי מחל. ואם היה מההמונים אין שימושו מחילה כיון שהודיעו. אבל כשלא הודיעו ושימש בו – ראיה ברורה שמחל, דאף אם לא ידע הדין מכל מקום היה לו להודיעו להמוכר".
נציין, כי כאשר כבר ניתן פסק דין הקובע למעשה שהמקח בטל, לא מועילה המחילה של התובע, והיה עליו להחזיר את המקח לנתבע גם אם הוא היה חוזר בו מתביעתו.
מהו מעמדו של התובע כאשר הוא המשיך להשתמש ברכב לאחר שניתן פסק דין עקרוני, הקובע שיש ביטול מקח, ושהתובע יחזיר לנתבע את הרכב? בנקודה זו נחלקו דייני בית הדין.
דעת רוב הדיינים
משעה שניתנה החלטה הקובעת שיש מקח טעות ושהתובע יחזיר לנתבע את הרכב, אסור היה לתובע להשתמש ברכב לצרכיו, וכאשר הוא השתמש בו הוא מוגדר כ"שואל שלא מדעת בשוגג". כלומר, הוא סבר בטעות שמותר לו להשתמש ברכב, אך למעשה אסור היה לו להשתמש בו, והוא נחשב כשואל שלא מדעת. אילו הוא היה שואל שלא מדעת המוּדע לכך שהוא לא קיבל רשות להשתמש בחפץ – דינו כגזלן (בבא בתרא פח ע"א; שולחן ערוך חושן משפט שנט, ה). אך כאמור, בנדון שלנו התובע הוא "שואל שלא מדעת בשוגג", מכיון שסבר שמותר לו להשתמש ברכב. האחרונים נחלקו אם אדם יכול להיעשות "גזלן בשוגג" – לדעת קצות החושן (כה, א) אדם אינו נעשה גזלן אם הוא לוקח בשגגה דבר שאינו שלו (כגון אדם שמעביר חפץ מראובן לשמעון, מתוך מחשבה שמדובר בחפץ של שמעון, אף שמצד האמת החפץ שייך לראובן. ולכן דיין שטעה בדין אינו נעשה גזלן, אף שנטל מהאחד ונתן לשני בעצמו). לעומת זאת, לדעת מחנה אפרים (גזילה, ז), החיובים המוטלים על גזלן במתכוון מוטלים גם על גזלן בשוגג. לאור זה, נמצא שהגדרת התובע כגזלן – שחייב באונסין – תלויה במחלוקת האחרונים האם ישנו גזלן בשוגג. ויש לפסוק ש"המוציא מחבירו עליו הראיה", ולכן חובת הראיה על התובע להוכיח שהוא לא מתחייב בחיובי גזלן.
אולם גם אם נאמר שאין גזלן בשוגג, כשיטת קצות החושן, עדיין יהיה לתובע מעמד של "שואל שלא מדעת" (כפי שמוכח מתוך הסוגיה בב"ב פח, שהדיון הוא האם שואל שלא מדעת הוא גזלן או שואל). בניגוד לשואל רגיל, שואל שלא מדעת חייב על כל האונסים שאירעו לחפץ, ואפילו במקרה שבהמה מתה מחמת מלאכה (בעוד ששואל מדעת פטור במקרה זה). כך מסביר זאת הריטב"א (בבא בתרא פח ע"א):
ואוקימנא כשנטלה לצורכו כדי למוד בה לאחרים ונעשה עליה שואל שלא מדעת הבעלים... דקסבר שואל שלא מדעת שואל סתם הוי... מכל מקום חייב הוא אם נשברה אפילו מחמת מלאכה, דליכא למימר בהא לאו לאוקומה בכילתא שאלתה
כלומר, אפילו לפי השיטות הסוברות ש"שואל שלא מדעת – שואל הוא" (ולא גזלן), עדיין חייב הוא כשמתה מחמת מלאכה, שהרי לא שייך לפטור אותו מטעם "לא שאילתיה כדי להעמידה בכילה [אלא כדי לעשות בה מלאכה]", כי כלל לא ניתנה רשות לעשות בבהמה שימוש.
במקרה של "שואל שלא מדעת", גם אם דינו כשואל ולא כגזלן – הוא יהיה חייב כשמתה מחמת מלאכה. ולכן גם במקרה שלנו, לפי כל השיטות לא יהיה פטור "מתה מחמת מלאכה", שהרי המשאיל לא פשע בהשאלה וגם לא מחל על נזקי השימוש (התובע אמור היה להחזיר את הרכב, ולא להשתמש בו כלל). וכן, אין כאן שאילה בטעות, שהרי התובע ידע שמצב המנוע בכי רע, ושבלאי עלול לקלקל את המנוע.
מכאן, שעל התובע לשלם לנתבע את שוויו של הרכב, שהרי הוא קלקל אותו בכך שנסע בו. חישוב השווי של הרכב ייעשה לפי הנתונים האמיתיים של הרכב (ולא לפי הנתונים המזוייפים) כשעת הדיון בבית הדין (משום שאם דינו כגזלן – עליו לשלם כשעת הגזילה, שהרי "כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה" [משנה ב"ק צג ע"ב]. ואם אינו גזלן עליו לשלם רק כשעת הנזק, אך בנוסף לזה עליו לשלם דמי שימוש משעת הדיון הראשון ועד שעת הנזק. בהתאם לפשרה שהושגה בבית הדין, התובע משלם על שווי השימוש לפי פחת הרכב בשל השימוש).
חישוב שווי הרכב בשעה שנהרס – לפי דעת הרוב
אמדן קילומטרז' נכון של הרכב: על פי דו"ח רישום הקילומטרז' שהנפיקו עבור התובע, בשנים 2013-2019 הרכב נסע בממוצע כ-48,000 ק"מ בשנה.
מכאן שבשנת 2020 הרכב אמור היה לעמוד על כ-335.5 א' ק"מ.
במקום זה, בשנת 2020 נרשם שהרכב עבר רק 63,849 ק"מ, כלומר הפחתה של יותר מ-270 א' ק"מ (במידה ובאותה שנה עד הזיוף נעשה שימוש ברכב כמו בשנים הקודמות, אז בעשרת החודשים שעברו בין יולי 2019 למאי 2020 הרכב עבר כ-40 א' ק"מ נוספים, ובסה"כ כ-327 א' ק"מ).
בשעה שהרכב נהרס, מד הק"מ עמד על 124 א' ק"מ. אולם אלמלא הזיוף הוא אמור היה לעמוד על כ- 387 א' ק"מ. לפי דברי התובע, בשעת הדיון עמד מד הק"מ על 121 א' ק"מ, ואלמלא הזיוף הוא היה אמור לעמוד על 384 א' ק"מ. כאמור, מספר זה מבוסס על אומדן ולא על נתונים מדויקים, שהרי אין דרך לדעת מהו מספר הקילומטרים האמיתי שהרכב נסע.
2. לפי מחירון לוי יצחק (באפליקציה, נכון למועד כתיבת פסק הדין), שוויו של הרכב (אילו המנוע לא היה מקולקל) עומד על כ-20,000₪.
3. מסכום זה יש להפחית סכום ניכר, כי הזיוף במד הקילומטרים מפחית את מחירו. להערכתנו מדובר בהפחתה של כ- 5,000 ₪.
יש לנקות סכום זה מהסכום אותו חייב הנתבע לתובע.
לסיכום, על הנתבע לשלם לתובע 24,880 ₪ (=15,000 - 39,880).
דעת המיעוט
נחלקו הראשונים בסתם לוקח ונמצא מום במקח וטרם הודיע למוכר על המום, האם דינו של הקונה כשומר חנם או כשומר שכר (תוס' ב"מ מב: ד"ה הכא, רא"ש ב"מ ג,כד. ונחלקו גם האחרונים בביאור שיטת השו"ע רלב,כא). לאחר שהודיע הקונה למוכר על המום במקח בודאי שדינו של הקונה כשומר חנם ואינו חייב אלא בפשיעה (ע' רמב"ם מכירה טז,ג, שו"ע רלב,כא). אמנם נראה שאין לדון במקרה שלנו את הקונה רק כשומר חנם שכן המשיך להשתמש ברכב גם לאחר שהתגלה המום, על אף שאין בשימוש זה משום מחילה כמבואר לעיל בשם ערוך השולחן. לא עלה בשום שלב בדיון תביעה לקבל חזרה מיידית את הרכב, או תביעה להפסקת השימוש ברכב, ומתגובתו של הנתבע להודעת התובע על התקלה ברכב, נראה שאף הוא לא העלה בדעתו שהתובע לא ימשיך להשתמש ברכב עד לפסק דין סופי של בית הדין. ולכן יש לדון את מעמדו של התובע באחת משתי דרכים:
כשואל מדעת שאכן פטור במתה מחמת מלאכה.
כבעלים של הרכב, ומאחר והרכב התקלקל מחמת המום (בלאי טבעי שחיקת ק"מ) אין לחייב את התובע בקלקול הרכב.
עד כאן דעת המיעוט.
לסיכום, בגין מקח הטעות על הנתבע לשלם לתובע 24,880 ₪. הרכב ישאר בבעלות התובע, והוא רשאי לעשות בו ככל שיחפוץ.
הוצאות משפט
כפי שציינו לעיל, הנתבע התחמק מלמסור את פרטי תעודת הזהות או הדרכון שלו. בכך הוא עלול להקשות על התובע מלממש את פסק הדין.
בית הדין מותיר לנתבע הזדמנות אחרונה להשלים את פרטי ההתקשרות בטרם ההתייחסות להוצאות המשפט. הסכום ייקבע במידה רבה בהתאם לשאלה אם הנתבע ישלים את הפרטים הנ"ל.
החלטות
1. הנתבע חייב לשלם לתובע 24,880 ₪ עבור מקח הטעות במכירת הרכב.
2. יש לבצע את התשלום בתוך 35 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.
3. הרכב שייך לתובע והוא רשאי לעשות בו כרצונו.
4. על הנתבע לשלוח לבית הדין את פרטי תעודת הזהות שלו, ו/או את פרטי הדרכון שלו בתוך 7 ימים מהתאריך הנקוב על פסק הדין.
5. בית הדין יתייחס לנושא הוצאות המשפט בפסק דין משלים.
6. ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.
והאמת והשלום אהבו
היום כג כסליו תשפ"ה 24 בדצ' 2024
על החתום
___________________
אמיתי גלינסקי, דיין
____________________
אהרן פלדמן, אב"ד
___________________
עקיבא גרין, דיין